שאלה
לכבוד הרב שלום רב!
בשעת התפילה דמעותי לרוב זולגות, לעיתים מתוך התרגשות של הודיה והכרה במקום,ברוך הוא, לעיתים מתוך ציפיה לישועת עמ"י, צער השכינה או ציפיה לישועה אישית שגם כן תגרום לישועה כללית ולעיתים מתוך חרטה על חטאי וחטאי עמ"י תוך תחושת כפיות טובה כנגד חסדיו יתברך.
באמצעות הדמעות של התפילה הללו אני מצליחה לרומם את נשמתי ולהתעלות וכן להרגיש את קרבת האלוקים במיטבה- כמו שרק היא יכולה להטיב.
רציתי לשאול האם זה בריא לנפשי,במיוחד לאור העובדה שהבכי הזה נובע מעמקי נשמתי.
לפעמים אם נוצר מצב שאני לא בוכה על צער השכינה או צער פרטי למרות שאני כן מכוונת על כך באמירת הברכות, אני מרגישה כאילו פחות התכוונתי , כאילו שהתפילךה פחות היתה ממעמקים וכן לעיתים בשעת התפילה עצמה אני עושה מעין מאמץ כדי לבכות מתוך רצון להראות לה' שהנני באמת חפצה בתשועת ארצו עמו וכן תשועה אישית לגבי ניסיונותיי הפרטיים, רציתי לשאול אם עליי לשנות את ההתאמצות הזאת, האם היא בריאה לנפשי,למרות שאני יודעת שאם אני מתאמצת ומצליחה שזה יהיה ממעמקים בסופו של דבר אני כן מרגישה את קרבת האלוקים מאחר ש"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"...
אשמח לקבל תשובה, תודה רבה!ה' יברכך.
תשובה
שלום וברכה
זו זכות גדולה.
אל תחמיצי אותה.
אם זה מה שאת חשה, והדבר מקשר אותך לריבונו של עולם, אל תתכחשי לכך, ואל תילחמי נגד התחושה המיוחדת הזו. להפך.
בד בבד, היזהרי מלשפוט את עצמך ולהעמיד כקריטריון לתפילה נכונה את הדמעות. בכלל, תפילה אינה נמצאת בכל יום בנפש באותו מקום. את יכולה להבחין בכך דרך ספר תהילים, בו דוד המלך ע"ה מתפלל תפילות שונות בכוונות שונות ובהתקשרויות שונות לריבונו של עולם.
על כן, אל תעשי דברים מזויפים. היי מי שאת. בימים בהם התפילה מתעוררת – מה טוב; בימים בהם את צריכה לעורר את התפילה - גם טוב.
אשמח אם תקראי על כך מעט ב: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19875
כל טוב