דמעות אכן מרפאות!

שאלה

שלום לכם! ראשית רציתי להודות לכם על עבודתכם החשובה באתר הנפלא הזה תודה רבה!!!!

באחת השאלות משהו הזכיר איזשהוא סיפור על הרמב"ם הרופא זהו הסיפור המלא (מיתוך הספר-הרמב"ם של נ.צ. ספראי)

מסופר כי ידידות עזה נרקמה בין הרמב"ם לראב"ע. כל משך שהותו של הראב"ע בקהיר, היה יוצא ובא בביתו של הרמב"ם ומקבל ממנו את כל הדרוש לו.

פעם אחת, חש הראב"ע בעיניו. תחילה ניסה לטפל בעצמו במחושיו, אך כאשר הלכו וגברו כאביו, החליט לבקש את עזרת ידידו הרופא. אולם בבואו אל הרמב"ם צפתה לו אכזבה מרה. הפעם, שלא כהרגלו, התנהג עמו ידידובאופן מוזר. אך הביט בפניו, הסב את ראשו ממנו ואף לא ברכו לשלום, גם כאשר התלונן הראב"ע על הכאבים בעיניו, לא התיחס הרמב"ם לדבריו כלל, אלא פנה למשרתו וציוה עליו לאמור: "לך וסגור את האיש הזה בדיר הבהמות, כי כך נאה וכך יאה לו".

המשרת רץ מיד למלא אחר פקודת אדוניו, וחיש הובהל הראב"ע אל הדיר ונכלא שם מאחורי דלתיים ובריח.

אנחה כבדה פרצה מליבו של הראב"ע, ודמעות החלו שוטפות את פניו. "מה זה ועל מה זה?!" בכה במר נפשו.

"מי היה מאמין, שידידי הטוב והמיטיב יהיה מסוגל לעולל לי כזאת, על לא עוול בכפי". כל הלילה בכה הראב"ע בכי תמרורים על צרתו הגדולה, ולא נתן תנומה לעיניו לרגע קט.

והינה לפנות בוקר, נפתחה הדלת לפתע, ובפתח ניצב הרמב"ם בכבודו ובעצמו.

"מה שלומך , ידידי?" פנה אל הראב"ע במאור פנים, כהרגלו מימים ימימה.

מופתע ומשתומם הביט בו הראב"ע, ולא ידע אם חלום הוא זה או מציאות.

אז חייך הרמב"ם והשיב: "כאשר הופעת אמש בביתי, הבחנתי מיד במחלה שפקדה את עינך, ומנסיוני ידעתי, כי רק דמעות רבות שתשטופנה את עינך תועלנה למחושיך. לפיכך, נהגתי כפי שנהגתי, וסיעתי לך להרבות בבכי. ואכן נוכח אני לראות כי עינך נרפאו כליל מן המחלה".

תשובה