שאלה
שלום.
יש לי בעיה שמציקה לי מדי פעם...
אני מדריך בתנועת נוער, עכשיו כדי לארגן כל מיני דברים אני צריך לדבר עם בנות, אבל הדבר קצת מפריע לי, כאילו אני מעדיף שלא לדבר עם בנות, אבל אני גם רוצה לארגן דברים כי זה חשוב!
הארגונים האלה זה בד"כ למטרות של פעולות למען החניכים או דברים שהמטרה שלהם טובה.
והכוונה שזה די מפריע לי לדבר עם הבנות זה לא כי אני מתבייש או משהו, זה פשוט כי אני לא רוצה לדבר עם בנות, בגלל שזה לא טוב לדבר עם בנות.
אז ככה שאני לא יודע מה לעשות!!! כי אני אוהב ליזום דברים והכל , אבל אני לא רוצה כל כך לדבר עם בנות כי זה מזיק לי.
ואין אצלי אופציה שאני יכול נגיד ליזום משהו ולהעביר את זה דרך מישהו אחר לבנות, כי כל התכנון צריך להיעשות לפעמים ביחד, ולצערי אם אני לא ייזום איתן ביחד אז אף אחד לא ייזום...ו אז ככה לא יהיו הפעילויות שהן חשובות.
תודה רבה ויישר כוח גדול לכם, מקריאה באתר ניכר שאתם עוזרים להרבה אנשים עם מקרים שהם יחסית ממש קשים! ושאתם מקדישים המון תשומת לב ויחס!!! אז המון המון יישר כוח!!!
איתן.
תשובה
לאיתן, מה שלומך?
אני שמח ממש כשאני נפגש עם כאלה שאלות, לא כל יום פוגשים בחור שההתלבטויות שלו הם איזה דרך בעבודת ה' יותר חשובה, הפן האישי או הכלל ישראלי... אני רוצה קודם כל לאחל לך שתמשיך בכיוון הזה "לך בכוחך זה והושע את ישראל"
השאלה ששאלת היא לא פשוטה בכלל, ובעיקר בגלל העובדה שציינתי שהיא התלבטות בין שני דברים חיוביים: שמירת העולם הרוחני האישי וההשפעה החוצה.
עליך לדעת שזהו תחום אפור ומאוד אינדבידואלי, אומנם יש בו קו מנחה:
מסופר על תלמיד שהגיע לרב צבי יהודה ושאל אותו מה עדיף, האם שישאר ללמוד בישיבה או שילך להיות קומונר בבני עקיבא שם כבר עכשיו יש לו יכולת השפעה גדולה והצלחה במה שהוא עושה. הרב צבי יהודה הביא קערה ובתוכה שם כוס והתחיל למלא את הכוס במים, כשהכוס התמלאה התחילו המים לזלוג גם לתוך הקערה, אמר לו הרב צבי יהודה, "קודם עליך להתמלאות ורק אח"כ להשפיע" וכו'. צריך לדעת שהגיל בו אתה נמצא הוא הגיל בו בעיקר נבנית הקומה והאישיות של האדם, ושלבי העשיה הם שלבים יותר מאוחרים בחיים, לכן עלינו לדעת שישנה חשיבות גדולה מאוד לשמירת העולם הרוחני שלך בגיל הזה וזה דורש תשומת לב, אף על פי כן , גם העשיה בסניף היא בניה רוחנית לא מבוטלת ולפעמים ישנם בחורים שנסגרים בד' אמותיהם שנבנים פחות מאותם בחורים שיוצאים ועושים ומתמלאים מתוך זה באידאלים, אהבת ישראל, אהבת תורה וכו' וכו' לכן העניין פה נתון לשיקולך האישי:
ישנה חשיבות גדולה להמשך עשייתך בסניף הן בפן האישי והן בפן הסניפי. באופן עקרוני ישנו כלל ש["שלוחי מצוה אינם ניזוקים"] וזה במידה מסוימת גם על שמירת הנפש אבל במקום שיש סכנה כן ניזוקין וברור שעריות זהו מקום שיש בו סכנה... בסופו של דבר עצתי לך היא כך:
אם הסיבה שזה מפריע לך היא כי "יש בעיה לדבר עם בנות"= באופן עקרוני אבל אתה לא מרגיש שזה פוגע לך בצורה ממש משמעותית בבניה הרוחנית תמשיך לעשות ולעשות ובאמת "שלוחי מצוה אינם ניזוקין" ומתוך ההתרכזות שלך במטרה החיובית יצמח רק טוב. אבל אם אתה מרגיש שזה באמת פוגע והשאלה לא מגיעה כי אתה "יודע שזה לא בסדר" אלא זה אכן פוגע לך בנפש וברמה הרוחנית (ומידה מסויימת העשייה בסניף שקשורה לבנות עם כל מעלתה האידאליסטית – מנמיכה אותך בגלל הקטע של הבנות) יותר חשוב לנו – עם ישראל, שתשמור על הנפש הטהורה שלך שבעזרת ה' עוד תעשה רבות לעם ישראל וכדאי אולי קצת "להנמיך פרופיל" במה שקשור לבנות כי מרובה הנזק על הרווח.
אני שוב מדגיש, אם זה יותר כי "אתה יודע שיש בעיה" ולא כי אתה ממש מרגיש את הדבר (ז"א השאלה לא התעוררה מתוך הרהוריך אלא יותר מתוך הספר ומה שקראת ןאתה יודע) אני רואה בזה פחות בעיה ואני חושב "גדול קידוש השם מחילול השם" והאור המרובה שבדבר יכסה על החושך אך אם לא – כפי שאמרתי...
מקווה שהצלחתי להאיר במשהו את ההתלבטות שיש לך, אם אתה צריך עצות נוספות בנושא זה או – אחר... אשמח לעזור
אבי
aviwolfson@walla.com