שאלה
אבא שלנו כנראה גטסס. הוא חולה במצב קשה מאוד, הגוף כבר מזמן בגד בו והוא מדבר לא מעט על כך שהוא כבר רוצה לגמור וזהו.
הוא איש מאמין וחזק מאין כמוהו ולמרות גילו הצעיר גידל משפחה לתפארת.
אנחנו לא יודעים כמה זמן נשאר לו, כולם מדברים על כך שזה הסוף, ואני רוצה לשאול - איך מתנהלים מול אדם במצבו?
המוח מתפקד מצויין אבל כל המערכות הגופניות כמעט קרסו. האם להיפרד ממנו? האם למנות בפניו את כל השגיו - הגם שזה יתפרש כפרידה? האם להתנהג כרגיל ולו בשביל מעט התקווה שאפשר לספק לו? האם לספר לו חוויות מהנכדים שהוא לא מצליח לראות אותם (אולי זה יעציב אותו עוד יותר)? איך מתנהלים מול אדם במצבו, שיודע מה מצבו אבל כל חייו היה ועודנו אדם חזק שנלחם בכל ולעולם לא מאבד תקווה??
תשובה
אתם מצויים בשעה קשה ונוראית לכם, לאבא שלכם, ולכן אוהביו, הנכדים וכו'.
בשעות אלו צריך הרבה תפילה לבורא עולם שהרי אפילו חרב מונחת על צוארו של אדם, אל לאדם להתייאש מיד ה' שיכולה להושיעו.
לעניות דעתי יש לשים לב לכמה נקודות משען.
א. יש לחזק את אבא. להיות איתו ולהראות לו פנים מאמינות, ומצפות לגאולה.
ב. אסור להראות לו סימנים של פרידה כאלו שיכולים לתת לו את התחושה שכאלו אפילו הם התייאשו ממני.
ג. במסגרת החיזוק, נכון וטוב לספר לו חויות חיים של הנכדים וכו'.
ד. להרבות בביקורים, לא לדחות אותם לזמן אחר.
ה. להיות קשובים לבקשות שלו. כלומר, אם הוא רוצה לדבר על הפחד מהמוות לא להגיד לו "שטויות, אבא זה לא יקרה". כי הוא יודע שזה יכול לקרות מהר מאוד, וכמו כן זה יכול לתת לו את התחושה של "לא מקשיבים לי" או "לא נותנים לי את הלגיטימציה לדבר על מה שמעסיק אותי".
אם הוא רוצה להפרד ומבקש זאת, בוודאי שיש לעשות כן. אתם צריכים להוסיף לו כוחות חיים, ושמחה על כך שבני משפחתו, נכדיו וכו' ממשיכים לחיות, לא לדכא, לא לעסוק בכאב, אולם ברגע שהוא רוצה לדבר על כך להקשיב, לתת לכך את כל המקום והכבוד, לשתף פעולה עם בקשות שלו לקראת הסוף.
אתכם בתפילה לגאולה שלמה כללית ופרטית, מתוך מסירות כל חיינו לדינו של הקב"ה. מתוך אמונה שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם