גיוס חניכים וחודש אירגון

שלום.

השאלה שלך מעלה קשיים שמוכרים לכל מדריכה או קומונרית: איך מגייסים חניכים, דואגים שהם יגיעו לסניף, ילבשו חולצת תנועה, יעשו מורל, לא יריבו, ישתפו פעולה, וכו´. לכן היא גם מאוד כללית, וגם את כמובן יודעת שאין איזה פתרון קסם שגורם לכל הדברים האלה לקרות.

מצד שני אפשר לראות שבשאלה את מתייחסת בעיקר להיבטים חיצוניים של ההדרכה: עצם ההגעה של החניכים לסניף, מספרם, הלבוש שלהם ואפילו המשמעת. אין ספק שמדובר בדברים משמעותיים וחשובים, במיוחד כשמדברים על שבט הכנה שעדיין לא מכיר את כל הטקסים והחוקים. ועדיין, עם כל ההתרגשות של חודש ארגון, אני מציע לא לתת לו להשתלט על ההדרכה במובן היותר רחב שלה.
אז מה המובן היותר רחב של ההדרכה? במילה אחת: קשר. ובקצת יותר מילים: הדרכה היא תהליך שבו מדריכים וחניכים יוצרים קשר מאוד מיוחד, מכירים אלה את אלה, משתפים, מדברים, משחקים, מטיילים, ועוד המון דברים. המטרה היא להגיע להיכרות עמוקה, קשר חזק, למידה הדדית (המדריך מהחניכים ולהיפך) ותחושה של קבלה והזדהות. ובמילה אחת: צמיחה. התפתחות.

אז באמת, בדרך אל המטרות האלה יש מקום גם לחולצת תנועה ומורל וחודש ארגון, אבל הם תחנות בדרך – ולא היעד עצמו. וגם כתחנות, הן לא בהכרח תמיד משמעותיות באותה מידה בקבוצות ובסניפים שונים. יכול להיות מצב שבו חודש ארגון הוא אירוע מאוד משמעותי בקבוצה אחת, ובקבוצה אחרת דווקא יש אירועים שמעוררים יותר עניין ומוטיבציה. לכן כדאי לזכור שהדבר החשוב ביותר הוא הקבוצה, החניכים, ולא חולצת התנועה או הקיר שצובעים ביחד.

אז עכשיו תשובה לשאלה עצמה:
1. גיוס חניכים. בסופו של דבר, את (והמד"ש/ית, אם יש) מהווה את הציר המרכזי של הקבוצה. את המדריכה. ולכן כשאת מגייסת חניכים את יכולה לספר על מה שהופך בעינייך את הסניף לחוויה כיפית וטובה, בצורה שהילדים שאיתם את מדברת יוכלו להתחבר אליה. זה לא משנה איזה צ´ופרים את מחלקת בגיוס, או איזה עלונים צבעוניים. אם תצליחי לשדר להם את התחושה שלך לגבי מה שצפוי ויכול להיות בקבוצה, גם מבחינת הפעילות וגם מבחינת האווירה והסגנון שלך, המסר הזה הופך לדבר הכי משמעותי בגיוס שלך. ואחרי שאמרנו את כל זה חשוב גם לזכור שמספר החניכים בקבוצה לא מעיד על איכותה או על איכות ההדרכה. אין שום קשר. זה נחמד אולי שיש הרבה חניכים, אבל מעבר לזה – אין לכך משמעות לגבי ההדרכה עצמה.

2. לבוש כחול לבן/חולצת תנועה: סתם ככה, אם את אומרת לחניכים (ושוב, בעיקר הצעירים בשבט הכנה) להגיע בלבוש מסוים, אין בעצם סיבה שהם לא יגיעו בלבוש הזה, אלא אם כן יש להם סיבה. אם את יוצרת אווירה קבוצתית סביב הלבוש והביחד וכל היתר, זה אמור להספיק. מה שכן, לא כדאי להדגיש יותר מדי את עניין הלבוש כדי לא לייצר תופעה של "לעשות דווקא" ולהתחיל לבחון את הגבולות שלך. יותר חסכוני לשדר מסר של "ככה אנחנו מתלבשים כשאנחנו באים לסניף", ולא להפוך את זה ל"עניין".

ולסיום, בעניין "להרים שבט": אני מאוד מבין את הכוונה שלך במשפט הזה. אפשר לראות שיש לך רצון עז ואמיתי להצליח במשימה ולעשות עבודה טובה ואיכותית, ואנחנו כמובן מאחלים לך שתצליחי. אבל! צמד המילים התמים הזה, "להרים שבט", יכול להטעות אותנו, ולגרום לנו להתמקד בדברים חיצוניים, שוליים, צדדיים, במקום במהות היותר משמעותית של ההדרכה. במיוחד לפני שצוללים לחגיגה של חודש ארגון, עם כל השהות הממושכת בסניף, הצביעה, הפעולות, הריקודים וההכנות, כדאי לבחון כל דבר בהקשר של התועלת שלו לחניכים ולקבוצה, ולא רק במבחן של "מה יגידו השכנים/הקומונרית/המדריכים האחרים בצוות", וכו´. בסופו של דבר יכול להיות שהקבוצה שלך לא תהיה הבולטת ביותר או המשקיעה ביותר בחודש ארגון, אבל מה שיותר חשוב זה האם היא הפיקה את הרווח הגדול ביותר מהאירועים ומהדברים שעשו ביחד איתך במהלך התקופה. וזה לא בהכרח אותו הדבר.

בהצלחה רבה!

אוהד

nuvy23@gmail.com