שאלה
שלום רב!
אני בשנה האחרונה למדתי המון על הגאולה והתחזקה בי מאוד הכמיהה והציפייה, וזה חיזק אותי מאוד לקב"ה ב"ה. אבל זה הקשה מאוד מאוד את ההמתנה..וכל פעם שאני חושבת שזה קרוב, אני מתאכזבת..אני רואה שזה ממש כמעט פה, ואני מאמינה שזה יכול לבוא בכל רגע. וזה מה שמעיק עלי, לחשוב שזה יכול לקרות עוד הרבה שנים חס"ו או אפילו לא בזמני!
דבר ראשון- מה אני יכולה לעשות כדי לזרז את הגאולה? מעבר למעשים טובים ומצוות, משהו מיוחד, הרי עד היום הרבה אנשים קיימו מצוות והיו אנשים טובים, אבל זה לוקח יותר מידי זמן. מה התנאי שצריך להתקיים כדי שתבוא הגאולה ואיך מקיימים אותו?
דבר שני- איך מצפים בלי להתאכזב? איך אני ממשיכה לשמור על האש הזאת בוערת הרבה זמן בלי לצאת שבורה ומאוכזבת מזה?
תודה רבה!
תשובה
שלום לך.
קשה לי מאד מאד לרצות את בקשותייך.
מה אפשר לעשות כדי לקדם את הגאולה? כן, פשוט, לעשות רק טוב. כמה שיותר.
אבל הגאולה לא מגיעה... איך לא להתייאש?
אספר לך סיפור ששמעתי מפי הרב ד"ר יוסף מנדלביץ'. הוא חבר לעוד שבעה יהודים, ביניהם מארק דימשיץ, טייס, שתכננו לגנוב מטוס, ובעזרתו לצאת מברית המועצות ולעלות לארץ ישראל, חלום שלא ניתן להם להגשים. הם נתפסו על ידי הבולשת הרוסית, ונכלאו למאסר ארוך.
בתא הקטן בו ישב בבדידות מנדלביץ', הוא חשב לעצמו: היכן אני? האם אני רוצה להיות כאן, בברית המועצות, ועוד בכלא? לא ולא. אני רוצה להיות בארץ ישראל, כאזרח יהודי חופשי במולדת שלו.
אז אני אחשוב שאני בארץ ישראל, ואז אני ארגיש כאילו אני באמת שם. כי אני הרי רוצה להיות שם. אז מה אם הנוף מסביב איננו הנוף הישראלי?....
כך שמעתי את יוסף מנדלביץ'.
ולך אני מציע לחשוב בדיוק כך: אני הרי עושה הכל כדי לקרב את הגאולה. אז אני, בעצם, "שם", בגאולה...