גאווה ענווה ואמונה

לפני שאתייחס לשאלתך בעניין התגברות על הגאווה הייתי רוצה לומר שתי מילים על עבודת המידות בכלל ביחס לעבודת ה´.

עבודת המידות היא אולי העבודה הכי קשה ומפרכת בעבודת ה´. תיקון המידות זה לא כמו לתקן כסא שבור, זה לא לתקן מצלמה שנשברה. בתיקון המידות לא שמים בורג ודבק והנה המידות מתוקנות. עבודת המידות היא עבודה של חיים שלמים. כל תקופה מחדש צצה ועולה מידה בה אנו צריכים תיקון. חס וחלילה שלא נבוא לידי ייאוש מזה אבל בכל מעגל חיים אנחנו מתמודדים עם דברים שונים. בכל מעגל בחיים אנחנו נפגשים עם התמודדויות שונות שמצריכות מאיתנו לעבוד על מידה חדשה ולפעמים לעבוד מחדש על אותה המידה שחשבנו שסיימנו איתה.

מידת הגאווה היא אחת המידות המסובכות ביותר וספרי המוסר וספרי החסידות מלאים באותיות קדושות על אותה המידה. הבעיה במידה הזו על פני שאר המידות שהיא נוגעת לכל נקודה בחיים. אנו נפגשים איתה בחיי היומיום הרבה יותר משאר המידות. הגאווה היא גם ביני לבין הבריות, גם ביני לבין עצמי וגם ביני לבין בורא עולם. אם אני חושב שאני משהו מיוחד אז אני מרגיש מעל חברים שלי, ואני מרגיש טוב מדי עם עצמי ומתיר לעצמי הרבה דברים כי הרי "אני, זה אני" וזה מסלול בטוח להתגאות על בורא עולם, שוב כי "הרי אני זה אני ואני יודע ואני טוב ואני אני..."
ולכן מידה זו היא אחת הנוראות והקשות – כי היא קשורה לחיים בשורשם. ´בכוחה´ של מידה זו להגיע ממש לידי כפירה בבורא עולם וחכמי ישראל.

אבל עם כל זה, צריך לדעת שמידת הגאווה, על כל חסרונותיה ומגרעותיה – דבר ה´ היא. ויש מקומות בהם אדם חייב להתנהג במידת הגאווה. אסור שע"י ביטול הגאווה ניצור כאן ציבור של אנשים רפויי-כוח עמידה וחלשי רוח. צריכה להיות לאדם מידה של גאוות יחידה על היותו יהודי. צריכה להיות לאדם גאווה עצמית כדי שלא ירמסו אותו. צריך להיות לאדם ביטחון עצמי וכוח עמידה על עקרונות.

לעניינו, הדרך לקניית הענווה היא קלה וקשה כאחד. קלה מצד הרבה הנהגות טובות שע"י קונים אותה אבל קשה כאחד מצד ההתמדה ביישום ההנהגות בשגרת היומיום. אני ממליץ בחום לקרוא את אגרת הרמב"ן (http://www15.brinkster.com/elyasaf/kodesh/ramban.html).
הרמב"ן, באגרת שכתב לבנו, מפרט דרכים רבות לקניית מידת הענווה. הייתי ממליץ לך בחום לקחת כל כמה זמן הנהגה נוספת ואותה לנסות וליישם בחיים. לאט לאט ומתוך סבלנות ואמונה שדברים טובים – סופם להצליח. לא להתייאש ולא לוותר גם כשיראה קשה ומתיש. ואם נכשלת במשהו לא להתבאס ולזרוק את הכל. זה לא הכל או כלום – אלא כמה שיותר- יותר! יש עוד מקומות רבים שבהם את יכולה לעיין וללמוד על מידת הענווה ודרכי קניית. הרמח"ל, בספרו הידוע "מסילת ישרים", דן הרבה על מידה זו ועל דרכי קנייתה ועל הדרכים המרחיקות ממנה. הרב דוד אביחיל מדבר המון על מידה זו בספרו "תיקון המידות". אבל לדעתי הכי טוב לך עכשיו זה לקרוא את אגרת הרמב"ן פעם בשבוע.

לגבי השאלה השנייה ששאלת חשוב לי להגיד שאסור לך להתייאש. זה כלל ברזל בעבודת ה´ וגם בחיים בכלל. אדם שמתייאש חוסם את עצמו מקידום ושיפור. אדם שמתייאש – מוותר. ומאותה נקודת וויתור אפשר רק להמשיך ולרדת, להמשיך וליפול. ולכן עד כמה שקשה לך ההתמודדות עם אותו החטא – אסור לך, בתכלית האיסור, להתייאש. אל תוותרי! פעם ועוד פעם, טיפה ועוד טיפה ובסוף מצליחים. הייאוש הוא הטריק הכי ישן וטוב של יצר הרע. וכמו שאמרת יפה, היצר מביא אותך ע"י זה לאדישות ובריחה וחזרה לחטא וחוזר הגלגל...

עכשיו יצאנו כולנו מיום כיפור. יום שכולו כפרה על חטאותינו. אנחנו צריכים להאמין בכוחה של התשובה. בכלל לדעת וללמוד יותר על התשובה ועל מה שהיא מסוגלת לחולל... שמחתי מאוד לקרוא שאת מודעת לזה שיש לך כוחות וזה מצויין! הרבה אנשים לא מאמנים שיש להם כוחות ומייד מוותרים. אבל את לא ככה. אם את יודעת שיש שלך כוחות אז מה הייאוש מכמה נפילות?! אז נפלת – נו, מה? סוף העולם?! לא! קמים וממשיכים הלאה. לא מוותרים אחרי נפילות. ממשיכים ורצים קדימה. עושים תשובה נקודתית אבל המטרה עדיין עומדת. עבודת ה´, כמו שאמרתי בהתחלה, זה עבודה של חיים שלמים.

הרב יהושע שפירא כתב לפני 5-6 שנים ספר נהדר על נפתולי הנפש בהתמודדות עם חטאים. אני ממליץ לך בחום ובלב שלם לעיין בספר "תשוב תחייני". ספר נהדר שנותן תקווה ושופך אור חדש על קשיים בעבודת ה´ בגיל ההתבגרות נוכח חטאים ותרבות פרוצה סביבנו. מומלץ בחום!!!

אני רוצה לברך אותך בברכת הצלחה בדרכך החדשה בקניית הענווה ובאמונה בכוחה של התשובה. אל תתייאשי ואל תוותרי, לא בקניית הענווה ולא בהתגברות על החטא. ותאמיני באמת ובאמונה שלמה שבורא עולם דואג ואוהב את ילדיו וש"הבא להיטהר-מסייעין בידו"

חג סוכות שמח,

אריק.
ofarik@gmail.com