גאווה בלימוד תורה

בס"ד


שלום לך אחי!

קודם כל חשוב שתדע שאתה במצב טוב מאוד, ואין שום סיבה שתהיה בבאסה. קודם כל אתה לומד תורה. מלבד הערך העצום שלה, התורה גם מטהרת את הנפש ומיישרת את המידות, כמו שאמרו חז"ל: "לעולם ילמד אדם תורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". שנית, אתה משתדל להתרחק מהכבוד כדי שלא יקנאו בך, ומשתדל ליישר את מידותיך בכלל. שלישית, אתה מודע לזה שמחשבות של גאוה הן דבר לא טוב, ועל זה נאמר "ידיעת המחלה - חצי תרופה". זה מצב לא כל כך רע, אתה לא חושב?

ולעצם העניין, צריך להבין שענווה והכרת הערך העצמי אינן סותרות כלל זו את זו. הענוה היא להבין ולחוש שכל מה שיש לי הוא מאת ה´ ומהוה כעין "ניצוץ" מהשפעתו. ולמשל, החכמה שלי, הטוב שבי, היכולות שלי - כולם כעין ניצוץ מחוכמתו, טובו ויכולתו של ה´, וה´ נטע אותם בתוכי. הגאווה היא רק כשאנו מייחסים את הדברים הללו לעצמנו, במנותק מהקשר שלנו עם ה´. לכן אין אנו צריכים להתעלם או לסלק את המחשבות על כשרונותינו ויכולותינו, אלא רק לשים אותם בהקשר הנכון: במקום לחשוב "איזה חכם אני", לחשוב "איזה חוכמה ה´ נתן לי! תודה רבה לה´!". גם בעניין ההערכה העצמית, אני חושב שאפילו רצוי שתחשוב ותשים לב לדברים הטובים שבך (במיוחד לאלו הפנימיים יותר, כמו טוב הלב והרצון הטוב), ותשמח בהם, ורק תזכור שה´ אלוקיך "הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

אני מצרף קישור לתשובה מורחבת יותר בעניין הזה:
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=836

כמובן שלהגיע להכרה מלאה שכל הכוחות שלי הם מאת ה´, אינו דבר כ"כ פשוט וזהו תהליך שהאדם צריך לעבור, ולכן אין אתה צריך לחוש אשמה אם עדיין אינך נמצא במדרגה זו. אבל בכל אופן, אם אתה מבין את הרעיון אפילו באופן התחלתי, הדבר יכול לעזור לך להתגבר על הגאוה מתוך הבנה שהיא איננה אמיתית.

אני מאחל לך שתמשיך בדרך הטובה שאתה הולך בה, בתורה ובמידות, ותזכה לשנה טובה ומתוקה!
(אם תרצה, אשמח לקבל תגובה דרך המייל).

כל טוב,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il