שאלה
לאחרונה אני חווה תהליך התחזקות, אני ברמה הגבוהה ביותר של האמונה שהייתי בחיים שלי.
זה בא בעיקר מן התפילה ומקריאת התהילים שאני קוראת יום יום.
אבל לכל ההתחזקות והאמונה יש חיסרון- מידת הגאווה מתחזקת מאוד אצלי. קודם כל אני מחוננת. ההורים שלי חינכו אותי לענווה, אבל עם כל המחמאות מן הסביבה זה מאוד קשה. אני טובה בלימודים ועוזרת לילדות בשמחה- אבל ברגע שהמורות אומרות לי שאני צנועה-- מתחילה באופן אירוני הגאווה על צניעותי...
אבל החלק החמור ביותר- זה דבר שאפילו קשה לי לכתוב אותו- אני כל הזמן משווה ביני ובין בנות על האמונה שרואים מבחוץ. לדוגמא- התפללתי את התפילה שלי, עם הרבה כוונה אבל אח"כ אני מסתכלת אם נשארו עוד בנות שמתפללות, או ש'רואים' שאני מתפללת הרבה. אני מנסה להתגבר על זה, ומבקשת זאת כל יום בתפילה, אבל זה ממשיך. איגרת הרמב"ם לא שינתה את הגאווה, למרות שזו העצה שנותנים לעיתים קרובות. אני מאוד רוצה להשתנות, וכשבנות אומרות לי כמה אני חכמה\יפה\צדיקה זה לא מחמיא לי. להפך, בא לי לבכות, כי זה מקשה עוד יותר את הניסיון הזה. מה לעשות???
תשובה
שלום וברכה,
יתכן שקיבלת מהקב"ה את הניסיון הזה של הגאווה כדי להרגיש שאת לא כל כך מושלמת ויש לך עוד עניין מהותי שבו את צריכה להשתפר.. יתכן שקיבלת את הגאווה כתרופה נגד גאווה. כי אם לא הייתה בך גאווה – היית ממש מושלמת!!
אז עכשיו, כשאת יודעת, ממקום רגיש ואמיתי, שיש בתוכך איזשהו רצון להתנשא, ואת בודקת היכן אחרים ומשווה מי יותר צדיק ת או הם, ואת מבחינה בעצמך שזה מגוחך אבל אינך מצליחה להימנע מזה – הדבר הזה בעצמו מזכיר לך עמוק בתוכך, שאת רחוקה עדיין משלמות, וזה נפלא.
הניסיון הזה דומה לניסיונות רבים שכל אחד מאיתנו מתנסה באחדים מהם. כמה אימהות היו רוצות להיות מושלמות ביחס שלהן לילדיהן, ולמרות רצונן הן כועסות, צוקות וחסרות סבלנות? כמה יהודים יקרים רוצים באמת ובתמים להתפלל בריכוז ובכוונה, ולמרות רצונם מחשבותיהם מתפזרות לכל עבר וכיוון?
כמה אנשים רוצים לא לכעוס, והם בכל זאת כועסים ומתרתחים כשמישהו מרגיז אותם?
למרות רצוננו להגיע לשלמו, הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו תיקים. כאן עיקר עבודתנו – וכאן גם עיקר השכר.
אז ראשית, הכירי בכך שזה הניסיון שלך וזה בסדר. כלומר לא שזה בסדר להתגאות אבל זה בסדר לדעת היכן הניסיון, ולקבל אותו כנתון.
עכשיו – עלייך לחפש עצות מעשיות כיצד להתחיל להיאבק. ומסתבר, שהניצחון לא יבוא ביום אחד, הביאי זאת בחשבון.
חבר סיפר לי פעם שכאשר היה במצב דומה, החליט להתקרב דווקא לאחד החברים שהיה כביכול נחות ממנו לאין ערוך. (כמובן, לא מדובר כאשר יש סכנה של השפעה רוחנית לא טובה). דווקא של הלא יוצלח, הלא מתמיד, הלא נחשב מכל הבחינות הראויות להערכה. הוא התחבר איתו תוך שהוא אומר לעצמו – יכולת להיות כמוהו לו רצה בכך הבורא. הלא לא אתה בראת את עצמך. וחוץ מזה, בוא תראה עד כמה בחור שנראה נחוץ וחסר ערך, הוא מלא וגדוש בדברים טובים באמת...
הוא סיפר, שמהרעיון היצירתי הזה כיצד להיאבק בגאווה, צמחו לו כמה חברויות מדהימות שהחזיקו עמד שנים, והוא קיבל מהם ולמד מהם המון.
בכל מקרה, לא הייתי מפנה את עיקר המאמצים בלימוד עיוני על אודות הגאווה, אלא ביציאה מתוך עצמך והתקרבות לזולת, דבר שיסייע לך יותר מכל להפנים, שבכל אדם יש מעלות (גם אם פחות יוקרתיות ונחשבות באופן חיצוני), ואינך יוצאת דופן כל כך במעלותייך הרבות.
בהצלחה רבה.
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם