בקורת המקרא

שלום

החיים בנויים מכמה רבדים.
השניים המרכזיים- חוץ ופנים.
החוץ הוא מבולגן, חסר סדר, ושואף לאנרכיה. בעלי חיים אינם נוהגים על פי סדר נראה לעין, הכוכבים נראים מפוזרים אקראית, הסלעים חסרי זוויות מדוייקות ומסודרות, הנפש האנושית היא אסוציאטיבית, הים סוער ללא סדר, השחפים עפים לכל כיוון, המוות מכה על דרך המקרה- צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
כל זה על פניו, כל זה ברובד הנראה לעין השטחית.
אך ברובד הפנימי, בעין החודרת לעומק המציאות, אנו מזהים סדר בהכל.
בעלי חיים נוהגים בסדר סוציאלי ותבוני, הכוכבים בעלי מחזוריות וסדר, הסלעים הם חלק ממערכת גאולוגית של תנועות מוסברות מדעית, הנפש האנושית היא בעלת דחפים סדירים החוזרים על עצמם בכל אדם, הים סוער על פי סדר הרוח והגאות, השחפים עפים למקום החום, המוות מכה בראוי לו.

אך מה המבדיל בין העין החיצונית לזו הפנימית? שני יסודות.
האחד- רוחב ראיה. אם רואים את מלוא התמונה, הן הסטורית והן גאוגרפית, אנו מזהים סדר חבוי. לדוגמא, הכוכבים המפוזרים מקבלים סדר והגיון בראיה מערכתית רחבת היקף.
השני-עומק הראיה. אם רואים את המניע של המציאות הנגלית, ניתן לזהות בה בפתאומיות סדר מיוחד. לדוגמא-הנפש האנושיתהנראית אסוציאטיבית, אם נעמיק בה במניעיה, נזהה גורמים סדירים בכל תרבויות האנושות. רגש, שכל, אהבה, קנאה וכו´. סדר.

כך גם ביחס לשורש העולמות כולם- תורת ד´ התמימה.
ברובד החיצוני, אנרכיה. בלאגן, חוסר סדר, שמות ד´ מבולבלים, תאריכים לא מדוייקים, מוסר סותר וכו´.
אך אם נבוא חמושים בשני היסודות התבוניים- רוחב הראיה, ועומק הראיה, נזהה סדר אדיר אלוקי בכל התורה.

זוהי תורה שבעל פה. היא סדר העולם (כלשון מהר"ל). היא הנותנת לנו את המניע הפנימי לכל השינויים בתורה שבכתב, היא מסבירה את שמות ד´, את התאריכים, את סתירות המוסר.
היא מרחיבה לנו את ראייתנו הרבה מעבר למבט הצר של הפסוק הכתוב, מסבירה את תרבות האבות, כך שמתגלה סדר מיוחד.

אשרינו שאיננו ככל המונם של עמי הארצות היהודים והגויים, הרואים רק את רובד החוץ של החיים כולם, ושל התורה בפרט.
אשרינו שזכינו לכלי חמדה של תורה שבעל פה, המסדרת את כל עומק שורש החיים, את התורה.

למד תורה שבעל פה, גמרא, ראשונים, אמונה גדולה, והכר את בוראך.

כל טוב