שאלה
שלום לכב הרב,
1. מה דעת הרב על הדברים הבאים:
התורה שניתנה לנו ע"י בורא עולם היא נצחית ומחייבת בכל דור ובכל זמן.
ע"פ התורה אסור בהחלט לקיים מ"ז. זהו איסור נצחי.
הקב"ה אוהב את כל בניו ובנותיו, תהא נטייתם המינית אשר תהיה.
היהדות אינה נוקטת בעמדה של "הכל או כלום".המסע אל השלמות הדתית הוא ארוך ואין לו גבולות ברורים ויש לתמוך בכל אדם שיתקדם ברמה האפשרית לו.
ישנם שומרי מצוות בעלי נטייה הומוסקסואלית שנשארים נאמנים להלכה ובגבורה נפשית כובשים את יצרם. מדובר באנשים שיש להם הרבה מעגלי זהות, הרבה תכונות וכישורים וגם התמודדויות, ביניהן גם ההתמודדות הזאת.
כל חובות ש"בין אדם לחברו" חלות כלפי אדם בעל נטייה הומוסקסואלית והוא חבר בקהילה לכל דבר ואין היחס אליו שונה מיחס לכל אדם אחר. המאשים ומעליב הומוסקסואלים על נטייתם – נכשל באיסורים של 'בין אדם לחברו'.
יש לעודד אדם הומוסקסואל שאינו מתחתן לעסוק בתורה ולקיים את כל המצוות, שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, ולפתח את כוחותיו השונים למען היעדים הגדולים שהועיד הקב"ה לישראל. רצוי להתייעץ בסוגיה זו עם רב.
יש לקיים דיון מהותי ורציני בסוגית בעלי נטייה זו בקרב החברה הדתית בשיתוף פעולה עם הו"ד ובסימן "ואהבת לרעך כמוך".
מה עמדת הרב לגבי בן תורה בעל נטייה הפוכה שאינו עובר על איסורים ומקדיש את חייו ללימוד תורה ולמעשי צדקה וחסד אך גילה לציבור את דבר נטייתו?
תשובה
שלום
מן הראוי היה להביא בפני את המידע שכל דבריך הם ציטוט ממסמך העקרונות של אגודת הו"ד. כנות היא ערך חשוב, במיוחד בתחום כזה.
ולגופו של עניין-
ככלל אני מקבל את כל האמור ותומך בו, ובלבד שלא מדובר במי שמממש את נטייתו אלא במי שיש לו נטיה אך נמנע ממנה בגבורה ומתמודד בדרכים שונות, אשר הוא צדיק גדול.
אדם הבוחר כן לממש את נטייתו ולחטוא במשכב זכר, יחס הקהילה הדתית אליו לא צריכה להיות שוות נפש ורגועה אלא בעלת ביקורת, כמו היחס אליו זוכים מי שמחללים שבת או אוכלים אוכל שאינו כשר במודע ומצהירים על כך.
כמובן שגם אותו יש לקרב ולאהוב, אך תוך ביקורת גדולה ושדר חינוכי לנוער בקהילה שהוא נוהג בצורה שלילית שהתורה הגדירה אותה כתועבה.
אך כאמור, מה שציטטת נוגע רק למי שיש לו נטיה, אך אינו מממש אותה. אדם כזה הוא צדיק גדול, המתמודד עם נסיון אדיר שד' זימן לו, וחובה על הציבור הדתי לתמוך בו בכל צורה, וחלילה לפגוע בו.
הלואי שבעבירות אחרות היינו רואים אנשים אצילים המוכנים לומר שיש להם יצר רע, אך הם בוחרים להתגבר עליו, כפי שעושה ארגון הו"ד.
נקודה נוספת-
איני מקבל את המשפט הבא שבמסמך המצוטט:
"היהדות אינה נוקטת בעמדה של הכל או כלום.המסע אל השלמות הדתית הוא ארוך ואין לו גבולות ברורים ויש לתמוך בכל אדם שיתקדם ברמה האפשרית לו".
כעקרון אכן היהדות היא משנת חיים ולא 'שחור לבן', וכמאמר הנביא 'ד' אמר לשכון בערפל', הצבע האפור הוא הצבע בו מתגלה אלינו ד', בהתקדמות של דילמות החיים ולא ב'שחור לבן'.
אך יש להעיר שישנם עניינים בהם התורה היא כן 'שחור לבן', ובהם אין פשרות.
עשייה בפועל של עבירה היא רעה, ויש להלחם בה.
אך הדרך, וגם התהליך וההתמודדות, הן נמשכות ואפורות ולא חדות.
הגבולות הברורים כן קיימיים, והם גבולות ההלכה שלנו.
כל טוב