בסוף החופש התחילו לי כל מיני שאלות באמונה, מה לעשות?

בואי נגיד שאת הרבה יותר רצינית ממה שאת מפרגנת לעצמך, למה לא נראה לי
שהמכתב הזה נכתב מעצמו ואם ממש לא היית בעניין, היית פשוט ממשיכה הלאה.
זה שטרחת לכתוב, גם שזה לא ביגדיל כזה, בכל זאת מראה שזה קצת יותר ממפריע לך.
יכול להיות שמה שאת כותבת באמת ממגיע ממקום של צומי, אבל את נשמעת מספיק חדה וממוקדת בכדי שתוכלי לברר לעצמך האם הדברים באמת מפריעים לך, או שהם רק עטיפה של משהו אחר.
הכיוון של התשובה יילך יותר על הרובד האמוני, במידה ונראה לך משהו חסר במישור הסביבתי, תפרטי להבא קצת יותר ונוכל להתייחס גם לזה.
עכשיו, אני אגיד לך ת'אמת.
תשובות יש להכול. ומה שאין לנו תשובות זה לא בגלל שבאמת אין תשובות אלא
בגלל שאנחנו אמורים להבין שמה לעשות, אבל השכל המדהים שלנו פשוט לא מסוגל
לתפוס הכול.
כאילו למה אנחנו מתאהבים באנשים שפוגעים בנו אנחנו לא יודעים להסביר אז
דווקא כשאנחנו מגיעים לריבונו של עולם אנחנו נהפכים לכאלו גאונים גדולים?
אבל במקרה שלך, נראה לי שזה הרבה יותר קשור לשאלה הפשוטה:
מה האינטרס שלך בעולם ובאיזה דרך חיים את חושבת תוכלי לעבור את המסלול הזה בעולם בכמה שיותר אושר והנאה.
עזבי אותך עכשיו מכל המושגים הדוסים האלו של עולם הבא, שכר
ועונש כרת וכו'.
זה שאת פוחדת מזה זה יופי, אבל זה ממש לא העניין שלנו עכשיו.
העניין הוא שבואי נגיד שאת נהייה בעוד כמה שנים אי"ה אמא ויש לך ילדה שאת
ממש אוהבת אותה, מה את הולכת להגיד לה:
'תקשיבי ילדתי היקרה, הדתיים האלו צודקים ומבחינה שכלית באמת שאין עליהם.
אבל עזבי אותך שטויות, לכי תחיי כמו חילונית, תעשי מה בראש שלך, תעשני מה
שבא לך, תצאי עם מי שאת רוצה, כי זה המתכון לאושר?'.
אף אחד לא מטומטם והטבע של האדם וגם את כלולה בתוכו, הוא שהוא עושה ובוחר בדרך שהוא חושב שיהי'ה לו הכי טוב איתה.
שהיא תגרום לו אושר ואם נכון לעכשיו את עדיין מתלבטת או לא בטוחה מה הולך
לגרום לך לאושר ולכיף במובן הכי פשוט שיש בעולם הזה, כאן, ואני לא מתכוון
בשמיים, אז זה אומר שעדיין לא קבלת תשובות ועדיין הלב שלך לא קיבל מענה למה שבאמת הפריע לו.
והדבר הזה דרך אגב, ההסבר הזה, הרעיון הזה של 'באיזה צורת חיים אני הולכת לחיות יותר טוב' עובר כחוט השני בכל חלקי החיים:
החל מהגיל שאת עכשיו נמצאת בו, ואיזה סוג של קשרים את הולכת להזמין
לעצמך, איזה בחורים, איך הם יראו אותך, על מה הם ישימו דגש וכו', ועד
לאיזה בית ומערכת יחסים את הולכת ורוצה להקים.
כמה את מודעת ומחוברת לנשמה שלך, למשהו הפנימי הזה שאת לא תמיד יודעת
להסביר במילים והאם היא באמת שלימה וטוב לה עם עצמה, או שאולי משהו בכל
זאת חסר לה ובדיוק מהמקום הזה היא גרמה לך לכתוב לנו את המכתב הזה.
לפי דעתי, למרות שכתבת שכן קבלת תשובות, הם נעצרו כך נראה לי, ברובד
השכלי שזה אומר שלא באמת הצלחת לפורר לך את התשובות האלו לביסים קטנים
שיצליחו גם לגעת בלב שלך, שיסבירו לו למה כדאי לך לצום ביום כיפור ולא
בגלל הכרת המפחיד הזה, אלא בגלל סיבה הרבה יותר גבוהה, נעלה, מרוממת,
שהופכת אותך ביום הקדוש הזה למשהו אחר שחוצה גבולות, מעבר לעולם הגופני
שאת נמצאת בו בשאר ימות השנה, שמכין אותך להתייחד עם אלוקים, לחוות
דברים, לקבל, להיות כלי קיבול לכל השפע והאור הזה.
לא בטוח שלהורים שלך זה לא מפריע, כמו שהם מתגלים כאנשים חכמים.
ומה רצית שהם יעשו?
יכפו עלייך בכוח את הדת וככה בטוח תהיי במסלול הבטוח לעבר הדיתלו"ש?
תשאלי את עצמך האם באמת יש לך מושג למה את קמה בבוקר והאם את באמת מרוצה מהחיים שלך
האם עד עכשיו מלבד הרובד השכלי והמכני גם הצלחת לשתף את הלב שלך בעבודת ה'?
מתי באמת בכית בפעם האחרונה, בצורה כזו שהרגשת שאף אחד לא באמת יכול להבין אותך מלבד הקב"ה ואחרי הבכי הזה הרגשת תחושה של הקלה ושיחרור כאילו עכשיו הורידו ממך אבן כבדה של מיליון טון שישבה לך על הלב?
ותראי איך שהתשובות שתעני לעצמך, יוכלו לכוון אותך למקום הרבה יותר ממוקד וברור שיפתח לפנייך תובנות שיאירו לך את כל העניין המעורפל הזה של הדת שנתקלת
בו עד עכשיו, באור אחר לגמרי ופתאום תרגישי שחלק מהדברים המסובכים האלו, הולכים ולובשים להם צורה של פשטות בהירה ומזמינה כזו, שתגרום לך לביטחון הנדרש בשביל לפסוע את הפסיעה הראשונה שלך והפעם לשם שינוי גם הלב שלך ישתתף במסע הזה.

רק טוב, וכל הישועות

אבינועם
avinoam811@gmail.com