בית המקדש ורבן יוחנן בן זכאי

שלום לך!
יישר כוח על השאלה – הנושא שבחרת הוא אחד מהנושאים הקשים והגדולים ביותר.
הרי מדובר בתקופה נוראית, הכי נוראית לעם ישראל, ערב החורבן.
השאלה באותם ימים קשים היא מה לעשות. איך להוביל את האומה לחוף מבטחים.
לגיטימי מאוד שבזמן כזה רוב האנשים ידאגו לעצמם וישאלו את עצמם איך הם ינצלו מהרעב והחורבן. אך יש אנשים, מנהיגי האומה, כמו רבן יוחנן בן זכאי שלא חושבים על עצמם בכלל. חייהם הפרטיים נחשבים בעיניהם כדבר צדדי.
מה שמעסיק אותם הוא איך לקדם את האומה לשלב הבא שאליו היא צריכה לבא. זו שאלה קשה ונוראית. הרי כל החלטה שיקבל רבן יוחנן בן זכאי יש לה השלכות על מיליוני יהודים, בעצם על כל "מדינת ישראל" של פעם. ולכן האנשים האלה מדירים שינה מעיניהם. הם לא אוכלים ולא שותים ולא ישנים אלא רק מבררים מה הצעד הנכון לעשות כרגע כדי להציל את האומה.
הוא העריך מתוך התורה, מתוך דברי הנביאים שקדמו לו, מתוך המציאות בתוך עם ישראל, מתוך רוח הקודש שבו, שהנה מגיע זמן החורבן. איך מה לעשות. החורבן מגיע.

כאשר אדם, לא עלינו, עובר תאונת דרכים קשה, הרופא צריך לקבל החלטות נוראיות לפעמים. בקורס מד"א מלמדים שבזמן החייאה יש 3 דברים קריטיים שבהם מטפלים ראשונים. פתיחת נתיב אויר, נשימה, זרימת הדם – פעילות הלב. ומה עם כל השאר? מה קורה עם הרגל שלו מלאת דם? יש דברים חשובים יותר. זו החלטה נוראית וכואבת, לוותר על הרגל, אבל כאשר אין ברירה, לא עלינו, אז זה מה שעושים. רבן יוחנן בן זכאי מאוד רצה להציל את כל האומה, אך הוא חשב מה החשוב ביותר? נתיב האויר? נשימה? זרימת הדם? מה הדברים הקריטיים ביותר? החלטה נוראית. הוא החליט לבקש להציל יבנה וחכמיה, השושלת של רבן גמליאל, ורופא לרבי צדוק. הוא ידע שהם ההחייאה לאומה, האנשים האלו, מחזיקים בתוך אישיותם ונשמתם את החיים של האומה כולה, ומתוכם תוכל האומה לצמוח ולפרוח מחדש, אולי גם חשב לפי המהר"ל(נצח ישראל פ"ה) שעל ידי הצלתם הקב"ה ירחם על עם ישראל ויציל אותם מהחורבן. רבן יוחנן בן זכאי לא רצה להציל את רק "אנשי בית דוד" אלא את האומה כולה. זה הדבר היחיד שעניין אותו באותם ימים.
השאלה ששאלת, הרי אם הקב"ה רוצה להציל אותם הוא היה עושה זאת לבד, זה לא שיקול נכון. הקב"ה יש את הדרכים שלו לפעול, אבל אנחנו [תמיד מחוייבים לפעול בלי לסמוך על הנס], לפעול מה שביכולתינו, וכך פעל רבן יוחנן בן זכאי.
אני מניח שלמדת על התקופה הקשה הזו, שהרי בעקבות כך שאלת. באותם הימים, ירושלים היתה מפולגת פילוגים נוראיים, היתה קבוצה של צדוקים שבכלל תמכו ברומאים, היתה קבוצה של קנאים שפעלו נגד הרומאים, והיתה קבוצה של הפרושים, רוב העם הפשוט, ובינהם נמנה רבן יוחנן בן זכאי. היו עוד קבוצות רבות אבל הבאתי רק את שלושת אלו. הקבוצות היו מסוכסכות מאוד, עד כדי כך שתוך כדי המצור, שאין מה לאכול בתוך העיר, היו קבוצות ששרפו אחת לשניה את מאגרי המזון, תוך כדי המצור היו קרבות דמים בתוך העיר העתיקה בין יהודים ליהודים, למותר לציין שכולם היו כמובן דתיים עם זקנים ופאות ושמרו מצוות קלה כבחמורה... אבל על שנאת חינם חרב בית המקדש השני. רבן יוחנן בן זכאי לא היה אז ראש ממשלה או מלך, אז בירושלים היו הרבה מאוד אנשים שכל אחד חשב שהוא הוא ראש הממשלה, ואת השני צריך להרוג כי הוא פוגע בעם ישראל. רבן יוחנן בן זכאי נאלץ לברוח בסתר כי אם הקנאים היו יודעים שהוא רוצה לצאת, יש חשש שהיו הורגים אותו.
רבן יוחנן בן זכאי מנהיג האומה יודע שהחורבן יגיע. איך הוא ידע? אני לא יודע. בשביל זה הוא אחד מהענקים של עם ישראל ולא אני, אני לא הייתי יודע מה לומר אז, אך הוא הכריע, החורבן כאן. ולכן המטרה היא להוביל את ספינת בית ישראל שלב אחד קדימה.
לאחר לבטים רבים הוא מחליט לצאת, [לא כדי לברוח, כי הרי אין לו טעם בחיים בלי עם ישראל, עם ישראל זה כל חייו], אלא להפך כדי להציל את האומה, כמו שאת כתבת בעצמך יפה – [אהבת ישראל שלו היתה הכי גדולה באותו הדור]. ולפעמים צריך לעשות דברים שנראים הפוכים מהמטרה, הוא יוצא מהמצור כדי להציל את אלה שנמצאים בתוכו, הוא ידע שאם [הוא] לא יצא לפגוש את הקיסר הקיסר לא יסכים להיפגש עם אף אחד אחר.
ושם מול הקיסר, ברגע הנורא הזה, הוא מבקש מאספסינוס את המקסימום שהוא יכול חושב שהוא יכול לבקש בשביל עמו. כך צריך לראות את מה שהתרחש שם.

אמנם כותבת הגמרא בשם רב יוסף או רבי עקיבא שאמרו שטעה בזה רבן יוחנן בן זכאי שבאותה השעה שעמד מול אספסינוס הוא היה יכול לבקש לשחרר את כל ירושלים, ואולי היה מצליח בז, וחבל שביקש רק את יבנה וחכמיה וכו´ מי אנו שנכניס ראשינו בין ההרים הגדולים..

ראי, כפי שפתחתי אלה באמת סוגיות קשות מאוד. איך פועלים על האומה במצבים מורכבים מאוד. בימינו נתנו לשאלות האלה תלמידי הרב צבי יהודה קוק שם. השאלות האלו נקראות "הלכות ציבור" אלו דברים מורכבים וקשים מאוד, גם היום אנו נתקלים בשאלות ענקיות אלו. זה לא שאלה פשוטה שכתובה בשלחן ערוך, אלא שאלה שמצריכה מבט למאות שנים קדימה, שצריך בהם רוחב דעת עצום. באמת רק גדולי הגדולים של האומה יכולים להכריע בזה.
לנו הקטנים, נותר רק ללמוד מהם וללכת בדרכם.

חיזקי ואימצי, והמשיכי לעזור לעם ישראל בכל מה שאת יכולה ברוח ובחומר.
חגי