שאלה
התחלתי לפני שנה וחצי לשמור נגיעה אחרי כמובן שלא שמרתי. ב"ה הצלחתי לעמוד בניסיונות קשים ברוך השם!
אני מתחזקת. משתדלת בקיום המצוות. קוראת די הרבה ספרי קודש ורוח. התחלתי להיות רצינית מביחנה דתית.. לא סתם חפיף.. אבל קרה לי מקרה נורא. איום ונורא. יצא לי לדבר בטלפון עם מישהו שלא יצא לי לדבר איתו הרבה זמן.. השיחה התפתחה למקומות שאני מתביישת בהם כ"כ אמנם לא נגיעה פיזית אבל זה פשוט היה כמו נגיעה אבל רק בטלפון ממש ככה.
הגעתי בטלפון למקום שלא דמיינתי להגיע. אני כ"כ מתביישת בעצמי.
רבי נחמן לימד אותי להמשיך הלאה ולהתחזק דווקא מהחטא לצמוח ולעלות יותר גבוה. אבל אני מתביישת כ"כ מעצמי. אבל מעל הכל אני מתביישת מאלוקים. אני ממש מתביישת לפתוח סידור ולהתפלל אני מתביישת לקרוא את הספרים שלי. בושה. פשוט ביזיון. אני מרגישה כאילו איכזבתי את הקב"ה. אפילו שירים של קודש לא נעים לי לשמוע. אני מרגישה כ"כ מגעילה. מאוכזבת מעצמי. כאילו כל האיכויות שיש לי נעלמו תוך רגעים ספורים. אני אפילו חושבת על הרגע שאני יקים בית.. איך?? זה פשוט נורא!
איך חוזרים בתשובה מדבר כזה? איך מנקים את הכתם הזה?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום לך ותודה על הפניה,
יצרים אינם רעים במהותם.
הכמיהה לקירבה ולמגע טבוע באדם ומהווה מרכיב חשוב ביכולת בזוגיות, לכן גם בתהליך ההתחזקות שלך המטרה היא לא "להעלים" את יצר העריות, אלא להשתמש בו נכון.
שימוש נכון פירושו לא לתת לו להתעורר, אלא בזמן שהוא נצרך ואז אגב הוא נפלא ביותר (וכפי שכבר אמרו חכמינו שדווקא "מרעיבו שבע" ומי ש"משביעו רעב").
לכן, כל תהליך התשובה שאת עוברת רצוי ומקובל ואף יותר מכך. גם הנפילה אינה מעידה שכל התהליך הוא דמיוני. אמנם לא די בהתחזקות ובקריאת ספרים, אלא צריך לקיים "קדושים תהיו" ולפרוש מן העריות.
במקרה שלך זה יבוא לידי ביטוי בכך שלאט ובעדינות תתני ל"חברים" לשעבר להרגיש שאין "פרטנר". לא על ידי זלזול, לא על ידי דחיה, רק חוסר שתוף פעולה, להיות נמוסית ועניינית ודי בכך. כך לא יתעורר היצר ולא תשובי למקומות אליהם אינך שייכת זה מכבר.
נכון זו עבודה, יש בה קשיים, אך קיים בך רצון חזק ואמיתי ואת תצליחי ב"ה.
אם יש עוד שאלות את מוזמנת לפנות במייל:
eyfy156@gmail.com
בשורות טובות
אליהו