שאל את הרב

ביטלתי את האירוסין, אני קצת בתסבוכת

חדשות כיפה חברים מקשיבים 19/11/05 23:01 יז בחשון התשסו

שאלה

שלום לכם חברים מקשיבים , אני בחורה בת 21 , לפני כחצי שנה התארסתי ולאחר זמן מה ביטלתי את האירוסין . אני ב"ה גודלת ומתחנכת בעולמה של תורה ויש לי כמה מחשבות שהייתי שמחה שהן ישתדרגו למחשבות עמוקות יותר ואמיתיות יותר , אשמח אם תוכלו לעזור לי . אז כך : משום מה אופפת אותי תחושה שעכשיו אחרי מה שעברתי , יש לי את כל הזכות לבחור מי יהיה החתן שלי . וזה טוב אבל משהו משובש אצלי במחשבה על כך שלכל אדם יש את הזיווג שלו שנקבע משמיים, כי אם כן , אז איך זה שהתארסתי עם אדם שלא מתאים לי?האם רבש"ע רוצה ברעתי? מה שמוביל אותי למחשבה זה שאם חלילה לא מגיע לי טוב בחיים אינני רוצה כלל להתחתן ... קיצור נכנסתי לתסבוכת , מקווה שתוכלו לברר לי את הדברים בצורה אמיתית יותר.

תשובה

שלום לך.
הצטערתי מאוד לשמוע על פירוק האירוסין, כמי שחווה מאורעות כאלו עם כמה מחביריו הטובים, אני יודע שהשבר הוא אדיר, וברור לי גם שאין כמעט יכולת לעזור במקרה כזה מבעד למסך המחשב. עזרה טובה ומועילה חייבת להיות רק ממי שקרוב או קרובה אליך, או לפחות להפגש עם דמות רוחנית בעלת יד מכוונת פנים אל מול פנים.
ההקדמה הזאת הכרחית כדי להבין שאין שום יכולת וכוונה בדברים הבאים להתימר לעזור לך באמת להתרומם מן המצב הנפשי הצפציפי שבו את נתונה, ולקדם אותך מן המצב בו את שרויה. עזרה כזאת הכרחית ביותר וכדאי שתעשה בהקדם. בתשובה מעין זאת, אפשר רק להעלות כמה כוונים רוחניים שאולי יסיעו במעט מן המקום שבו את נמצאת.

ישנו מדרש מיוחד במינו על הפסוק "אודך ה´ כי אנפת בי", שמספר על שני אנשים שהיו בדרכם אל האוניה שהיתה אמורה לצאת לדרכה בשעה היעודה. לשניהם הנסיעה היתה חשובה מאוד ושניהם מהרו אליה. אך, לאחד מן החברים נתקע קוץ רציני ברגלו שמנע ממנו להמשיך בהירות ולהגיע לספינה, ורק חבירו הגיע והפליג בזמן בספינה.
החבר שפיספס כמובן קילל את הקוץ ולא הצליח להרגע מהענין למשך כמה ימים. אך רק לאחר זמן נודע לו שהספינה שבה היה אמור להפליג טבעה בלב ים.
ארועים מעין אלו מוכרים לכולנו מן החיים היום יומיים שלנו, וחשוב מאוד לזכור את קצרות האופק שביכולתנו לראות מבעד למקום בו אנו נמצאים.
ובכל אופן, נחמה גדולה יותר תוכל להבנות בתוכנו,רק אם נבין טוב יותר את משמעותה של מדת הדין, שהיא חלק מהמדות שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו.
מדת הדין, גורמת לכך שאיננו מקבלים את כל הטוב בסיבוב הראשון,מדה זאת גורמת להגבלת כל שפע הטוב שהיה אמור לבא אלינו כבר בתחילת הדרך, ע"י כך נוצר הרבה פעמים תהליך ארוך ומיסר שבו איננו רואים את האור הטוב המונח בקצה המנהרה, אך דוקא מציאות כזאת בונה בתוכנו יכולת ורצון לקבל את הטוב בצורה יותר שלימה.
אינני יודע על מחקר רציני שנעשה בעניני פגישות, אבל מנסיוני הדל נראה לי, שדוקא אנשים שלא התחתנו עם הבחור/ה הראשונ/ה שהכירו מיד אלא היו צריכם לחכות כמה שנים, חיי הנשואין שלהם בנויים טוב יותר. יש להם יכולת גדולה יותר של השתוקקות לטוב, ושל הכרת הטוב,וממילא כשהוא מגיע הם קולטים אותו בצורה יותר מושלמת.
כך גם בזוגות שהיו צריכים לחכות לילדיהם תקופה ממושכת, וכך גם במשורי חיים אחרים. דוקא המדה שעוצרת את השפע מלהגיע מיד בתחילה, היא זאת שעושה אותנו "כלים " טובים וחזקים הרבה יותר כדי שנוכל להכיר ולקלוט נכון את האור שיגיע אלינו.
גם במקרה שלך, מדת הדין לא באה כדי להרע לך חלילה. את בודאי ראויה לבעל מיוחד ואיכותי הרבה יותר מזה שהכרת. לאחר התקופה הראשונה של התסכול והיאוש, צריכה להמצא היום,בעזרת חברותיך ומכריך, היכולת למצוא את נקודות הצמיחה מתוך המשבר האדיר, וע"י כך להתרומם ולהיות כלי מזוכך יותר, בעל יכולת קבול גדולה יותר של אור.
בהצלחה רבה רבה.
אריאל

כתבות נוספות