שאלה
בס"ד
שלום רב!
כבר כמה זמן שיושבת לי מן מועקה כזאת בגרון,ועכשיו במיוחד שאנו נמצאים בתשעת הימים ועוד שבוע ט' באב,רציתי לשאול על ביאת המשיח.אני לא יודעת למה אבל האמת לאמיתה אני לא יודעת בכלל אם אני רוצה שהמשיח יבוא,באמת נוח לי עם החיים של עכשיו ואני לא יודעת עד כמה אני רוצה חיים עם בית מקדש(אני לא יודעת איך זה יהיה,אבל לפי מה שאומרים אלו הם יהיו חיים של קדושה מתמדת ואני לא בטוחה אם אנשים רוצים את זה באמת)באמת קשה לי עם העבודה שבית המקדש לא ממש חסר לי ביום יום ואני לא יושבת ובוכה עליו וגם בתשעה באב בית המקדש לא חסר לי אני לא מרגישה צורך,וזה קצת כואב לי שזה ככה כי אני לא רוצה להרגיש ככה,אני רוצה שיהיה לי אכפת,עכשיו השאלה שלי היא שתאמת רוב האנשים כיום לא חיים בתחושת עצב שבית המקדש לא בנוי,אבל איך הקב"ה יכול לצפות מאיתנו לבכות ולהיות באמת עצובים כלפי משהו שאין לנו מושג מהו,שאנחנו לא בטוחים שאנחנו רוצים בכלל..סליחה על הסירבול שאלה,מקווה שתוכל/י לעזור לי..
תודה מראש,אלמוג
תשובה
שלום
יש על זה אפילו בדיחה שמספרת על יהודי אחד בגולה ששמע בבית הכנסת שהמשיח עומד לבוא. היהודי בא מבועת הביתה וסיפר לאשתו כי עוד מעט המשיח יבוא ויהיה צורך למכור את הבית, הפרה וכל השאר ואז יצטרכו לעזוב הכל וליסע לארץ ישראל. מה יהיה!? הזדעק היהודי. אשתו נחמה אותו: הקב"ה הציל אותנו מכל הצרות עד עכשיו. הוא יציל אותנו גם מהמשיח.
אבל באמת אם רוצים להיות מאושרים כדאי להתפלל טוב טוב לבניין בית המקדש שכן אמרו חכמים על הפסוק צדק ילין בה "לא לן אדם בירושלים ובידו עוון - כי תמיד השחר הי מכפר על עברות הלילה ושל בין הערביים מכפר על עברות היום" (ילקוט שמעוני ישעיהו ש"צ)
והסביר ביערות דבש כי מקום קדושת ציון וירושלים וריח הקטורת וקרבנות היו מבערים רוח הטומאה, ולא היה ביצר הרע כח לשלוט באנשים כלל, ולכך היו בהם קדושים שרוים בלי חטא
ולהלן מקצת מדברי חז"ל שממחישים את החסרונות שקיימים בעולם בגלל חרבן בית המקדש
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כט
בזכות לחם הפנים היה מברך כל מיני תבואה בשדה, בזכות בכורים היה מברך כל מיני אילנות, בזכות נסוך היין היה מברך כל הגפנים, משחרב בית המקדש נשתלחה מארה לעולם, שנאמר והשמותי אני את הארץ (ויקרא כו לב), משבטל לחם הפנים, אכול ולא לשבעה (חגי א ו), משבטל ניסוך היין, שתו ואין לשכרה (שם), משבטלו בגדי כהונה, לבוש ואין לחום לו (שם), משבטלו התמידין, המשתכר משתכר אל צרור נקוב (שם): א"ר שמעון בן גמליאל משום ר' יהושע משחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב), א"ר יהודה בר אלעאי חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות לאויבים, אבל לעתיד לבוא עתידין להחזיר כבתחלה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל לו ח):
משנה מסכת סוטה פרק ט
משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים י"ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות:
ר"ש בן אליעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן וחכ"א הזנות והכשפים כילו את הכל:
שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב
אמר רשב"ן: משחרב בית המקדש נסתלקה שכינה לשמים, שנאמר: ה' בשמים הכין כסאו (שם /תהלים/ קג). ור' אלעזר אמר: לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר: והיו עיני ולבי שם כל הימים (מל"א =מלכים א'= ט), וכן הוא אומר: קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה (תהלים ג), אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם בקדושתו, וראה מה כורש אומר: הוא האלהים אשר בירושלים (עזרא א). א"ל: אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם. אמר ר' אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט [דף כג טור א]
רבי פינחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעל לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר' אליעזר הגדול או' מיום שחרב בית המקד' שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלה ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פרייה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקני' ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים
אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ה
את מוצא כל זמן שהיתה עבודת בית המקדש קיים היתה ברכה בעולם והזול מרובה והדגן מרובה והיין מרובה ובני אדם אוכלים ושובעים והבהמה אוכלת ושובעת שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו) משחרב בית המקדש נסתלקה ברכה מן העולם שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו' וחרה אף ה' בכם (שם י"א ט"ז וי"ז). וכה"א (ויקרא) [ואקרא] חורב על הארץ ועל ההרים (חגי א' י"א). וכה"א מהיותם בא אל ערמת חטים עשרים והיתה עשרה [וגו'] (שם ב' ט"ז) ואחד אינו אומר כן אלא והיתה עשרים: מפני מה היין לוקה יותר מן הדגן מפני שהוא מין קללה .
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם