שאלה
שלום,
יש לי בעיה עם עצמי.
אני לא סומכת על עצמי בכל תחום אפשרי.
ועכשיו אני עוד מעט שמינסטית והבנתי שאני חייבת להתמודד עם הבעיה הזו.(שירות לאומי וכו)
בכל דבר בחיים אני מתלבטת, ותמיד אחרי שאני בוחרת אני מתחרטת ונכנסת מהר מאוד לדיכאון,ואין לי כוח להתפלל וכו'.
חשוב לציין שבחברה, אני מקרינה הרבה ביטחון.. ומדברת והכול..
אבל כשזה מגיע אליי עם עצמי אני לא אהיה מסוגלת לבד להחליט החלטה נכונה ולהיות מרוצה איתה.
וזה ממש ממש מעיק עליי.
אני לא יודעת מאיפה זה נובע,וצריכה עזרה.
תודה!
תשובה
בע"ה
שלום לך,
ראשית יישר כח על המודעות והנכונות לתקן ולהתקדם.
האדם הוא יצור בוחר. מהבחירות שלו הוא בונה ונבנה, ומקדם עצמו לטוב.
הדבר מתעצם בעיקר בתקופת הזמן שבה אנחנו חיים. אינסוף אפשרויות, מגוון גדול כל-כך של כיוונים, ואנחנו מסתכלים אנה ואנה, ופשוט עוצרים. קשה לנו לבחור. למה?
כל בחירה מקפלת בתוכה ויתור. בחרנו באופציה מסויימת, וממילא דחקנו הצידה את כל האחרות.. יש משו ממכר בפנטזיה של אפשרויות פתוחות, כי כך עדיין אנחנו לא מוגבלים בדבר, וכל דבר הוא בר השגה. זו עמדה של קדם-בחירה, אך עלינו להבין שהיא לא מקדמת. היא אמנם משאירה את האופציות פתוחות –אבל רק בתיאוריה. כי לא באמת מימשנו שום בחירה. כך, שום עשייה לא צומחת, ואנחנו נשארים תקועים מאחור. למה הדבר דומה? לילד שרוצה לקנות גלידה. הוא ניגש למכולת, ומסתחרר שיכור מכל הסוגים והצבעים והטעמים שיש לגלידות המוצעות לו. כל עוד הוא לא ביצע בחירה- אין לו שום הנאה מוחשית מהגלידה.. אך ברגע שיבחר נניח בכדור שוקולד, ממילא יוותר על כדור הפיסטוק, התות, המלון, והוניל.. תארי לך, שבמקום שהילד ישמח בגלידת השוקו שבחר, ויהנה ממנה באמת וכראוי, הוא יתחיל להצטער על הפיסטוק שפיספס, ועל התות שמזמן לא התגלגל לו בלשון..
אנחנו חייבים לבחור. ומלבד האומץ הדרוש לשם החלטה, יש צורך בשלמות עם הבחירה שלנו.
התחושה הבריאה הזו של להיות שלמים עם מה שהחלטנו, מורכבת מכמה עקרונות. ראשית, ההבנה שעשינו את הבחירה שלנו לפי המידע שהיה בידינו באותה נקודת זמן. שנית, עשינו את כל המאמצים כדי לקבל החלטה טובה. ושלישית, אם לא היינו מקבלים החלטות בחיים, ובעצם בוחרים – לא היינו מתקדמים, אלא נטועים במקום.
עלינו להפנים שהקב"ה שם בידינו את הכלים שאנו צריכים על מנת לקבל החלטה מסוימת בזמן ובמקום בו נתרחשה. ולכן, במבט לאחור, אנחנו שלמים עם מה שהחלטנו, כי השתדלנו לקבל את ההחלטה הכי טובה בשבילנו על סמך מה שידענו באותו זמן. יכול להיות שעכשיו יגיעו נתונים חדשים ונצטרך "לחשב מסלול מחדש" כמאמר הGPS, אך אנחנו יודעים שהדרך בה בחרנו עד עתה, היא כנראה הטובה ביותר שידענו ללכת בה.
ישנה נטיה, אחרי שמחליטים, להתחיל לפזול הצידה ולראות את כל הטוב שבאפשרויות עליהן ויתרנו קורץ לנו. סך הכל, זו עין טובה הרואה את החיוב בכל הכיוונים.. אך חשוב להפעיל את אותה עין טובה על הדרך בה בחרנו – להיזכר מדוע בחרנו דווקא בה, מה היה הטוב המיוחד שמשך אותנו אליה, ולמה חשבנו שזו האופציה המתאימה לנו. אלו מחשבות שיכולות לחזק אותנו בהחלטתנו וגורמות לנו לבחור בדרך שלנו כל פעם מחדש.
ועוד עצה קטנה: את מוזמנת, כשעומדת לפתחך בחירה מסוימת, לעשות בירור ולקבל החלטה , אך את יכולה בשלב ראשון לא לקבל את ההחלטה הזו "רשמית" אלא לחכות קצת. לראות איך היא (ההחלטה החדשה הזו) מתיישבת לך בלב. האם נוח לך איתה, או שאת מרגישה שזה לא באמת מה שאת רוצה. רק אחרי זמן של הבשלה (יש כאלה ש"ישנים על זה") אפשר לצאת עם ההחלטה הזו בצורה "רשמית" ובאמת לפעול על פיה. התוספת זמן הזו יכולה לעזור ולהעניק ביטחון, אך צריך להיזהר ולוודא שאנחנו לא נשאבים להתלבטות מטורפת ולא-נגמרת של החלטה וחרטה החלטה וחרטה.. לכן כנות עם עצמך כאן יכולה לסייע. בכל מקרה, תמיד יהיה את הרגע של לקבל החלטה עם כל הסיכונים אך עם כל האמונה בכך שעשינו את מה שיכולנו וה´ יעזור.
לכן, כמסקנה-
כדאי לפני כל בחירה, לשבת עם עצמנו, לבחון את הדברים, לשקול ככל יכולתנו, להתפלל לסיעתא דשמיא ובאומץ - לקבל החלטה. בכל זמן שיבוא אחר כך נוכל לאמר לעצמנו שהקדשנו זמן ומאמץ לשם קבלת החלטה על סמך הכלים שניתנו לנו אז. כל כלי או ידע חדש שמתווסף כעת, יהיה לעזר להחלטות נוספות חדשות (אך לא היה רלוונטי בעבר). ברגעי משבר של חולשה נזכיר לעצמנו מדוע נבחרה דוקא אופציה מסויימת.
ב"ה אנחנו מאמינים ובוטחים בקב"ה, שהוא מנהל את עולמו לטוב, ועל כן אם נתכוונו לטובה, בע"ה ייטב לנו.
המון בהצלחה!
כאן בשבילך
אורית
Orit.kislev@gmail.com