שאלה
שלום לרב!
קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה.
עם כל הענווה שבהצהרה, אני חושב שנושא של התחדשות - כבר די ממוצה אצלי, הלכתי לישיבת הסדר במטרה שאולי שם ילמדו אותי להתחדש, אך ככל שחלף הזמן הבנתי שזה לא יקרה.
כמשהו סימבולי לדילמה אומר כי אני כל כך קרוע מבפנים שהחלום הוא לא לחזור בשאלה , אלא הלוואי והייתי נולד למשפחה חילונית ואז לא הייתי בכלל עומד בסיטואציה הקורבה לכך.
אז האם יש סיכוי גם אחרי השחיקה הזו להחליף את משקפי שכהו מאוד מאוד ?
תשובה
דגב"ה
רוב שלומות לך.
מהי 'התחדשות'? ומדוע אתה לא חוזר בשאלה? האם זה רק בגלל המשפחה והחברים ומה יאמרו? או שמא, נימה עדינה אך חזקה כמיתר קושרת אותך לתורה?
הנימה הזאת אותה אני מזהה אף במכתבך זה {"הלוואי והייתי נולד..."} מרשימה אותי הרבה יותר מהסיפא של אותו משפט {ואולי משקפי שלי ורודות מידי?}. ....
ובכן למה התכוונתי בהתחדשות? התכוונתתי לדיאלוג מאד אמיתי ופנימי וישר עם עצמך. לא שיעורים, שיחות ושירת סעודת שלישית. אלא שיחה עמוקה מאד, מבררת מלבנת, אודות מלאכת קושר ומלאכת מתיר שבאותה נימה דקה אך {האם} קיימת וטורדת. מומלץ לבצע ברור זה עם אדם המבין בנפש האדם ובתורתינו.
הבן - אנו פעים רבות לומדים, אך איננו משוחחים עם עצמנו.
אני מקווה שנמצאתי מובן על אף הקיצור בדברי.
בברכה רפי פוירשטין