אשכנזי שמתפלל עם ספרדים

שואל יקר שלום רב,

[ה - המתפלל במניין בעל נוסח אחר]
מצורף קטע מתוך הספר פניני הלכה הלכות תפילה להרה"ג הרב אליעזר מלמד שליט"א:

"הרגיל בנוסח אחד ובא להתפלל במניין שבנוסח אחר, יש אומרים שעליו להתפלל כפי נוסח המניין שבו הוא מתפלל, שהיחידים נגררים אחר הרוב. ואם הוא נוהג כמנהגיו בפניהם, יש בזה משום "לא תתגודדו". כי האיסור הוא שלא יהיו בבית דין אחד, מקצת שהולכים בשיטת בית שמאי ומקצת בשיטת בית הלל, כדי שלא תיעשה התורה לשתי תורות (יבמות יד, א, לרי"ף ולרא"ש). ואם כן גם בבית כנסת אחד אין להתפלל בשני נוסחים. ועוד שאמרו חכמים (פסחים נ, ב), שלא ישנה אדם ממנהג המקום מפני המחלוקת (פאת השולחן ג, יד).

ולדעת רוב הפוסקים, בדברים שאומרים בשקט, יוכל להתפלל כנוסח אבותיו, שהואיל וההבדלים אינם מובלטים אין חשש מחלוקת, וממילא אין בזה איסור "לא תתגודדו". אבל בדברים שהוא אומרם בקול רם, יתפלל כנוסח של המניין, כדי שלא ליצור מחלוקת ושוני בין המתפללים. 3

***** הערה: 3.
בתפילה בלחש יתפלל כמנהגו, ובקדושה שנאמרת בקול יתפלל כמו החזן, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג א, רמז* משיב דבר א, יז* שיבת ציון ה* אג"מ או"ח ב, כג* מנח"י ז, ה.
ולגבי פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע וסדר נפילת אפיים נסתפקו, לאג"מ או"ח ב, כג, כיוון שרשאי לאומרם בקול, מוטב שיאמרם בנוסח החזן.
וכן לעניין נפילת אפיים בשני וחמישי, שלנוסח ספרד נופלים לפני התחנונים ולנוסח אשכנז אחרי התחנונים, כתב באג"מ או"ח ג, פט, שלא ישנה ממנהג המקום, כי הוא דבר בולט. ע"כ.
אמנם המנהג הרווח, שכל אחד מתפלל כמנהגו, שהואיל וידוע שיש בזה מנהגים שונים, אין בזה "לא תתגודדו", רק שהמתפללים בנוסח שונה מהחזן לא יבליטו עצמם בתפילה בקול. וכ"כ בתפילה כהלכתה ד, הערה כג, וכו. אמנם ביבי"א ח"ו י, סובר שגם בדברים שאומרים בקול ימשיך כל אחד להתפלל כמנהגו, ואין בזה חשש "לא תתגודדו" ומחלוקת, מפני שהכל יודעים שיש מנהגים שונים.
אמנם נראה שגם לדעתו לא יאמרם בקול רם, כי בזה הוא מעורר מחלוקת. ולמעשה המתפלל רשאי לבחור אם לילך אחר החזן או אחר נוסחו,
[וככל שמדובר בדבר בולט יותר - ראוי יותר שילך לפי מנהג החזן.] ועוד עיין באג"מ או"ח ד, לד, על צדדי האיסור שבביכ"נ אחד ינהגו בשני מנהגים.
***** סיום הערה 3

מי שנצרך להתפלל באופן קבוע במניין בנוסח אחר, כגון שעבר למקום שבו המניין היחיד מתפלל בנוסח שונה, או שזה המניין שבו יוכל להתחזק יותר מבחינה דתית* רשאי לבחור אם בכל זמן שהוא מתפלל באותו מניין יתפלל כנוסחם, או שיחזיק בנוסח אבותיו, ורק בחלקים שאומרים בקול רם יאמר כמותם.

והחזן העובר לפני התיבה בבית כנסת שבנוסח אחר, צריך להתפלל כמנהגם, מפני שהוא מתפלל בשליחותם. אמנם בתפילה שבלחש יכול להתפלל כמנהגו.....

[יא - דיני הקדיש]
יש אומרים, שכיוון שהקדיש נחשב לדבר שבקדושה, גם הציבור צריך לעמוד בעת אמירת עיקר הקדיש, או לפחות עד אחר שיענו "יהא שמיה רבא" וכו´ (רמ"א, מ"ב נו, ז-ח). וכן צריך לעמוד בעת עניית "ברכו" (מ"ב קמו, יח). ויש אומרים, שאין חובה לעמוד בדברים שבקדושה, אלא מי שעמד בתחילת הקדיש צריך להשאר לעמוד, ומי שישב לפני שהתחילו בקדיש, יכול להמשיך לשבת. וכן נהג האר"י (מהרי"ל, כה"ח נו, כ* קמו, כ-כא).

***** הערה 14
ראוי יותר לענות לפי מנהגו של אומר הקדיש, ("בריך הוא" או "אמן" וכיוצא בזה), כמבואר לעיל ו, ה, אלא שאין רגילים בכך, ולכן רבים נוהגים לענות כמנהגם, למרות שזה נראה יותר כ"לא תתגודדו".
***** סיום הערה 14

[ד - האם חובה שיהיו תשעה עונים לחזרת הש"ץ]
כשהחזן אומר את חזרת הש"ץ, צריך כל אחד ואחד מהקהל לשתוק ולכוון לשמוע את ברכות החזן ולענות אחריהן אמן. וכבר למדנו שיש אומרים שאסור לחזן להתחיל בחזרת הש"ץ עד שיהיו שם תשעה שיענו אמן על ברכותיו, ויש אומרים שאם מקצת מחברי המניין עומדים עדיין בתפילה, אע"פ שאינם יכולים לענות אמן, מצטרפים למניין.

לכתחילה, נוהגים להחמיר שלא יתחיל החזן בחזרת הש"ץ עד שיהיו שם תשעה שיענו אחריו אמן. ובשעת הדחק, כאשר יש שם אנשים שממהרים לסיים את התפילה, ונראה שזה המאריך אינו עומד לסיים את תפילתו, אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולהתחיל בחזרת הש"ץ כשרק שמונה סיימו תפילתם. וכשגם זה לא יועיל, מפני שיש שם כמה שמאריכים בתפילתם, אם השעה דחוקה מאוד, אפשר להקל ולהתחיל את חזרת הש"ץ כאשר רק חמישה סיימו את תפילתם, שביחד עם החזן הם רוב מניין. וכדי לצאת מהספק, בשעה שנאלצים להתחיל בחזרת הש"ץ כשאין עדיין תשעה עונים, יתנה החזן בליבו, שאם הדין כסוברים שצריך תשעה עונים, הרי תפילתו נדבה, וכיוון שרשאי אדם להתפלל בנדבה, ממילא לכל הדעות לא יהיו ברכותיו לבטלה. וכן מי שהוא שליח ציבור במקום שרבים רגילים לפטפט בו, עד שיש ספק אם יהיו שם תשעה שיענו אמן על ברכותיו, יתנה בליבו לפני התפילה, שאם לא יהיו תשעה שיענו אחריו אמן והדין כסוברים שחייבים תשעה, הרי שתפילתו תהיה תפילת נדבה. וכדי שלא להכנס לספקות הללו, צריך כל אדם השומע את חזרת הש"ץ לחשוב כאילו אין תשעה זולתו, ויכוון לברכות החזן ויענה אחריהן אמן (שו"ע קכד, ד)."

[לסיכום:]
בענין נפילת אפיים – אם מקובל שם שיש הרבה אנשים וכל אחד עושה מה שהור רגיל אפשר ליפול. אם לא
בדברים שאומרים בשקט, יוכל להתפלל כנוסח אבותיו וכך גם המזמור של נפילת האפיים, שהואיל וההבדלים אינם מובלטים אין חשש מחלוקת, וממילא אין בזה איסור "לא תתגודדו".
אבל, לענין הנפילה על ידו בעת נפילת אפיים יש לבדוק האם יש רבים שנופלים או לא, ואם הוא לבד כדאי לנהוג כמנהג המקום.

בענין קדיש נראה שיש לענות על פי החזן. כמו כן לענין עמידה בקדיש, מי שעמד בתחילת הקדיש צריך להשאר לעמוד, ומי שישב לפני שהתחילו בקדיש, יכול להמשיך לשבת. וכן נהג האר"י.

בענין חזרת השץ: לכתחילה ראוי להמתין לתשעה. בשעת הדחק לשמונה. בפחות מכן בשעת הדחק יש להמתין לחמישה והחזן (יחד שישה – רוב מנין) והש"ץ יתנה בליבו, לצאת מספק שיתנה שאם צריך תפילה זו תהיה תפילת נדבה.

כל טוב וחורף טוב,
שלמה,
Shlomo@makshivim.org.il