ארץ ישראל - התנתקות - ומה אם אנחנו טועים?

שלום לך יהודה.
בכדי לענות לך פתחתי את המאמר וקראתי אותו. אכן, מדובר במאמר יפה, מסודר ומנומק, כתוב בלשון ברורה ונקייה.
כותב המאמר טוען כי יש לצאת מחלקים מארץ ישראל למרות שהדבר לא יביא שלום, אלא יותר ביטחון בהצלחתנו במאבק שעתיד להימשך – הדבר לא ימנע את הטרור (ואולי אף יגביר אותו, אין הכותב מתייחס לנקודה זו) אבל יעזור לנו להגדיר גבולות ברורים שעליהם נגן, בעוד שאם נשאר בכל חבלי ארץ ישראל שבידינו כרגע ייווצר מצב של ´טשטוש´ הגבולות, שהרי בפועל במקומות מסוימים הרוב יהיה עוין למדינה ולא תהיה לנו שליטה בו, וכך ייווצר מצב לא ברור שהוא מסוכן לנו יותר.
מה נענה על טענות הכותב בצורה שכלית?
ישנם כמה מישורים לתשובה.
הראשון שבהם הוא באותו מישור שהוא כותב בו, המישור ה´מעשי´.
ויתור לא יביא שלום אלא יעזור במלחמה. אפילו בלי לדבר על הקב"ה אפשר לשים כאן סימן שאלה גדול מאוד – הכותב טוען שכאשר תגיע המלחמה נהיה חזקים יותר וננצח, ונסיגה עכשיו תועיל לדבר. אנחנו מדינה חזקה יותר, עם כלי נשק משוכללים יותר ועוד ועוד.
האם זה נכון?
את הסיסמה ´האדם שבטנק ינצח´ אתה בטח מכיר. כלי לא שווה אם אין מי שיפעיל אותו. מי יפעיל את הטנקים? את המטוסים? הרי הגירוש הנורא שנעשה מטמיע בנו, אם נרצה ואם לא, את התובנה שהמלחמה לא מוצדקת, לא מוסרית וכו´ וכו´, שהרי אם היא מוסרית ונכונה – מדוע שלא נעשה אותה עכשיו? ואם כך, שאנחנו מתרגלים לחשוב שהמלחמה איננה נכונה, תופעה שאין ספק שהיא הולכת וגוברת, כפי שאפשר לראות בצבא, מי ערב לנו לכך שבעתיד לא נפסיד, או נצטרך להילחם קשה יותר ועם יותר הרוגים?
אנחנו, בלי כל כלי הנשק המשוכללים, ניצחנו את הבריטים, והדבר היה מהסיבה הפשוטה ביותר – האמנו בצדקת דרכנו. אם אנחנו נסוגים עכשיו אין לי שמץ של מושג מניין הביטחון שנמשיך להאמין בצדקת הדרך בעתיד ברמה שתצדיק מלחמה. לי באופן אישי זה נשמע לא הגיוני.
ויותר מזה – אם היה אומר הכותב שהדבר יביא שלום – ניחא, אבל אם הוא אומר שאין ספק שתגיע מלחמה, איזו הצדקה יש בעוד שנים של הרג בפיגועים וכו´ (על אף שזהו הרג ´זניח´ כלשונו, ומעניין אותי האם יש לו קרובים שנרצחו בפיגוע), מדוע לא לעשות את המלחמה הבלתי נמנעת הזו עכשיו? הוא טוען שהם יראו שיש לידם מדינה חזקה עם גבולות ברורים ויפחדו – האם זה נשמע לך הגיוני? כל אחד יודע שנסיגה מגבירה את הטרור. מניין אמורים הטרוריסטים להבין שמכאן לא נזוז יותר? הרי כבר שמענו כמה פעמים שאם תיירה ירייה אחת מלבנון/עזה אז אנחנו ´נכנס בהם´ – האם זה בוצע? שמעתי שישנם אנשים בשדרות שכבר הפעילו ´מונה קסאמים´ לגבי עירם. . .
וכמובן, כפי שהרשית לי, ישנו המישור המאמין. התורה אומרת לנו שאנחנו עבדי ה´, ולא עבדי השכל, הריאליות. במידה והמציאות הייתה מוגדרת כפיקוח נפש לאומה היינו חייבים לסגת מהמקום, אבל מכיוון שאין זה המצב ואין כאן, מבחינה הלכתית, אפילו פיקוח נפש ליחידים, אלא רק מקום עם רמת סיכון גבוהה יותר (ודרך אגב, יותר אנשים נהרגים בתאונות דרכים) אין שום מצווה לזוז מן המקום, ומכיוון שמדובר בארץ ישראל אז לא רק שאין מצווה לסגת, אלא שיש מצווה לכבוש, וזו היא דרך הכיבוש בימינו. איננו עם שוחר שלום, עם שיש לו הרבה אידאלים וכו´ וכו´ – אנחנו עם שהוא עבד ה´, ולפעמים עבד ה´ עושה דברים לא הגיוניים בגלל אדונו.
אתה מכיר את המשל על השגריר שנשלח למסיבה בארץ השכנה תוך אזהרה חמורה ותמוהה ממלכו שלא יוריד את חולצתו בציבור? אותו שגריר הגיע לארץ השכנה ושם, במסיבת הפרידה, אחרי שביצע את שליחותו על הצד הטוב ביותר, מישהו אמר לידו שזה דבר ממש חכם למנות אותו לשגריר למרות הרושם הראשוני הרע שהוא עושה בגלל הגיבנת שיש לו בגבו, כי למרות הגיבנת בסופו של דבר יש לו את כל שאר התכונות ששגריר טוב נזקק להן. השגריר נעלב קצת ואמר שאין לו גיבנת. עוד אנשים הצטרפו לויכוח עד שהגיע מלכה של ארץ השכנה ואמר שהוא מוכן להתערב על מיליון ₪ שיש לשגריר גיבנת, והוא מבקש לגמור את ההתערבות עכשיו – השגריר יוריד את חולצתו ורופאו האישי של המלך יבדוק אותו. השגריר זכר את הציווי של מלכו, אבל עשה חשבון שחלק ניכר מהסכום שבו יזכה בהתערבות הוא יעביר לקופת המלך, וכך כולם יהיו מרוצים. הוא הוריד את חולצתו וזכה באותם מליון ₪ והתנצלות. כשהגיע לארצו הדבר הראשון ששאל אותו מלכו היה ´האם הורדת את חולצתך?´ וכסיפר לו השגריר את הסיפור כולו ענה לו המלך ´אמנם חשבת על טובתי, כבוד הממלכה ומצבה הכספי, אבל תדע לך שעשית יותר נזק מתועלת. לפני נסיעתך התערבתי עם המלך של הארץ שאליו נסעת על שלושה מליון ₪ שהוא לא יצליח לגרום לך להוריד את חולצתך בפומבי. . .´.
למלך ישנם השיקולים שלו. הוא אמר לנו מה לעשות. כל חשבון אחר הוא אולי טוב ונכון לכל עבד אחר, לכל אדם אחר שמנהל את חייו, אבל לא למי שמאמין במלכו של עולם.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il