אף ציוני דתי לא ברשימת המורשעים

שלום וברכה

אני לא יודע.
אני עצוב מאוד על העובדות שהתבררו במשפט, ומעט שמח על כך שאכן אף אחד מהמורשעים אינו מהציונות הדתית. אני כואב מאוד שבין המורשעים ישנם אנשים שכלפי חוץ נראים כיראי שמיים, ואני כואב עוד יותר על כך שיש אנשים שאומרים כי כל המאבק בשחיתות בדרך זו הוא אסור, כי הוא נעשה על ידי שופטי בית משפט חילוני (ההנחה ההלכתית כי כיוון שנאמר "לפניהם ולא לפני ערכאות..." יש להעדיף חברה של שוחד ושקר וגניבה, היא הנחה הלכתית לא נכונה).
אולם איני יודע מה זה אומר.
הלוואי והדבר מלמד על זה שבציונות הדתית לא לוקחים שוחד. לו היינו בטוחים שזה כך, היינו יכולים לומר בקול גדול שכאן יש יראת אלוקים אמיתית וכאן זו הדרך ללכת בעקבות אברהם אבינו, לעשות צדקה ומשפט, לקיים את עשרת הדיברות, ומתוך כך לטפס מעלה מעלה למצוות שבין אדם למקום ולהקמת המקדש.
אבל אני לא יודע. האם את יודעת בוודאות שאין אנשים בציונות הדתית שלוקחים שוחד ? אם את יודעת בוודאות את זה - חשוב מאוד אכן להדגיש את זה. ברם, הלוא חס ושלום יכול להיות שמחר יתגלה שיש גם שוחד אצלנו, ואם כן - איזה פרצוף יהיה לטיעונים שלנו על עצמנו ?
על כן, מה שאני מציע לעשות אינו להתגאות במשהו, אלא ליטול על עצמנו את המשימה שאכן לא יהיו בתוכנו אנשים מושחתים. את זה עושים על ידי חינוך מקטנות, מהכניסה ליראת שמיים ולעבודת ד'; את זה עושים על ידי דוגמה אישית, נקיות כפיים, של ראשי מוסדות ובעלי עוצמה ושלוחים פוליטיים ואנשים עשירים - שנוהגים ביושר ובהגינות; את זה עושים על ידי בניית סולם מצוות ועבירות שהוא הוא אכן לפי התורה, ורואים בלקיחת שוחד עבירה חמורה - גם בין אדם לחבירו וגם בין אדם למקום; את זה עושים שלא מתפשרים אם מגלים שדברים נעשים בשחיתות, ואוזרים אומץ ונלחמים נגדה, וכדו'.
ואז נוכל להתייצב ולומר שעשינו את כל מה שיכולנו לעשות, ואם חס ושלום זה קורה - "ידינו לא שפכו את הדם הזה". בכלל יותר טוב ליטול על עצמך משימות מאשר להתגאות על השני, ולומר כי אצלנו המצב מצוין. זה לא מוביל לשום דבר טוב.

כל טוב