שאלה
חברים מקשיבים שלום,
קודם כל רציתי להגיד ממש כל הכבוד על האתר,לא עובר כמעט שום יום שאני לא נכנסת לקרוא באתר.
עד עכשיו הי'יתי ילדה עם הרבה אמונה,אני מתפללת לבד בכיתה (כדי להספיק להגיד יותר קטעים), ולפעמים גם נגד הזרם עשיתי דברים,כי האמנתי בזה.
אבל מאז השבוע של ההתנתקות הרגשתי ירידה גדולה באמונה-כל משך השבוע פתאום "במקרה" לא יכולתי לקום בבוקר להתפלל, אח"כ התגברתי על עצמי ושוב התחזקתי כמה שיותר...חשוב לי לא לאבד את האמונה שלי.
אבל עדי'ין זה לא היה אותו דבר,והתחיל חודש אלול, הוא הזכיר לי את כל התפילות והתהילים שאמרנו לרפואת אישה שאני מכירה, ובסוף היא נפטרה. ובכלל במשך החודש הזה פתאום (בשונה משנים קודמות) עוד 2 אנשים נפטרו ממחלה,2 עברו תאונת דרכים ואחד חולה,וכמה שהעבירו\מעבירים כל מיני "סיסמאות" על חודש אלול,באמת שאני מנסה להשתפר,גם מבחינת "חזרה בתשובה" וגם בתפילה שלי שאני מרגישה הדרדרה,ובכלל מבחינה אמונית.
המשכתי להתפלל,אבל עכשיו זה בהרבה פחות כוונה,ובמשך החודש הזה אני מרגישה הרבה פעמים פשוט אבודה (שזה מוביל גם לעצבות)...גם מבחינה רוחנית.
כבר הרבה זמן חשבתי לכתוב,אבל היום גמרתי לקרוא את הספר "מכתבים לטליה" (אם אתם מכירים),על בחור שהתכתב עם בחורה לא דתי'יה שהיתה בסמינר "גשר", וענה לה על כל מיני שאלות,קירב אותה ואת החברה שלה לאמונה,לדת ובכלל חידש לה לגבי העם היהודי. בסוף הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים,כגמרתי פשוט התחלתי לבכות,ואז החלטתי לכתוב. שוב-הרגשתי אבודה.
אח שלי הלך לישיבת הסדר ועכשיו אני לבד בבית,אז אני גם מרגישה די לבד, ואין לי למי לפנות בנושא הזה.
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק להרגיש אבודה,עצובה (ואז לבטל את מצוות "תמיד בשמחה"),ולעלות למידה רוחנית יותר גבוהה? ובמיוחד בחודש אלול,שבמקום להשתפר אני מרגישה שאני נופלת.
אני לא בטוחה שבמכתב הזה ביטאתי את עצמי בצורה כל כך נכונה,ויכול להיות שתחשבו שאני אדם שונה לגמרי ממה שאני באמת. יש הרבה נושאים שחסר לי בהם ביטחון עצמי, ואף אחד לא חושב שאני צריכה את זה כי אני לא הכי הכי פתוחה ובד"כ ב"ה אני משתדלת להיות תמיד שמחה =],אז לא ממש נראה כאילו משהו מציק לי...
אשמח אם תוכלו לתת לי כמה תשובות ולעזור לי להתחזק.
תודה רבה! סליחה על האורך... וישר כויח על האתר!
שני
תשובה
שלום לך שני.
גם אני אחרי ההתנתקות הרגשתי אחרת. מעבר לעצב הנורא (לא ייאוש, עצב!) הרגשתי שפתאום אני צריך אמונה אחרת. לא אחרת שאיננה אמונת היהדות, שאיננה רואה ערך ביישוב ארץ ישראל בימינו וכו´, אלא אחרת במקור שלה.
עד עכשיו האמונה שלי הייתה מאוד ´רגילה´. החיים האירו פניהם אלי (וכמובן, החיים זה מקור החיים, הקב"ה), לא נתקלתי בקשיים מיוחדים, מה עוד שאני באופי שלי קצת ´שיטחי´ ולא מתרגש יותר מדי, כך שלא היה לי קשה להאמין. פתאום, עכשיו, אחרי הגירוש הנורא הזה, הייתי צריך להאמין ´למרות´. נאלצתי למצוא מקורות גדולים יותר של אמונה, ´מחסני אמונה´ שמצליחים להאמין למרות הקשיים, לראות למרות העצב את הקב"ה מאחורי הכל, וכך להמשיך להאמין ולא להתייאש.
את מתארת הרבה מאורעות שבהם הקב"ה נעלם, נסתר, מתחבא. זוהי הרגשה נוראה. לא סתם מתפלל דוד ´אל תסתר פניך ממני´. שורש כל הצרות, כל ההרגשות הרעות, הוא הסתר פני ה´. קשה מאוד להאמין בשעת הסתר פנים. זוהי אמונה מסוג אחר.
איך מפתחים אמונה כזו?
שני דברים אני יכול להציע לך.
הראשון הוא ´לברוח´ מתוך המצב. אם את מרגישה שאינך יכולה להאמין למרות, תשכחי מה´למרות´ הזה. זו אמנם לא דרך טובה, אבל לפעמים זה מה שיש. תשחקי, תתנדבי, תקראי, תלמדי ותעסקי בכל שאר הפעילויות שיכולות לעזור לך ´לברוח´.
השנייה היא למצוא את האמונה הזו. סדרת ספרים שאני יכול להציע לך עליהם לצורך העניין היא ספר ´נתיבות שלום´. זו סדרה של ספרים שכתובים בלשון קלה ואפשר למצוא בהם המון עידוד לשעות קשות שכאלה. אפשר גם למצוא מישהי, מישהו, קבוצה כלשהי וכו´ שאיתם. מדברים על הדברים האלה, לומדים ומתחזקים.
אשמח מאוד אם תיצרי קשר ותודיעי לי מה קורה, תגדירי שאלות, תפרקי וכו´. בסדר?
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il