שאלה
אני לא יודעת מה לעשות!!אני פשוט לא מצליחה לקום לתפילה!לא מצליחה!הגוף שלי כאילו "מאוהב" במיטה והוא פשוט לא מוכן לקום ממנה,בשום שלב של היום,רציני שאני צריכה להכריח אותו ובבוקר זה עוד יותר גרוע כי אני גם מזדהה איתו ומתה לישון ואני פשוט לא מצליחה!באמת!
בשנה שעברה החלטתי להתחיל להתפלל כל בוקר ולהגיע להגיד את ק"ש בזמנה,זה היה קשה בהתחלה אבל הצלחתי,ואז השנה..בתחילת שנה היה סוג של משבר בקטע הזה,ופשוט לא הייתי מצליחה לקום,ניסיתי מלא-מלא שיטות שהמצאתי לעצמי ואף אחת לא עבדה יותר מיום-יומיים,ואח"כ היו סמנריון הדרכה וסמנריון של האולפנא שלי ועוד כל מיני דברים שחיזקו אותי,היה שלב שהבנתי שבכל השיטות האלה שאני מוצאת לעצמי אני מורידה את האחריות מעליי ועובדת על עצמי,שאני צריכה פשוט לקום,לשים לעצמי שעון מעורר עם שיר נחמד שיהיה לי כיף לקום וזהו,להחליט ופשוט לקום בלי כל השיטות המזויפות האלה,וכמו כן חיזקתי בעצמי את ההבנה שהשינה היא רק חלק מהדרך כדי להצליח לחיות בדרך הכי אמיתית,נכונה וטובה, שאני צריכה לישון רק כשאני באמת עייפה וצריכה את זה וגם אז רק כשזה לא בא על חשבון הדברים שהם חלק מעצם המטרה הזאת ולא מהדרך,ושבזה שאני ישנה סתם כי אין לי משהו אחר לעשות(למרות שיש מלא) ועוד יותר מזה כשאני ישנה בבוקר על חשבון התפילה בזמן(גם כשזה מוצדק ואני באמת באמת עייפה וחייבת לישון)אני בעצם הופכת את השינה למטרה,וזה באמת עבד ועברתי את זה ב"ה בעזרתו ובהשתדלותי ושוב קמתי והתפללתי בזמן ומקסימום הייתי חוזרת אח"כ לישון אבל עכשיו זה חוזר,אני לא מצליחה לקום,ואני באמת באמת באמת רוצה את זה,כל לילה אני מחליטה שמחר אני קמה,כשאני לא קמה בא לי לבכות,אני כועסת על עצמי ומתוסכלת,ואני מתפללת לאבא באמת,לפעמים אני גם ממש בוכה לו,שיעזור לי.אני באמת רוצה את זה,ואני יודעת שזה הכי טוב אמיתי ונכון לי!אני יודעת וזה מה שאני הכי רוצה!!אני באמת רוצה לחיות הכי נכון אמיתי וטוב לי!ואני יודעת שזה זה!ואני פשוט לא מצליחה לקום!לא מצליחה!וניסיתי הכל!באמת שניסיתי הכל!ואני ממשיכה לחזק בעצמי את ההבנות האלה שזה הכי אמיתי נכון וטוב,שזה מה שאני באמת באמת רוצה בעומק פנימיותי,ושהשינה היא דרך וזה חלק מעצם המטרה,וממשיכה להתבאס כשזה קורה וממשיכה להתפלל לאבא באמת כי זה באמת מה שאני רוצה ואני חייבת את עזרתו אבל אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות!וזה מתסכל!!