אני מרגישה תקועה כי אני לא מוצאת את המשמעות לחיים...

"אחת היתה מחשבתנו:
גוף זה שבכאן, גופי, הריהו, בעצם, כבר גויה. מה קרה לי? אין אני אלא חלק קטן מהמון גדול של בשר אדם...
של המון שמאחורי תיל דוקרני, שדחסהו לתוך כמה ביקתות עפר; המון שיום-יום חלק ממנו מרקיב והולך, מכיוון שחדל להיות"
מתוך ,האדם מחפש משמעות" ויקטור פרנקל.
האמת אולפניסטית יקרה ששחקת אותה עם השאלה שלך לגמרי!
אני מכיר כל כך הרבה אנשים שיכולים להעביר חיים שלמים וזה באמת לא יזיז לסבתא של אמא שלהם 'מי אנחנו' ו'מהי לעזאזל משמעות החיים'.
קמים בבוקר, הולכים לעבודה/תואר/יעד הבא שלהם, עובדים, לומדים, מחפשים את הזנב שלהם ואחר כך, אחרי שכבר נדמה להם שהם הצליחו לגעת באושר או לפחות במה שנשאר ממנו, הם פשוט עושים את זה שוב פעם. מרתק נכון?
אוכלים בשביל לחיות וחיים בשביל לאכול וזה כל תולדות האדם.
והנה, את קמה וצועקת לעולם: "הלו אנשים, לא נעים לי לומר אבל משהו בכל הסיפור הזה לא ממש נראה לי"
ואם נזרום איתך אז השאלה שלך היא בעצם השורה של פרנקל רק בלבוש אחר:
בשביל מה באמת אנחנו צריכים את את כל זה? "אין אני אלא חלק קטן מהמון גדול של בשר אדם".
אז אני אלמד טוב ואוציא יופי של בגרות, אחר כך אני אלך ללמוד מקצוע דוסי וחמוד כזה, נניח עבודה סוציאלית/אחיות/ משפטים או ווט אבר בדרך נתחתן ונביא לעולם ילדים ומה אז?
זה באמת פסגת האושר של חיי?
ובעצם אם נחשוב על זה בכלל כמו שמציע לנו הרב דסלר ב'מכתב מאליהו', כמה רגעים מאושרים יש לנו בכלל בעולם הזה הא?
לא באמת, קחי את כל הרגעים המאושרים שלך, מהרגע שעמדת על דעתך ועד עכשיו, כל הרגעים שהיה לך בהם נחת, מילה טובה מחברה, ציון טוב, מתנה שקבלת, עכשיו תכווצ'י את הכול חזק חזק ובוא נראה לכמה רגעים טובים הגענו?
שנה של נחת מרוכז? חודש?
פחח...הלוואי.
במקרה הטוב יום שלם וגם זה בקושי ובחסד גדול.
אז באמת, בגלל יום שלם של נחת ואושר אמיתי מתוך 17 שנים שאת חיה כבר בעולם, בגלל זה באת לעולם הזה?
כל הבלאגן, כל הדאגות, כל התפילות, כל הכאב ראש הכול בגלל כמה רגעים מסכנים של אושר?
נשמע לך סביר?
אז התקבלת לתואר ראשון במסלול המהיר של מצטיין דיקן באוניברסיטה העברית, בעלך נראה לגמרי כמו פרינס צ'רמניג, יש לך המון חברות וילדים מדהימים, מה עכשיו?
באמת בשביל זה באנו לעולם?
ולא, אנחנו ממש לא מזלזלים בכל הדברים האלו, אבל באמת שלא נעים לומר, לא יותר פשוט כבר להיות פרה וזהו?
ראית פעם פרה לועסת? גן עדן. משהו מפריע לה? מישהו יכול בכלל להפריע לה?
אין מצב! היא כל כך נהנת, כל כך טובה לה ויודעת מה? היא גם לא עסוקה בשאלה בשביל מה היא באה לעולם כי זה באמת לא מעניין אותה...היא, תני לה רק עוד קצת עשב ירוק ושיהי'ה לך באמת רק טוב וניפגש בשמחות.
אז כנראה שעם כל הכבוד ויש כבוד המשמעות של החיים שלנו לא קשורה רק לעולם הזה.
נכון, יש כאן בעולם המון דברים יפים ולפעמים באמת שבא לנו לבכות בגללם, אבל איך שלא הופכים את זה, המחשבה שאם היינו פרות היה לנו יותר קל לממש את מטרת החיים שלנו אם הם באמת היו בעולם הזה, מטרידה ומעצבנת מתמיד.
אז מה זה אומר? שכנראה, מה לעשות, יש משהו גדול יותר במטרה ובמשמעות של החיים שלנו מאשר בעולם הזה ולפני שאנחנו מתחילים לחפש את הכן, אנחנו שוללים את המה לא.
אנשים יכולים לדתל"ש עצמם לדעת עד מחר, לצפצף כמה שבא להם וללהג על מקריות ואכול ושתה כי מחר נמות, אבל בפאנץ' ליין מה לעשות, הם טובעים במשמעות מתמוססת בעלת תכולת חיים של גפרור מתכלה: בהתחלה זה נוצץ ובוהק עם המון רסיסים של זהב אחר כך זה כמו תמיד נהיה שחור כזה שמתנדף עם הרוח.
נו, אז אחרי כל ההקדמה הזו בשביל מה באנו לעולם?
"והנה, מה שהורונו חכמינו זיכרונם לברכה הוא:
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא.
ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם"
וההקדמה הזו של המסילת ישרים היא המשמעות שלנו בעולם.
תגידי: מה הקשר עכשיו הפסוקים האלו ומה אתה טוחן לי ת'מוח עם הציטוטים האלו?
איזה זיו ואיזה שכינה, איזה עידון ואיזה נעליים? עזוב אותך כל הציטוטים האלו, אני חיה כאן ובעולם שלי אין עינוגים.
יש המון דברים שאני רוצה בחיים, חלומות לא ממומשים, אכזבות, תסכול וכאב, איפה אני ואיפה העולם הבא?
אז אני אגיד לך שזה כבר נושא אחר, איך אנחנו תופסים את העולם הזה והאם מה שמבחינתנו נחשב כדבר שיעשה לנו אושר באמת יביא לנו את האושר הנכסף או שאולי אנחנו לא יותר מנרקומנים מדופלמים שמסניפים סמים על בסיס יומיומי ולא יכולים להיגמל מהצעצועים האלו
יכול להיות, לא יודע, שהמשמעות של החיים שלנו היא פשוט להיות אנשים טובים יותר ולנסות ולהיות דומים כמה שיותר לאלוקים על ידי נתינה ללא גבולות ויציאה מהקטנות של החיים שמציפים אותנו בכל יום, הרי כל הרעיון הקפטליסטי מבוסס על היסוד הזה:
נסי לרכוש לעצמך כמה שיותר כסף בשביל להבטיח לעצמך חיים טובים ועל הדרך את יכולה לרמות/להנות/לכלכך/לדחוף ולהרוג, לא משנה, כל האמצעים כשרים, אבל יודעת משהו?
התחלת את השאלה שלך במימוש השורה הראשונה של המסילת ישרים:
"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו"
עכשיו נשאר לך לראות כמה הנושא הזה באמת מפריע לך וכמה את מוכנה להקדיש מהחיים שלך בשביל לנסות ולברר את זה באמת.
הייתי יכול לכתוב לך משמעות החיים היא בלה בלה וגם אם לוגית זה היה נכון, אין מצב שהיית לוקחת את זה כי אם הלב שלך במוד של ממתינה אז ממילא שום דבר לא יעזור עכשיו.
נסי לראות מאיזה מקום מגיעות הרגשות האלו ולמה הם כל כך מציקים לך, אנחנו מדברים כאן דבר 'פעוט' שנקרא:
'משמעות החיים', שזה בעצם מילות כינוי למסע התבוננות שנמשך חיים שלמים וכל הזמן אנחנו מגלים אודותיו דברים חדשים.
ייתכן שבמהלך המסע הזה תתקלי בעוד מהמורות, שאלות, דברים לא ברורים שהלב שלך לא יבין ויעכל וידחה, במצב כזה את לא צריכה לפחד, להלחץ או להשאיר דברים בפנים, פשוט תשאלי ותשאלי עד שתקבלי תשובות ברורות.
לכי על 'מכתב מאליהו' של הרב דסלר, חלק א' לאט לאט, לכי על הדיסק של הרב ארז משה דורון 'מעשה בציפור הנפש' בלי לחץ, ברגוע ותראי איך שאת לאט לאט דברים יתחילו להתיישר לך בראש ובעיקר בלב.
אחרי שתחליטי שבראש שלך להקדיש זמן למסע הזה ותעשי את הצעד הראשון והדברים עדיין לא יהיו ברורים לך, תוכלי כמו תמיד לפנות אלינו עד שהלב שלך יחליט שהתשובות שהוא קיבל יהיו מספיק קטלניות בשבילו :)

בהצלחה וחודש טוב

אבינועם
avinoam811@gmail.com