שאלה
יש לי בעיה ממש מעיקה ומעציבה!!! אני כל הזמן כל הזמן חושבת על מוות. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה וזה ממש מכניס אותי לפחדים..אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יורדות לי דמעות מזה, אני לא יכולה!!! הפחד הזה אוכל אותי והבעיה זה שאני יודעת שעם כל התשובות של רבנים זה לא יעזור כי יום אחד זה יקרה!!! ומפחיד אותי לחשוב שזה ח"ו יקרה יום אחד לאיזה מישהו שאני אוהבת! באמת ח"ו! ואפילו אחי הקטן בא אליי ואמר לי היום שהוא לא רוצה להיות זקן ולמות...הוא שאל אותי מה יקרה ?ומה יש בשמיים?ואמרתי שאני לא יודעת..אז הוא אמר לי למה ה' בכלל ברא אותנו אם אנחנו בסוף מתים?ושהוא היה מעדיף להיות מלאך..והוא אמר לי שהוא מפחד שיום אחד אנחנו,כל המשפחה נמות ח""וווווו!!!! הוא מממש כמעט בכה ולא ידעתי מה להגיד... הרי אומרים שזכינו במתנה בחיים ומצד שני אומרים "טוב יום המוות מיום הוולדו של האדם" משו כזה...אז אומרים שה' ברא אותנו בשביל להביא לנו שכר על השכר שאנחנו נעשה אבל לדעתי באמת עדיף שמכתחילה לא נברא ולא נחטא ולא נסבול ונענש! הרי אנחנו לא צדיקים וזה ברור שאנחנו עושים המון עברות אז זה לא שרק נקבל שכר... אז למה שנברא? למה? באמת הייתי מעדיפה לא להברא מלכתחילה וזהו!!זה סתם מפחיד!!! ואני גם לא מצליחה אפ פעם להתקדם מבחינה דתית וגם אם כן אז זה למעט זמן ונמאס כבר כל הזמן לנסות להתקדם ולהכשל!! נמאס!!ויש לי מידות גרועות ואופי גרוע והכל גרוע אצלי !אני יודעת!!אני מכירה את עצמי זה לא רגשי נחיתות או משו כזה...זה פשוט מודעות עצמית. ובמיוחד כשאני יודעת שכמה שאני יעשה מצוות עדיין יהיו לי גם עברות ואני מפחדת מאד! באמת ממה שיקרה ולא רק לי ! אלא למשפחה ולכולם!! זה אוכל אותי הפחד הזה באמת!!אני מלא פעמים בוכה מזה ומנסה גם להדחיק אבל זה קשה להדחיק דבר כזה כי לצערי הרב זו המציאות אז אני לא יכולה לשקר לעצמי והעובדה שאני אענש בכל מקרה לא הכי נותנת לי מוטיבציה להתחזק כי אמרו לי גם שלכל אדם יש משו כמו שנה נראה לי שגם אם הוא צדיק גמור הוא יהיה בגיהנום...איך אפשר שלא לפחד מדבר כזה??? איך??? אני גם כל הזמן מחשבת כמה זמן נשאר לחיות והפחד הזה הורג אותי!!! הורג!!!וזה שאח שלי שיחיה בעז"ה שאל אותי היום את זה, זה עוד יותר העמיק לי את הפחד!! כ אני רוצה להשאר תמיד עם המשפחה שלי!!! ובאמת שאני עכשיו ממש בוכה כי זה מעציב ומפחיד ומתסכל אותי.. מה אני
תשובה
שואלת היקרה שלומות ואור,
אני חייב לציין שאני נפעם... את מתארת מציאות שהיא חלק מחיי כולנו. כולנו מפחדים מהמוות או יותר נכון כולנו מפחדים מהלא נודע. אנחנו לא יודעים מהו המוות אנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה שם (אף אחד עוד לא חזר לספר לנו איך היה) אין לנו אלא להאמין.
וכאן טמונה הנחמה.
גם במוות של אדם שזה דבר נורא וכואב האדם חוזר אל בוראו, [אל ד´ ואל טובו!!!] אין פירוש הדבר שאנחנו מקווים למוות להיפך "יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" אבל צריך לדעת לאן אנחנו מגיעים.
מספרים על אחד מגדולי החסידים שלפני פטירתו אמר שהוא רואה את המוות כמעבר של אדם מחדר אחד של הבית לחדר השני. דבריו הם משנה מפורשת באבות "עולם הזה דומה לפרוזדור ועולם הבא דומה לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור בכדי שתכנס לטרקלין". העולם הזה הוא רק הכניסה לבית, הסלון שבו יושבים יחד עם הכל המשפחה זהו עולם הבא. וכל עוד אנחנו רק בכניסה עלינו לתקן את עצמנו על מנת שנהיה ראויים לשבת בסלון.
את מתארת את עצמך כמלאת עברות ומידות רעות אבל אני מזהה אפילו בלי הכרות איתך, רצון עז לטוב ושאיפה גדולה לתשובה שלמה... והרי אלו הימים בהם אנו מצויים ימי תשובה שלמה ואמיתית. הרב קוק זצ"ל כותב באחד המקומות שככל שאדם חוזר בתשובה יותר כך הוא פחות ופחות מפחד מהמוות כי הידיעה אותה הזכרתי קודם על הטוב והאור שבעולם הבא נהיית אצלו ודאית.
בעניין הפחד משאלותייך, אל תפחדי תשאלי כל הזמן רק כך תבררי ותבני אצלך בנפש קומה רוחנית גבוהה יותר, רק כך תתקדמי בעבודת ד´ שלך ותהיה יהודיה יותר טובה אישה יותר טובה ועובדת ד´ באמת.
בכל אופן, לצד מה שכתבתי אני מציע לך לפנות לדמות שאת מעריכה באולפנה שלך - רב, מחנכת, יועצת, ולדבר איתם על הפחדים האלו וכיצד מתמודדים איתם. אני מניח שבשיחה איתם תוכלי לקבל עוד רעיונות ועצות בעניין.
בהצלחה ושנה טובה ומתוקה
מיכאל, חברים מקשיבים
micstg@walla.com