אני לא מוצאת את עצמי

שלום לך שואלת יקרה!

נראה לי שמילות המפתח נמצאת בתחילת השאלה שלך- אני ילדה, צעירה, בוגרת. שלושת המילים הללו, למעשה מתארות את התהליך שבו את נמצאת- עוברת מילדה*> לנערה צעירה*> לבוגרת. כרגע, בגילך, זהו בדיוק השלב שבו מתחילים לחשוב יותר על הזהות האישית, במה אני מאמינה, ובמה לא, מתחילים להתעורר כל מיני ספקות לגבי דברים שעד כה היו ברורים ועוד כל מיני מחשבות שעולות בראש. לפעמים זה באמת מאוד מבלבל, מכיוון שאני לא רגילה לחוסר ביטחון הזה שנמצא בתוכי. אבל, זה גם מאוד בונה ומחזק, ולמעשה זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו כשאנחנו הופכים למבוגרים. אמנם תמיד ממשיכים לחשוב ולהתלבט על כל מיני דברים, אבל העיקר באמת נעשה בשלב הזה. לכן התקופה הזו נקראת : "גיל ההתבגרות"....

אפשר אולי להגדיר את ההרגשה הזו שאת מתארת פשוט כחיפוש אחר התשובה לשאלה "מי אני". אבל, השאלה הזו יכולה להיות מאוד מפחידה וגדולה- מה ז"א מי אני? אני יודעת בדיוק מי אני, ושמחה בכך, ויש לי ביטחון בזה, אבל... מדי פעם הביטחון הזה והידיעה הכל כך ברורה הזו קצת מתערערים.... אז מה המקום שמאזן את שתי ההרגשות? איך מצד אחד ממשיכים בבנייה האישית, אבל מצד שני לא "מאבדים" זהות?...

שמעתי פעם נקודת הסתכלות טובה על העניין הזה- לכל אחד מאיתנו, יש בתוך תוכו נקודה פנימית, ששם הוא מרגיש שזה הוא. מן מקום בתוך הנפש, שאליו אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "אני". "אני" מחפשת, "אני" לא רגועה, "אני" חושבת וכו´. והנקודה הזו, תמיד נמצאת שם, לא משנה מה עובר עלינו. הנקודה הזו יכולה לגדול, ולשנות צבע וצורה, אבל היא תמיד נשארת. לפעמים צריך רק קצת יותר קשב פנימי כדי "להצביע" עליה, אבל היא תמיד תמיד שם.

כמובן, שהאדם הוא יצור מורכב, והוא בונה את עצמו לאט לאט עם השנים שהוא גדל, על ידי למידה של דברים חדשים: לדוגמא- תינוק לומד שפה- איך לדבר ולתקשר, או תלמידה- לומדת גיאוגרפיה- ידיעות חיצוניות על איך דברים קורים בעולם. האדם גם גדל על ידי חוויות והתנסויות- הופעה של רגש שמחה, וכעס ואהבה, על ידי כל מיני חוויות שעוברות עליו כמו גלישה במגלשה או שחיה בים- כל אלה בונים אותנו ו"אנחנו", מחליטים מה גורם לנו להרגיש טוב, ומה לא טוב לנו איתו. יש גם עבודה על המידות, על הנטיות הטבעיות שכל אחד נולד איתן- לכוון אותן לכיוון טוב יותר לדרך הטובה, ועוד ועוד דברים שנותנים דוגמאות, לדבר הזה שנקרא- בנייה אישית, או גיבוש האישיות. כל אחד עובר את זה, אם במודע ואם לא במודע. וטוב להיות מודעים לכך, כך שאפשר לכוון את זה לכיוון טוב וחיובי. אז אשרייך שזכית :-)

חשוב להזכיר שיש לנו את התורה. שהיא המדריכה אותנו מה הכיוון אליו אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. מה המטרה אליה אנחנו אמורים לשאוף, וכיצד לכוון את הנטיות הטבעיות בתחומים השונים לכיוונים חיוביים. אבל, התורה לא מצפה שכולנו נהיה זהים. עדיין לכל אחד יש מטרה אחרת בחיים, ולכן יש לו גם כלים אחרים- תכונות אחרות, סביבה, הורים וכדומה, דברים שונים איתם הוא נולד, ואין איש בעולם שידמה לו.

אחד הדברים שאת הזכרת, הוא גיבוש עמדות לגבי נושאים שונים- עם הגיל, מינקות, האדם מסגל לעצמו היגיון ודעה אישית, או אולי אפשר להשתמש במילים אחרות "בחירה חופשית", לגבי נושאים שונים. לפעמים הדעה הזו מושפעת מגורמים חיצוניים, ולפעמים היא נובעת מתוך תוכו של האדם. הנטייה הפנימית של האדם לצורת הסתכלות מסויימת על העולם, מתחברת להשפעות חיצוניות כמו החינוך עליו הוא גדל, ונורמות חברתיות אליהן הוא הסתגל, ומתוך כך הוא לרוב ניגש לברר דברים, מגבש עמדה, ומביע דעה בנושאים שונים.

בגיל שלך, הבירורים הללו יותר משמעותיים, וגם לרוב נוגעים בנושאים יותר מהותיים בחיים שלנו, כדוגמת האמונה, והתפילה, מהם האידיאלים בהם אני מאמינה וכו´. בשלב הזה נעשה הבירור הראשוני, שלרוב גם פותח את כל האפשרויות ומגיע גם לקצוות מנוגדים בקשת האפשרויות. אך לרוב, לאט לאט, עד שנות העשרים המוקדמות בד"כ, לאדם כבר יש עמדות יותר מוצקות ופחות מתנדנדות. אך גם העמדות הללו הן לא קבועות ועומדות למשך כל חייו, ובכל פעם שמתעורר איזה גירוי, בצורה של מפגש עם אדם חדש, או דעה חדשה שעוד לא שמע, או חוויה חדשה, או לימוד חדש או כל דבר אחר שיכול להעלות נקודה חדשה, נפתח הבירור הזה מחדש, והאדם ממשיך להשתלם כל חייו. הבירור החדש כבר נעשה על בסיס דברים שכבר יש לי בהם אמונה שלמה, ואני בוטחת בהם, אך עם זאת עם פתיחות לדבר חדש. וצריך תמיד למצוא איזון- בין ה"יציאה" לבירור משהו חדש, לבין החזרה ל"מקור" לנקודה הפנימית, שם מתאספים הדברים שאני כבר מרגישה שלמה איתם, ובכל פעם עוד ועוד דברים כאלה מתאספים לשם. יש אימרה של ר´ נחמן שנראה לי ממצה את הרעיון הזה, ואומרת "שלמותו של האדם- היא בהשתלמותו". האדם ממשיך כל חייו להתקדם ולהשתלם, האדם לא מגיע ל"שלמות". אך בזה שהוא מתקדם ומתעלה, בכך היא שלמותו!

לאור מה שאמרנו, אני חושבת שדבר ראשון, זה קצת מרגיע. שכל המצב הזה של "אני לא מוצאת את עצמי" הוא די זמני. ויעבור לאט לאט, ככל שאגדל ואגבש עם עצמי עוד ועוד דברים. אבל צריך לעשות זאת מתוך שלווה, ועל גבי אבני הבניין שאני כן בטוחה בהם. אני לא זוכרת איפה שמעתי את זה, אבל שמעתי שמדמים את האמונה, ואפשר במקרה שלנו גם להשליך על שאר ה"אמונות ודעות" של האדם- לשיניים של ילד. לפעמים השיניים מתנדנדות, ולפעמים יש תקופות שהן אפילו חסרות, אך בסוף מתחתן יצמחו שיניים חזקות יותר, וקבועות למשך המשך החיים.

נראה לי שבתור התחלה תצייני לעצמך כמה נקודות, אפילו מעטות, שאת שלמה איתן. ומתוך זה, תמשיכי את הבירור הלאה. אבל לא הכל בבת אחת. כל כמה זמן לברר עוד נקודה, להתדיין עליה עם חברות, לקרוא כתבות או מאמרים של אנשי חינוך או רבנים שונים בנושא, ולראות מה העמדה שמתגבשת לך בנושא. חשוב שתעשי לך גם מעין "מיגדלור", שיעמוד בחוף ויזכיר לך תמיד מאיפה את באה ולאן את הולכת, שהתורה שקיבלנו אמורה ללוות אותנו בכל הדרכים, ולפעמים צריך רק למצוא מישהו שיראה ויסביר לנו איך היא נכנסת ואיך היא יכולה לעזור גם לנו.

אני רוצה להתייחס באופן ספציפי גם לאחד הדברים שאמרת- שאת משתדלת לעזור, ולהתנדב ולהיות שמחה, ועם כל זה " אנשים כל הזמן באים אליי בטענות על מי שאני". לא פירטת מה בדיוק אנשים אומרים לך, מיהם אותם אנשים, ובאיזה הקשר... אבל, הייתי רוצה להעלות נקודה למחשבה- יכול להיות, שאת משתדלת "להיות בסדר" ועם כל זה, יש חיכוכים או ביקורות כלפייך או כלפי המעשים שלך מהסביבה. זה יכול לקרות מכל מיני סיבות. בכל מקרה, אני חושבת שכדאי לנו לאמץ את הגישה שמתוכה דיברנו עד כה- המטרה שלנו, היא להיות אנשים טובים יותר, לשכלל את עצמנו, ולהתקדם. צריך לראות מאיזה מקום ועל מה מדברים אותם אנשים, ולראות מה מתוך הדברים אני יכולה לקחת על עצמי כאתגר, ומטרה להתקדם בעתיד, ומה אני חושבת שהוא טעות מכיוון שאולי הם מסתכלים הסתכלות חיצונית, ולא רואים הכל. כמובן, שצריך להיזהר, כי אנחנו נוטים לעיתים להיות משוחדים, ולחשוב שאנחנו תמיד בסדר, וכל האחרים טועים. אז צריך להיות רגישים, ובעיקר לסמוך על האנשים הקרובים לנו שאוהבים אותנו ורוצים את טובתנו- כמו הורים, אחים, חברים קרובים וכדומה.

עם כל זה, לא צריך לקחת כל סוג של ביקורת שהוא, כשלילה מוחלטת שלך. כאילו הם מתנגדים על כל מי שאת. גם אם זה נשמע כך, אל לך לקחת זאת בצורה כזאת. בכל אדם, וגם בך, יש דברים חיוביים ויש דברים שהם בעבודה אצלך, ואין אדם שהוא כולו לא טוב ח"ו! לכן, גם כשמקשיבים למה שאחרים אומרים, צריך לדעת להקשיב עם האזניים הנכונות- כלומר, עם הגישה הנכונה, שאני רוצה להתקדם, ולקחת נקודות בשבילי מתוך הדברים, וגם שאני יודעת שיש בי בסיס טוב, ומתוכו אני בעז"ה אתקדם הלאה.

אם תרצי לפרט יותר בנושא, ולשאול שאלה יותר ספציפית, תוכלי לפנות אלי למייל בשמחה רבה!

כדאי תמיד להתפלל לה´, ולבקש שיעזור לנו, ושנרגיש אותו איתנו בדרכנו. גם אם לא תמיד מצליחים לגמרי לכוון, התפילות עולות מעלה... ובעז"ה שתזכי לסייעתא דישמיא מרובה!!

ברכה והצלחה לך יקירתי!!

הדס
hershko.hadas@gmail.com