אני לא יכולה להתגבר עליו, איך יוצאים מהדכאון??

שלום לך שמיניסטית יקרה,

אני מקווה ששלומך טוב,הדיכאון חלף, ואת שמחה ומאושרת!! ואם ח"ו לא אז נסי את הדבר הבא: פשוט תחייכי! תכריחי את עצמך!! אני יודעת שהשורה הזאת קצת מגוחכת אבל בכל זאת בשבילי, תחייכי במשך חצי דקה, אח"כ את תרגישי טוב יותר. זה עובד.
לפני חודשיים קראתי בספר "סוד המח היהודי" על דרך מיוחדת של בחורי ישיבות להלהיב את עצמם, מאחר שאני וגם את לא נבקר בישיבה הזו בזמן הקרוב (עם כל הרצון הטוב...) כדאי שאחלוק איתך את המידע:
מסתבר, שתלמיד ישיבה שרוצה להתלהב ולחוש את הלימוד ככה בתוך הנשמה, "עושה את עצמו בהתחלה" ז"א הוא יושב בחברותא ופשוט מנהל ויכוח סוחף עם חברו.
הויכוח כולל תנועות גוף, דפיקות עצבניות על השולחן, צעקות והסמקה...מעין הצגה, כך זה בתחילת הלימוד כדי להיכנס לקצב...(תארי את עצמך נכנסת לשם,אני מתארת לעצמי שכבר היית צוחקת).
בוודאי שלא סיפרתי לך את זה סתם, כל התחלה היא מעט קשה, החלטת לא להתראות עם הבחור אני באופן אישי מברכת אותך על החלטתך להציב את דרך התורה והמצוות לפני הרגשות שלך ולתת להלכה להוביל את מסלול חייך ולא ח"ו להפך,לחיות על פי תחושות ורגשות.
קשה לקום בבוקר ולהחליט החלטה, עוד יותר קשה לעמוד בדיבורנו ולקיים את ההחלטה, בנוסף ישנו משקל הרגש שמנסה להטות את הכף לטובתו ופתאום מגיע הדיכאון: אנחנו לא במיטבנו, הכל נראה כמו עומד להתמוטט יש כאלה שמרגישים שאיבדו את תמצית החיים את צחוק הנשמה, כל דבר מזכיר אותו והכל מתנקז לחסר אחד גדול...הוא!!!!!
טוב, אז מה עושים? להיכשל בעבירה זו אינה אופציה! לכן יש לנו סיבה ראשונה לחייך את לא תעברי על איסור הלכה!!
אתם לא נפגשים ואני לא מציעה שתפגשו בזמן הקרוב, אין זה יעיל, הוא יהיה חודשים ארוכים בצבא את בבגרויות יהיו מניעות וקשיים להפגש ומטרתו של קשר זוגי הוא נישואין ולא סחבת ריגשית מיותרת.
סיבה שנייה לחייך, אם לא תפגשו ואני מציעה שתנתקו את הקשר לגמרי (בלי sms, מכתבים, טלפונים, מסרים דרך מכרים ממש ניתוק) את פשוט תמנעי מעצמך סבל.
כפי שעולה ממכתבך שואלת יקרה, קיימת בך ציפייה, קשה לך ל"דחות סיפוקים" וזה טבעי. למרבית בני האדם קשה לחיות במצב בו בפועל הם יכולים לעשות מעשה אך הם מחליטים שבאופן זמני הם דוחים אותו, הידיעה שהאופציה לחיבוק,למגע כלשהו קיימת פשוט אוכלת אותך, נדמה לי שאת מבינה שיש חשיבות עצומה למגע ולאיסור ייחוד, הבעיה היא שבפועל קשה לקיים את זה, כיוון שאת יוצרת סיכון, סביבה עם אפשרות שאינה אפשרית מבחינתך, לכן את נמצאת בסירקולציה- מעגליות של ציפייה ואכזבה.
במודע או בתת מודע את מנסה לחשוב איך לצאת מהמצב הזה, איך לא להתאכזב? מה אוכל לעשות כדי להפסיק לחשוב עליו? איך אפסיק להשתגע מגעגועים? ואז את מנסה דרכים שונות מכתב, שיחה עם חברה או פשוט מכתב לחברים מקשיבים.
הדרך להתמודד עם המצב הוא להפסיק לחרוש את הקרקע, אם לא נחרוש אותה לא יהיו יבולים. אם לא תאמצי ותייגעי את עצמך במחשבות על קשר זה, העצבות תעלם כלא הייתה. הקשר בינכם מוביל למבוי סתום, אז למה לבזבז אנרגיות על כך? אין שום צורך שתאמצי את המחשבה שלך או שבעצם הן מאמצות אותך...
המחשבות עולות לנו כביכול אבל מי ממציא אותם ושולט עליהן??? את.
בך טמון הכח, להפסיק את מסכת הייסורים שאת עוברת, אני יודעת שזה לא בא באופן טבעי להפסיק לחשוב על אדם שהתרגלנו לחשוב עליו אבל דעי שזה אפשרי.
המחשבה שלנו פועלת כפי שהרגלנו אותה, אם הרגלת את עצמך בכל יום לחשוב רק על העינוי בלשמור נגיעה, כמה זה קשה ואיך היית רוצה לתת לו חיבוק...אז שוב את נקלעת לדחיית סיפוק נוסף, לכן תרגילי את המחשבה לחשוב אחרת על כך שאינך זקוקה לחיבוק כדי לאשר את אהבתו אלייך או אהבתך אליו אלא זוהי הנאה מיידית שתחלוף.
לא נוכל לשנות את העבר, ושום תועלת לא תצמח מלשאול למה נקלענו למצב הזה?? את צריכה לתבוע מעצמך וללמוד מה התועלת של שמירת הנגיעה!!
אם אפשר לשמוח שאת עומדת בניסיון שהרי את שומרת על עצמך,כבודך ועל העקרונות של חייך אז למה להתעצב?
תוכלי לראות את פני הדברים גם כך:העובדה שאינכם יחד אינה רק כדי שלא להישבר בשמירת נגיעה אלא גם כיוון שהמטרה האמיתית של קשר בין בני זוג = נישואין, לא צומחת כרגע מהקשר שלכם.
המחשבות שלך ישתנו רק אם תחליטי להפסיק לחפור עמוק בתוכך ללא מטרה, הצער לא יקדם אותך לשום מקום. כל שעלייך לעשות הוא לשנות גישה, להבין שהמצב נכון להיום הוא המצב הטוב ביותר עבורך בסיטואציה הספציפית הזו!!
שואלת יקרה, למה לך לראות בראיה צרה את הרע?? הרי להיות בקשר כרגע לא תוכלו ולא בגלל החיבוק אלא בגלל שקשר ללא תכלית קשה לעמוד בקשיים שמגיעים ושוטפים אותו, גם לבני זוג שמחליטים להתחתן קשה לשמור נגיעה אבל הרצון לשמור על ההלכה והידיעה שאי שמירת נגיעה תסכן את חייהם המשותפים,את הבית שלהם, המקום הרוחני והפיזי בו יחיו שנים רבות מונע בעדם להישבר.
אבל מה בנוגע אלייך?? כרגע הקשר שלך עם הבחור, שיהיה 8 חודשים בצבא לא מוביל לנישואין, אני לא אומרת ח"ו שלא ייתכן שבעתיד לא תוכלו לממש זאת, אך חוסר הבהירות לגבי הבאות מתסכל אותך ומקשה עלייך להתגבר על הקושי מבלי להתרסק.
נכון, לא תוכלי לעמוד לצידו לקראת הגיוס אבל בהחלט תוכלי להעמיד את עצמך בחזרה על הרגליים, במחילה מכבודך, את לא חושבת שקצת לא הגיוני להיות בדיכאון בגלל שלא חיבקת את הבחור? הרי האהבה היא אינה חיבוק או נשיקה!!!
האהבה, הקרבה בין בני זוג מהותה אינה מגע, המגע הוא ביטוי אחד לאהבה ואפשר לאהוב בדרכים אין ספור, מאחר שאין אנו רוצים לשחק ברגשותינו במשחקי הימורים אנו שומרים את האהבה למוסד הנישואין. אנחנו לא נסכן את ביטויי האהבה על קשר שאינו מוחלט!!!!.
קשר בין גבר לאישה נקשר בברית טהורה כמו נישואין, היום לא תוכלי לדעת עם מי תתחתני, אפילו שאת בטוחה באהבתו אלייך ובאהבתך אליו, החיים משתנים ואי אפשר לדעת מה יוליד יום.
לכן, תחייכי ותביני שמכל ניסיון, מכל מאורע בחיים את צומחת גודלת ולפעמים אפילו שעומדים בניסיון יש בתוכנו קולות שמנסים להניא אותנו, להחזיר אותנו אחורה...ייתכן שאצלך העצבות מנסה לשבור אותך אבל אני בטוחה שיש לך את הכוחות לשבור אותה. מאחר שאנחנו מבטאים כלפי חוץ את מה שמתחולל בפנים שלנו, כדאי שתשקיעי זמן לאמן את המחשבות שלך לא לחשוב על קשיים אלא לראות הטוב, ואני בטוחה שיסייעו לך גם מלמעלה, "הבא להיטהר מסייעין לו".

את צעירה וחכמה, את תעמדי גם הפעם עם כוחות מחוזקים יותר ועם תבונה שקנית והפקת מחייך שלך.הלוואי ותעלם העצבות ושמחה ואושר ישתלטו על החלל.

תוכלי לפנות אליי בכל שאלה או בקשה.
iritjully@walla.com שלך, אירית ג'ולי אליה.