אני לא יודעת לקבל. מה עושים?

ב"ה

שלום יקרה,

סליחה על העיכוב במתן התשובה! מצטערת...

תיקון קטנטן- אני לא רב וגם לא רבנית. אני יהודיה פשוטה שמנסה לתרום מהניסיון שלה לאחרים, אז תתייחסי לדברים שלי ככאלו...

בגדול זו תכונה טובה להיות עצמאיים ולא להזדקק לאחרים. אל תזלזלי במה שיש בך כי זו תכונה חשובה. אבל כמו שאמרת יפה מאוד גם בזה צריך להיזהר לא להיות קיצוניים מידי. כמו בכל מידה, גם כאן צריך להיות בדרך האמצע.
את צודקת לגמרי שהעמדה הראשונית שלנו היא שאף אחד לא חייב לנו כלום-לא בני אדם ובטח שלא הקב"ה. וכל מה שאנחנו מקבלים זה בחסד גמור.

ניסיתי לחשוב על רעיונות שיכולים לעזור לנו לקבל יותר בקלות מהסביבה.

חשבתי שאפשר להתייחס לקבלה מאחרים גם כסוג של נתינה:
לך כיף לתת? זה עושה לך הרגשה טובה, נכון? תדעי שגם לחברות שלך כיף לתת בלי חשבון. תני להן את האפשרות לחוש את התחושה הנעימה שבנתינה. אנשים אוהבים לעזור, זה משמח אותם, זה נותן להם הרגשה שהם חשובים, שצריכים אותם. זה נותן להם טעם לחיים. מה רע לתת להם את האפשרות לחוש את כל זה?
לא מזמן הייתי בסיטואציה שממש המחישה לי את העניין. לפני כמה שבועות ביקרתי קרובת משפחה זקנה. אין לך מושג כמה היא התרגשה שבאתי, היא רצתה מיד ללכת למטבח להגיש לי אוכל ושתיה וכו´. בהתחלה היה לי ממש לא נעים ממנה. בשבילה ללכת זה מאמץ מאוד גדול, כשבשבילי זה שטויות- אז מה אני נותנת לה להגיש לי?! למה שלא אני אלך למטבח ואקח בעצמי?! אבל אחרי זה קלטתי שזה החסד האמיתי. זה הכיף שלה, הכי משמח אותה זה שבאים אליה אורחים והיא מסוגלת לארח אותם בעצמה, כי זה לא דבר מובן מאליו בגיל שלה. זו הנתינה האמיתית שלי כלפיה, הרבה יותר מאשר שאני אגיש בעצמי.

ברור שלא בכל סיטואציה זה כזה בולט כמו כאן. אבל נראה לי שבהרבה מצבים של נתינה/קבלה בחיים, יש גם את המימד הזה. ואולי אם נהיה יותר מודעים אליו, יהיה לנו יותר קל לקבל.

חוץ מזה, קבלה דורשת ענווה. וכמו שכולנו יודעים, ענווה זה לא דבר פשוט בכלל.
כשאני מקבלת ממישהו, אני מכריזה על עצמי שאני לא יכולה הכל, שאני לא יכולה להסתדר לבד, שאני צריכה עזרה מאחרים. אני מכריזה על עצמי שאני מוגבלת. וזה לא קל להשלים עם העובדה הזו. אבל אם נסתכל בעומק, נראה שכל המציאות שלנו בעולם היא במקום של מקבל. הקב"ה נותן ונותן לנו כל הזמן לא בגלל שזה מגיע לנו, כי לפי האמת לא מגיע לנו כלום. כל מה שהוא נותן לנו, הוא נותן בחסד גמור. והראיה לכך היא-תינוק שלא עשה עדיין שום דבר מועיל בעולם, מקבל חמצן, מים, מזון וכמובן חיים. הקב"ה משפיע עלינו שפע בלי שום קשר למעשים שלנו. כל הזמן אנחנו מקבלים ממנו עוד ועוד חיים, גם כשזה לא מגיע לנו.
אולי אפשר להסתכל גם על קבלה מאנשים בצורה דומה:
הקב"ה רוצה לתת לך שפע מסויים, והוא עושה את זה דרך שליח/ שליחה. כשהחברה נותנת לך משהו, היא שליחה של הקב"ה לתת לך. ולכן זה בדיוק מה שקורה כל הזמן בעולם. אז כמו שאין בעיה מוסרית לנשום גם אם היום לא התנהגת הכי בסדר, כך מבחינה אמיתית לא צריכה להיות בעיה מוסרית לקבל מחברה, כי בעצם הכל מגיע מהקב"ה.
בהחלט צריכה להיות לי הכרת הטוב גדולה כלפי מי שעשה איתי חסד. אבל היא לא צריכה להיות זהה לחסד שהוא עשה איתי. כשאני הייתי צריכה עזרה, החברה עזרה לי במה שהזדקקתי, ובע"ה כשהיא תצטרך עזרה גם בתחום אחר לגמרי, אני אשמח לעזור לה במה שהיא תצטרך בלי למדוד בסנטימטר אם זה יותר או פחות ממה שהיא עשתה בשבילי. כי ממילא היא לא חייבת לי כלום, וכל מה שהיא עשתה לי היא עשתה בחסד גמור ולכן גם כל מה שאני אחזיר לה, לא באמת יהיה שווה ערך למה שהיא עשתה לי, ותמיד תצטרך להמשיך להיות לי הכרת הטוב כלפיה.

אם את לא דורשת מאחרים שיעשו בשבילך דברים, והם נותנים כמה שהם רוצים, אז אין בכך שום דבר בעייתי. (מותר גם לבקש עזרה! הרבה פעמים אנשים מסביב לא שמים לב שמי שלידם צריך עזרה, אבל אם הם ידעו הם ישמחו לעזור!)
אם את מבינה שהם לא חייבים לך כלום והם עוזרים ונותנים כמה שהם רוצים ויכולים, אז את לא נצלנית. הם רוצים לתת! זה הכיף שלהם! זה משמח אותם!
כל עוד את לא מחייבת אותם לתת לך והם נותנים לך מבחירה שלהם, אז זו בעיה שלהם...

זה הרעיונות שעלו לי. אם יהיו לך רעיונות נוספים, אשמח שתשתפי אותי.
חוץ מזה, את מוזמנת לחזור אלי למייל בכל שאלה בנושא זה כמו גם בנושאים אחרים. בשמחה!

שנזכה לקבל את התורה באמת, ונזכה לגילוי פני שכינה במהרה.

חג שמח!
תרצה.
Tertza2@shoresh.org.il