אני כל הזמן משווה את הציונים שלי לאחרים וזה מבאס אותי!

לק"י

לשואל היקר!
אני לא יודע עם מה להתחיל - האם להגיד תודה או להגיד סליחה?
תודה על המילים החמות, זה באמת מחזק את כולנו, כל המשיבים, וסליחה על זה שהתעכבנו.
אני משער שהתשובה כבר לא רלוונטית למבחנים של הסמסטר הזה או של מועדי ב´ של הסמסטר, אבל כמו שאמרת בעזהי"ת זה יעזור לשואלים בהווה ובעתיד וגם נקווה שזה עוד יסייע לך עם תקופות המבחנים בשאר השאר ובשנים שיהיו.
אגב, השאלה הזאת, שאני באמת יכול להזדהות איתה, כי מה לעשות אנחנו חיים בעולם תחרותי, אפילו תחרותי מאוד, הוא רלוונטי לא רק לתקופת המבחנים שבאוניברסיטה או במכללה אלא לכל החיים בכ דבר ודבר שאנחנו עושים.
לפני שניגע בעצות פרקטיות אני רוצה דווקא להביא את העצה הכי פרקטית בעיני והיא התפלה.

[אני מדבר איתו ית´ ועם עצמי]
הרבה פעמים אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו ואומרים "טוב נו, נדבר איתו אבל בתכלס מה זה יעזור? הרי אנחנו צריכים להשתדל!".
והאמת, יש בזה משהו.
הרי אם כל החיים נתפלל למשהו ולא נשתדל אז זה לא יביא את זה לידי גילוי.
אז למה בכל זאת אני אומר שזו העצה במקרה הזה?
כי אני מאמין שהענין פה הוא עבודת המידות שתלוי לא רק בעבודה עצמה מצד המידה אלא בעבודת הלב והיא התפלה.
התפלה היא מקום של חיבור של הרצון שלנו לרצון של ה´ בלי קשר למה שקורה מסביבנו.
זה גם זמן שבו אנחנו פועלים על הלב, פעולים על עצמנו, שכן תפלה זה מתוך בנין התפעל - פעולה שעושים על עצמנו.
בתפלה אנחנו פוגשים את התום האדירה שנערת בתוך הלב והנשמה - שבו דולים מים חיים ומגלים מה בתוכנו.
היות והרצון הזה קיים, שכן כתבת עליו, אני מאמין שגם על ידי הדיבור עם הקב"ה שיתן לך כח באמת להתעלות מעל ההשואה לשאר אך גם על ידי החיבור לעצמיות שלך ולדיבור עם עצמך שבו אתה חוזר על זה שלוש פעמים ביום שבו אתה רוצה לביות אתה בלי השוואה לאחרים (ובמקרה זה מדובר בציונים) אז אני מאמין שזה יפעל.
תגיד שאולי זה נשמע טיפה הזוי אבל במובן מסוים זה כמו מנטרה של "תן לי להיות שמח בחלקי באמת, תן לי הקב"ה את הכח לראות את מה שנתת לי ולראות את המתנה האדירה שבזה במקום לפזול לאחר ולראות מה טוב אצלו. הרי לכל אחד נתת ניסיון, נתת כלים לעמוד בניסיון, נתת לכל אחד דברים שהוא טוב בהם, וגם דברים שעל ידיהם הוא משכלל וגואל את העולם. אנא תו לי כח לראות את הטוב במה שנתת לי ולשמוח בכך ותן לי את הכח לעמוד בניסיונות שיש לי".
ברור שאתה יכול לבחור להגיד את זה במילים של, והמילים האלו נכתבו כדי סתם לתת כיוון בצד הניסוח - שזה יהיה המילים שלך.
אני חשוב שעם הניסיון הזה, שהוא לא מגלה חולשה, יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות שהם פרקטיים או מחשבתיים שיכולים לעזור בנוסף לדיבור עם הקב"ה ועם הפנימיות שלך.

[להפוך חושך לאור]
הרבה פעמים בעבודת המידות יש שני מישורים של כובש ושל ישר.
אלו שני מושגים מוכרים, אבל נבהיר את זה "למקרה ש".
כובש זה אומר לשבור את המידה ולא להשתמש בה. לצורך הענין זה יכול להיות לא להשתמש עם גאוה או לא להשתמש עם כעס.
במקרה זה לא להשוות בכלל לחברים בקורסים ובתואר.
מצד שני יש גם דרך שבו מיישרים את המידה.
ברור שאי אפשר לפרט פה איך בדיוק על כל אחת ואחת, אבל בגדול יש גם דרך ליישר את המדיה של הכעס ושל הגאווה שהן יתבטאו בצורה טובה וישרה.
אז איך מיישרים את ההשוואה?
אפשר להשוואת בצורה טובה. במקום להסתכל על הציון כאיזה רף של הספק אז להסתכל על זה מבחינת ביטוי של צורת למידה.
אמנם צריך להיזהר כי לא כל שיטה מתאימה לכל אדם.
תיקח את האנשים שהוציאו ציונים גבוהים ותנסה להשוואות את שיטת הלימוד שלך לשיטת הלימוד שלהם.
תשתדל להבין איפה אתה יכול להשתפר ובכך אתה בוחר למנף את עצמך דווקא מתוך המקום של ההשוואה.
ברור לי שאתה יכול לחשוב על עוד דרכים בהן אתה יכול ליישר את המידה הזוף שכן אתה מכיר את עצמך הרבה יותר טובה ממני.
אבל, צריך לזכור משהו אחד שיש בו מעט נחמה

[שיטות הערכה שונות]
צריך לזכור שציון הוא סך הכל שיטת הערכה מסוימת שנוגעת בידע של האדם. זה לא נוגע בעמל שהוא השקיע או האם זה באמת מה שמגיע לו וכד´.
הציון הוא ציון סטטי ויש אנשים שלא צריכים ללמוד כי הקב"ה זיכה אותם שהם בור סוד שלא מאבד טיפה וכל מה שנכנס נשאר בנים ועמל בלימוד שלהם הוא רק בזה שהם יושבים בשקט (ויש כאלה שגם יכולים לעשות עוד דבר במקביל).
אישית, אני לא יודע בוודאות אם הם מרגישים שהידע שיש להם הוא באמת קנין שלהם, אבל אני מאמין שמי שצריך באמת לעבוד קשה בשביל לזכור את הדברים מרגיש שהידע שלו הוא באמת שלו ושהוא קנה את זה בשיא האמיתות והעמל.
את זה הציון לא משקף וזה כבר נוגע באמת פנימית של האדם שבו הוא מרגיש את ההתקדמות.
נכן, בסמסטר ראשון זה לאו בהכרח קל, ודאי אם זה סמסטר ראשון של שנה ראשונה, אבל אתה יודע בתוכך אם אתה מרגיש שאתה נבנה וקונה את הידע והוא בונה אותך ואמנם זה אולי מבאס לא לקבל מאה ולדעת שטעית במשהו (ואם אתה יודע במה אז אתה גם יודע במה להשתפר - אפרופו הענין של להפוך חושך לאור), אבל אם נסתכל על הצד החיובי אתה יודע שאתה מתקדם וזו מתנה אדירה, לעניות דעתי.

[אבל יכולתי יותר]
ב"ה לא התעלמנו ממה שכתבת שיש לך תחושה שהיית יכול להוציא בקלות מאה.
אשריך שכך!
זה אומר שאתה גם מודע ליכולות שלך אז הענין הוא באמת לנסות להבין איך אתה מממש את זה פעם הבאה.
במקום לשקוע ברע במובן השלילי אז לשקוע בזה במובן החיובי.
לחשוב איך אתה נבנה הלאה.
עדיף סמסטר ראשון בלי מאיות כדי לדעת איפה תוכל להתקדם להבא כדי שבשאר יהיו לך יותר מאיות.
זה מוטו שחבר שלי אמר לי פעם ואני מאוד מזדהה איתו.
זו הסתכלות חיובית והיא זו שנותנת את המקום לעבוד על עצמנו ולתקן את מה שמפריע, לראות איך נבנים ואיך הופכים חושך לאור ומיישרים את המידות.
ב"ה ניכר מדבריך שאתה אדם חסון מבחינת הרוח אז אני בטוח שגם תצליח בזה אם תשתדל באמת.
נכון, זה תהליך ולא ענין של רגע, אבל ב"ה שכך כי כך גם אפשר לוודא שלא עושים טעות בדרך.
ובסוף אני רוצה להוסיף עוד עצה ששזרנו בדברינו שחשוב גם להגיד אותה בקול.

[לא קלה היא לא קלה דרכנו]
כתבת שאתה רוצה להנות מהלימודים. נכן, יש הרבה דרישה של ציונים, כמו שכתבנו, ויש תחרות לא קטנה בעולם הזה אך הענין הכי חשוב זה לזכור שהמטרה נמצאת גם בדרך - בלימוד עצמו.
זו נקודה שאתה כתבת ואני רק משקף.
ההנאה הזו של הלימוד ושל ההתקדמות היא העיקר בעיני ולא הציון כי כמו שכתבנו זה לאו בהכרח משקף.
אז הרעיון זה כל הזמן להזכיר בקול ברור היא שהדרך היא גם כן המטרה.
תן לעצמך כל הזמן ציונים על זה ותבנה לעצמך את סולם ההערכה שלך כלפי עצמך.
שוב פעם, דברים כאלה לא קלים כי טבעה של הדרך היא ההתמודדות אבל כשבאים בעין חיובית ומתוך רצון לצמוח, כפי שאתה בא, אז מתקדמים ולוקחים את הכל טיפה אחרת.

אני מקווה שהדברים עזרו.
אם תרצה עוד עצות או אם יש עוד שאלות תרגיש חופשי לפנות.
חיזקת אותנו המון בדברי הברכה וגם בבירור הזה שהוא לא קטן ולא פשוט, וכמו שאמרנו לא נוגע רק בציונים.
אשריך כי גם בזה חיזקת אותנו!
הרבה הצלחה ושוב פעם סליחה ומחילה גדולה על זמן ההמתנה הלא קטן.
נתנאל
netanelweil@gmail.com