שאלה
שלום הרב,אני בחורה דתייה בת 16,לומדת באולפנה לבנות.קשה להתחיל,אבל בכל זאת-אני בחורה שמאוד שומרת על עצמה.תמיד ראיתי את התורה כדרך חיים והאמנתי שהמצוות שניתנו לנו נועדו כדי להוביל אותנו לדרך חיים נכונה וחיובית.לאחרונה התחלתי להרהר בעניין הדת לעומק,לחשוב בצורה הגיונית..על הקב'ה,על הימצאותו בעולמנו..לאחר כמה זמן מהרהורים אלו אני מניחה שרציתי לנסות במעט את העולם החילוני ונפלתי בנושא שמירת נגיעה.העניין הזה פשוט שבר אותי,הרגשתי כיאילו הייתה לי מכסה של כבוד והערכה עצמית וברגע זה,אחרי שנים של עבודה,היא פשוט נגמרה ונלקחה בשניה.הרגשתי מושפלת,שאני אף פעם לא יוכל להסתכל לבחור הגון שיחשוב שאני תמימה וירצה קשר רציני בעיניים.בכל אופן הנקודה היא שכל זה גרם לי להבין שבעולם הדתי אני כבר לא מסתדרת,כבר לא שלמה עם עצמי.ולעולם החילוני אני לא מתאימה..התרבות של הפריצות ללא גבול היא אינה בשבילי.אבל מה אעשה?איך חבר טוב אמר לי לאחרונה-תמר,הק'בה כבר לא עונה לי בלילה. אין רגש של כעס,או עצבות,שאני אדע שהוא עוד שם..(הקב'ה) אלא שפשוט אין רגש. מה אעשה? איך אבחר לי דרך?עזור לי.
תשובה
שלום
ר"ן מברסלב כתב בחכמה גדולה שעיקר החטא הוא העצבות והדכאון הבאים בעקבותיו, הגוררים את האדם לאוירת ריחוק מד', ובשפת חז"ל 'עבירה גוררת עבירה'.
חטאת, הפסקת, עשית תשובה אמיתית, תם העניין.
עמדי על רגלייך, שובי אל ד' ואל טובו.
העולם הדתי הוא כן בשבילך, יש בו אור אין סוף, המסוגל להפרות את חייך, את המשפחה שתקימי, את חינוך ילדייך, את הזוגיות עם אישך.
קורה שיורדים בסולם, מוקורה שעולים בו, אך העיקר להשאר עליו. אל תרדי מהסולם, אח"כ קשה מאד לשוב אליו.
גם לבחור איתו תצאי יהיו שדים בארון, גם הוא לא יהיה מושלם, שכן הוא בן אדם.
אם תהיה אהבה והערכה, תהיה קבלה של נפילות העבר.
בעניין הרגש-
הרגש הוא ביטוי קלוש של האמונה.
אמונתנו אינה אמונת הרגש, אלא אמונה של חיבור פנימי של חיים לד'. החיבור הזה כה עמוק עד שלעיתים אינו מורגש, ולעיתים אינו מובן, אך חוסר הרגש או התובנה אינו מלמד דבר.
שבי עם עצמך וקבלי החלטה מי את, לאן את הולכת, איזו משפחה תקימי? מי תהיי בעוד שלושים שנה?
החליטי, וצאי לדרך הטובה.
בהצלחה