אני חייל, וקשה לי

שלום לשואל!
אשריך, שאתה חייל בצבא ההגנה לישראל, שאתה שליח של עם ישראל לשמור על ארץ ישראל.
ולשאלותיך:
זו אכן בעיה קשה לשמור על הצביון וההתנהגות הדתית כאשר אתה דתי יחיד במחלקה, ואולי גם בפלוגה.
קודם כל – לא כתבת באיזה מקום ובאיזה סוג שירות אתה משרת – קרבי או לא, וכו' – זה דבר מאוד משמעותי לגבי האפשרויות העומדות לפניך, אבל אשיב בקצרה
אם אתה קרבי – בדוק אם אפשר לעבור למחלקה אחרת או לפלוגה אחרת, שיש בה חיילים דתיים. הכי טוב – לנסות לעבור לנח"ל החרדי. אתה יכול להיעזר אולי ברב החטיבתי, או במש"ק הדת. יש גם קו ישיר לשאלות חיילים, שעונה שם (למיטב ידיעתי) רב צבאי בשם הרב שמואל דרליך – איש נחמד ונעים, שאולי יכול לעזור לך בדבר הזה (אין לי את המספר, אבל לא קשה להשיג אותו). בנוסף נסה ליצור קשר עם חבר דתי, עם רב נחמד במקום בו אתה גר – אנשים שתוכל להיות איתם בקשר רציף ושיחזקו אותך. דרוש ממפקדיך לצאת לימי עיון של הרבנות הצבאית – זה מגיע לך ע"פ פקודות מטכ"ל. זה לא תמיד נותן את כל המזון הרוחני שאתה צריך, אבל תפגוש שם המון חיילים דתיים שיקשיבו לך ויש כאלה שיוכלו וישמחו לעזור.
עוד דבר – מצא לך כמה דברים שעליהם אתה מתעקש, ומהם אתה לא יורד בשום אופן. למשל: שלוש תפילות ביום, שמירת שבת – גם במחיר אישי, לא להשתתף במסיבות של שאר החבר'ה, לתת צדקה כל יום, ללמוד קצת פרשת שבוע כל יום, להגיד תהילים כל יום, ויש עוד הרבה דוגמאות. הקביעות של הדברים האלה עוזרת מאוד לייצב ולשמר את הקשר שלך לתורה ומצוות.
אם אתה לא קרבי – יש צד קשה יותר, ויש צד טוב יותר. קשה יותר – השעמום התמידי (מנסיון) והשירות יחד עם בנות. טוב יותר – היציאות הנוחות יותר הביתה יוכלו לעזור לך לשמור על קשר עם חבר, עם רב, עם בית כנסת, עם שיעורי תורה וכדומה.
[וכעת לשאלה השנייה]:
תחושת הבדידות, במיוחד במצב שאתה מתאר, היא אכן לא נעימה. לא תמיד צריך דווקא קשר זוגי כדי להפיג את הבדידות. כמו שכתבתי – חבר, רב, שיעור קבוע יכוליך לעזור – כמובן לא באותו אופן ולא באותה עוצמה.
אם אתה בכל זאת חושב דווקא על קשר עם חברה - גם כאן זה די תלוי: אם כבר יש לך קשר – אבל הוא לא "קשר רציני לחיים" – ודאי זה טוב לפתח אותו לקשר רציני עכשיו וללכת לקראת חתונה, משום שבאופן כללי קשר שאינו מוביל לחתונה אינו מבורך. אכן – לא תמיד זה קל להיות נשוי בצבא – לא לבעל ולא לאשה, אבל אני מכיר כמה אנשים שעברו ועוברים את זה טוב מאוד, ויצאו מחושלים. כמובן – צריכים לדעת מראש לקראת מה הולכים, וששני בני הזוג הולכים לקראת התקופה הזו ברצון, אבל אם אכן באים מוכנים – אני חושב שטוב להתחתן גם תוך כדי הצבא.
אם אין לך קשר עכשיו – אני חושב שלא בריא להיכנס לקשר ולחתונה רק כדי לפתור את מצוקת הבדידות שלך. כמובן, בכל קשר יש מימד של יציאה מן הבדידות, אבל המניע לקשר צריך להיות רצון לצאת מעצמך ולהיפתח אל מישהו אחר, ולא כדי לפתור את מצוקות עצמך.
לסיכום: אין בזה תשובה מוחלטת, ויכול להיות שטוב לך להתחתן, אבל הכלל הוא: 1. לא להיבהל מלהיות נשוי בצבא. זה יכול להיות בסדר גמור אם באים מוכנים. 2. לא לבוא לחתונה כדי לפתור את בדידות עצמך,אלא בעיקר כדי להיפתח ולהתמסר אל הזולת – אל בת הזוג, ואל הקשר ביניכם.
יהי רצון שתצליח בכל דרכיך.
דוד
davideinat@hotmail.co.il