אני בישיבת הסדר וכל הזמן נופל. שמירת הברית-לבנים בלבד

שלום.
עד שאתה מגיע כבר לישיבה, רוצה לתפוס ראש טוב, קצת לשקוע בלימוד ועוד פעם
הקרצייה חוזר אליך לסיבוב נוסף.
חשבת שיהי'ה לך קצת שקט, גם ככה אתה מקריב בישיבה אבל פתאום אתה
מגלה שזה רק נהיה קשה יותר ובהתחשב במאגר כוחות הנפש שלך, העסק באמת נהיה
לא נעים.
אז כמה דברים:
קודם כל כל יום ויום שאתה מצליח לשמור על עצמך ועל העיניים תיקח אותו
בתור מתנה מיוחדת שהקב"ה מביא לך כי זה ממש לא מובן מאליו,כי על מי
אנחנו עובדים כאן?
הגעת כבר לגיל שבו אתה אמור לממש את הכוחות שהקב"ה הביא לך בשביל להקים
בית ומובן מאליו שבאופן טבעי ברגע שאתה מנסה לדחות אותם אתה
מרגיש איך שפורצת לך מלחמת עולם.
לא סתם חז"ל קבעו שיש להתחתן כמה שיותר מוקדם, בדיוק בשביל למנוע את
הבלאגן הזה, רק מה לעשות שאישה זה לא פיצה ולפעמים התהליך מתעכב אצל מי
יותר ואצל מי פחות ובדיוק בגלל זה נסה לרענן לך את הנקודות הבאות:
א. כתבת שזה קורה לך בגלל נפילות באינטרנט או ברחוב:
על האינטרנט אמר כבר הרב יהושע שפירא בשם הרב ווזנר שכל דיני הייחוד
צריכים לחול עליו שזה אומר שברגע שאתה נמצא לבד בבית וכל הגועל נפש של
העולם נגיש לך בהקלקה אחת,
תחסוך מעצמך את ההימור:
'האם אני אפול או לא', כי זה לא שאלה 'אם' אלא של 'מתי' ותהיה בטוח שכבר הפסדת.
ויודע מה? זה באמת לא מעניין את היצר שלך שההורים שלך בכלל היו אמורים
להשאר בבית רק שהדודה נחמה החליטה לעשות להם מסיבת הפתעה ופתאום מצאת את
עצמך לבד.
אז תזכור שבכל מה שקשור לאינטרנט, התבודדת? הפסדת.
נשמע פאנטי מידי? מוקצן? כי אתה בחור גדול ולמה שכל פעם שתה'ה לבד תיפול?
ספר את זה ליצר שלך, בדרך כלל זה לא מעניין אותו,אז זה גם לא אמור לעניין אותך.
בקשר לרחוב:
המצב האידיאלי אומר שתוריד את המשקפיים שלך במידה ויש לך או נסה ללכת
כשהראש שלך מסתכל על דברים אחרים שקצת יותר מכוסים ממה שהולך ברחוב וזה
בדיוק העניין של 'שמירת העיניים', רק מה, מרגיש שזה יותר מידי גדול עליך?
שאתה לא שייך למקומות האלו?
אז תחשוב מראש לקראת מה אתה הולך ונסה כמה שיותר לצמצם נזקים שזה אומר,
שאם פעם ראית שקבוע כשאתה מגיע לתחנה המרכזית אתה נופל מהמראות שם,
תהיה חכם ובפעם הבאה תגיע מצוייד באוזניות או בדברים שישיחו את דעתך מכל
הזבל שנערם מולך.
תכיר את החולשות שלך, אל תיתן לו להפתיע אותך כל פעם מחדש.
ב. תזכור שככל שאתה נמצא יותר זמן בישיבה, ככה רמת הרגישות שלך עולה
וממילא אתה גם הרבה יותר מועד ליפול ובדיוק על זה נאמר שדברי תורה קשים.
לקנות ככלי זהב ונוחים לאבד ככלי זכוכית:
רק אתה יודע כמה דם ירקת בשביל להבין סוגייה אחת של ר' אלחנן ווסרמן
ב'קובץ שיעורים', כמה חצץ אכלת עד שהתאהבת מחדש בגמרא ויודע עוד משהו?
גם היצר שלך יודע את זה ולכן מבחינתו להפיל אחד כמוך שווה לו כמו להפיל
100 שלא שקדו על תלמודם, אז קח בחשבון את הידיעה שכשאתה עוזב את הישיבה
אתה יוצא מהמגרש הביתי שלך ואתה הולך לשחק משחק חוץ ויש לך מטען יקר
שכוחות הטומאה באופן הפשוט ביותר יעשו הרבה בשביל לקבל אותו.
ג. אין וואקום בראש ואני לא אחדש כלום בזה שאני אכתוב שככל שתשקע יותר
בעולם הישיבתי שלך, ככה תרגיש איך שהרבה דברים שלפני כן הרגשת שהם גדולים
עליך פתאום אתה יכול להם.
זה הכוח הסגולי של 'תורה מגנה ומצלה' ובראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין
ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרין בידו, כולנו מכירים את המשפטים
האלה, אבל נסה להוריד את זה לתכל'ס:
ככל שתסגור יותר ימים בישיבה ככה האש שלך תעלה יותר.
אם כל הזמן תיכנס ללימוד, תעשה הפסקה לראות מה הולך בחוץ ותחזור, לא רק
שהתורה שלך תהיה טלאים טלאים אלא שגם אף פעם לא תוכל להגיע לנקודת
הרתיחה, ממש כמו קנקן חשמלי של מים שמוציאים אותו כל רגע מהגז.
ד. עשית הכול כדי לא ליפול ובסוף נפלת?
תזכור שעכשיו מתחילה המלחמה האמתית שלך, האם תהפוך את הנפילה שלך למקפצה בדרך
לעלייה הבאה שלך או שתתחיל את שלב הקידוחים והחפירות:
אני אפס, אני סמרטוט, אני לא שווה כלום ואני ממשיך לספק ליצר שלי את הסם
הזה שהוא כל כך אוהב, סם העצבות.
הרבה פעמים תחושות היאוש שאנחנו מרגישים מגיעות ממקום של גאווה:
הייתי בטוח שאני שווה יותר והנה בסוף נפלתי כמו איזה טירון.
זה שבכלל הצלחנו להחזיק זה משמיים ואם כבר נפלנו? אז מה נעשה?
נתכנס על כוס קפה ונתחיל לטחון ת'מוח על למה כמה ואיך?
יאללה, התנערי מעפר קומי, בסיבוב הזה הפסדנו אבל אנחנו מסתכלים על כל
המלחמה, על כל המערכה:
מקווה, תיקון הכללי, לשמוח שאנחנו בכלל מודעים למצב וממשיכים במירוץ.
ה. נסה באופן כללי לא להתעמק בזה יותר מידי, נכון שזה קשה כי אנחנו תמיד
רוצים לראות כמה אפשר להחזיק וכו', אבל אל תהפוך את זה לדוקטורט כי ככה,
במקום שתמריא ותעוף כבר, אתה כל הזמן נשאר מחובר תודעתית למחשבות האלו.
ו. הכי חשוב:
אל תשכח לנשום!
אל תדאג יותר מידי, אל תהיה לחוץ, סמוך על ה' ודבר איתו כמה שאתה יכול.
בדרך כלל הניסיונות מתגברים כשאתה עצוב
יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות שמח, אז יאללה בן אדם, תן חיוך וסע,
המפתחות בפנים.

רק טוב
אבינועם
avinoam811@gmail.com