שאלה
אני אוהבת להיות לבד.
פשוט ככה.
בשנה האחרונה היה לי משבר עצום מבחינה חברתית-כמה אנשים שהכי סמכתי עליהם בעולם פגעו בי בצורה מזעזעת, ואני חושבת שבעקבות זה אבד לי האימון באנשים.
בכל אופן, מאז אני בנאדם הרבה יותר סגור וקשה לי נורא על גבול הבלתי-אפשרי להיפתח באמת לאנשים.
בגלל המצב הזה יצא לי להתרחק מהמון אנשים, ולהיות הרבה יותר לבד... ופתאום גיליתי שאני מעדיפה את ה"לבד" על ה"ביחד". פתאום גיליתי שאני הרבה יותר נהנית לשבת בבית עם עצמי ולקרוא ספר מאשר לצאת לאנשהו עם חברות..
עד פה זה בסדר. הבעיה היא שזה נהיה כבר יותר קיצוני.. אני לא מוצאת טעם בכלל לצאת לשבתות אולפנא, טיולים שנתיים, מסעות עם הסניף וכו'.. אני פשוט לא נהנית..
המצב ככה כבר שנה וזה מפריע לי נורא. זה הורס אותי.. אני בקושי מגיעה לפעילויות חברתיות ואוטומטית זה גם מרחיק ממני אנשים.
קשה לי נורא שאני פשוט, נפשית!- לא מסוגלת לצאת עם חברות וכאלה.. אני מרגישה שאני מפספסת כ"כ הרבה דברים בילדות שלי..
אחותי שקטנה ממני ב4 שנים, יש לה יותר חיי חברה ממני. זה ממש הורס אותי..
ואני כן מנסה מדי פעם ככה לצאת, אפילו רק לכמה שעות, זה כבר מאמץ בשבילי..
הבעיה היא שהחברה פשוט לא מבינה את זה. וחברות שלי כל הזמן יורדות עלי- איזה "חננה" אני שאני לא באה לכל מיני פעילויות וכאלה..
גם הרבה פעמים כשכולם הולכים למקום אחד, ואני מעדיפה להישאר בבית- בגלל שאני רוצה! לאו דווקא בגלל שאני לא מוצאת כח נפשי לצאת- ישר החֱברה תוקפת..
אז אחרי ההרצאה הארוכה הזו יש לי בעצם כמה שאלות-
1) זה נורמלי, ההעדפה הזו להיות לבד? או שזה משהו רע?
2) מה אני יכולה לעשות כדי כן לעודד את עצמי לצאת לבילויים וכו'? [הכי מפריע לי הקטע עם השבתות אולפנא והטיולים.. שזה משהו שהוא חלק מהמסגרת, ואפילו את זה אני לא מסוגלת לעשות..]
מצטערת שזה יצא ארוך.
אשמח אם תענו מהר.. תודה!
תשובה
שואלת יקרה,
השאלה שלך נכנסה לי ישר ללב..
הרגשתי את הכאב יוצא מבין השורות
וישר עלתה לי שאלה: [למה?]
אם זה מה שטוב לך וזה מה שאת, מה רע?
בעיני זה מצויין שאת יודעת מה טוב לך ומה לא טוב לך.
יש אנשים שחיי חברה זה אוויר לנשימה בשבילם ויש שלא וזה הדבר הכי טבעי ונורמלי!
אני חושבת שאת צריכה לעשות בירור עם עצמך ולבדוק למה זה כ"כ מפריע לך שאת אוהבת את ה"לבד" שלך?
זה בגלל החברה?
בגלל נורמה חברתית?
בגלל אחותך?
בגלל שככה אנחנו "אמורים" להתנהג?
ורק אחרי שתעשי את הבירור האמיתי הזה עם עצמך תוכלי באמת להגיד אם ה"לבד" טוב לך או רע לך..
אני חושבת שהנקודה הכי חשובה שיוצא ממה שכתבת זה שאת צריכה להסתכל על עצמך ולא על מי שסביבך ולא להשוות את עצמך לאף אחד!
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"
לכל אחד יש את האישיות שלו, את מה שטוב לו, את מה שהוא אוהב וזה מה שצריך לעניין אותו.
ברגע שתדעי אם טוב לך ב"לבד" שלך, לא יעניין אותך בכלל מה החברות שלך אומרות, כי מה שחשוב זה לעשות לעצמך טוב!
העובדה שלטענתך אין לך אמון באנשים היא הנקודה הבעייתית בעיני, והיא המצריכה שינוי.
קשה מאוד לחיות חיים בודדים, בלי לבטוח באף אחד, בלי לשתף אף אחד..
(אגב, שימי לב להבדל בין להיות "לבד" לבין להיות "בודד".
ה"לבד" שלך הוא מבחירה כי ככה טוב לך (כמו שאמרת) וה"בדידות" נובעת מחוסר האמון שלך באנשים)
חשוב שתזכירי לעצמך שמי שפגע בך וגרם לך לא לבטוח באנשים, הוא אדם אחד ויחיד. לא כולם כאלה.
יש הרבה אנשים טובים בעולם ואנחנו רק צריכים לפתוח את ליבנו אליהם וכך לא נהיה בודדים.
הנקודה האחרונה שהעלית היא שמפריע לך שלא טוב לך להשתתף בפעילויות חברתיות כמו שבתות אולפנה.
אני חושבת שחשוב שתתמודדי עם זה למרות שלא כ"כ טוב לך, כי כל החיים שלנו מתנהלים בחברה ואת חלק מהחברה הזאת, ואי אפשר להתנתק ממנה.
אני חושבת שאם תחליטי להחזיר לעצמך את האמון באנשים לאט, לאט, בתהליך ארוך עם הרבה סבלנות,
תמצאי לעצמך את האנשים שאת בוטחת בהם ושטוב לך איתם ותגלי שיתחיל להיות לך כיף בשבתות אולפנה עם הבנות האלה.
שואלת יקרה,
תרגעי, תנשמי עמוק, את בחורה נורמלית לגמרי,
שמכירה את עצמה, ורוצה למצוא את הטוב ביותר בשבילה.
אל תפסיקי לחפש מה הכי טוב בשבילך ומה עושה לך טוב!
אני מקווה שהובנתי, אם לא ואם את רוצה להמשיך את השיחה, אני אשמח!
הרבה בהצלחה!
מיכל
MCHY22@GMAIL.COM