שאלה
שלום. רציתי שזה יופיע בתור מאמר ולא בתור שאלה- אך לא הצלחתי. אם תוכלו בבקשה תכתבו זאת כמאמר- זה נושא חשוב ובוער!!
יש נושא חשוב שלא מספיק מתיחסים אליו- אנורקסיה.
אנורקסיה זה לא צחוק -- אנשים מתים מזה!!!!
חברתי הטובה היא אנורקסית, ורציתי שתדעו שזה חמור מאוד וצריך להתיחס לזה ברצינות.
אני וחברותי שמנו לב שהיא ירדה במשקל באופן משמעותי מאוד, ושהיא בקושי אוכלת. תמיד היה לה תירוץ למה היא לא אוכלת. היתה לה גם אובססיה לאוכל, והיתה מרבה לשחק עם אוכל. התופעה הזו הדאיגה אותנו מאוד, ופנינו למחנכת הכיתה(-אנחנו שמיניסטיות-יב). היא אמרה שהיא דברה עם אמא שלה, והענין בטיפול. במקביל שוחחנו איתה על כך מידי פעם(-כמובן, בלי להביך אותה). בתחילה היא היתה נבוכה אבל אחר כך אמרה שזה ענינה ושנעזוב אותה. אנחנו מטפטפות לה מידי פעם שתאכל וכו'.
מצבה לא טוב. לפעמים היא מאושפזת למשך כמה ימים.
בקיצור- אם אכפת לכם מהחברים שלכם, קחו את הענינים לידיים- פנו אל רופא המשפחה או ליועצת והם יעזרו לכם, זכרו- אנורקסיה זה לא צחוק-- אנשים מתים מזה!!!
תשובה
יקרה שלום.
את מעלה נושא חשוב ורציני.
האנורקסיה היא מחלה, מחלה בהחלט לא פשוטה (רוב החולים באנורקסיה הן בנות כ90% ולכן כתבתי בלשון נקבה). במחלה זו הילדה/ נערה/ בחורה מפחיתות בכמות האוכל עד מספר קלוריות זעום ליום. הן יורדות במשקל ומגיעות לתת תזונה. הרבה דברים בגוף עלולים להיפגע עקב כך ובעיקר משום שבדרך כלל המחלה מתפרצת בגילאי העשרה שבהם עדיין גדלים ומתפתחים. ההתפתחות נעצרת וכל משאבי הגוף מתמקדים בלשרוד. חילוף החומרים מאט את הקצב (הגוף, למרבה האירוניה, מתחיל לאגור שומן...), המחזור מפסיק, ישנה נשירת שיער, הגוף מתחיל לאכול את עצמו (לדוגמא: את השרירים), יש תחושת חולשה, עייפות ודיכאון. אלה חלק מן התופעות המתרחשות באנורקסיה. אם חלילה לא מצליחים לצאת מזה בזמן המחלה עלולה להסתיים במוות!
אנורקסיה היא רק אחת מסוגים שונים של הפרעות אכילה (ישנם את הבולמיה, אכילת יתר ועוד סוגים פחות מוכרים).
האנורקסיה יכולה להיות במשפחות הכי טובות. כמובן צריך "קרקע מוכנה" בשביל התפתחות המחלה, כגון משפחה שם יש לאוכל מקום מרכזי והרבה דברים מסתובבים סביבו, וזו רק דוגמא קטנה...
אחת הסיבות שאחוז האנורקסיות עולה היום זה בעיקבות הצגת האישה והנשיות האידאלית ע"י התקשורת והחברה. האישה מוצגת בגוף רזה (בצורה לא הגיונית!!!), יופי מושלם (שלא קיים!), כשרונית, מצליחה לשלב בית, בעל, ילדים וקריירה מוצלחת (ועוד הכול באופן פשוט וקליל בלי להתאמץ...). בנות רבות מנסות להדמות למודל אותו מציבה החברה ובלי לשים לב ע"י כך הן הורסות את חייהן...
חשוב להזכיר כי לא רק או שיותר נכון לומר האוכל הוא לא עיקר המחלה, האוכל הוא הסימפטום למשהו הרבה יותר פנימי ועמוק. רק מה בשביל שיהיה למי לעזור בדברים עמוקים יותר צריך קודם כל להתמקד ב"לשרוד". כמובן שבמקביל צריך טיפול יותר פנימי- לפן הנפשי.
כמו שכתבתי האוכל הוא לא הנושא העיקרי בו צריך להתמקד ישנם נקודות שונות שהן יכולות להיות חלק מן הסיבות. לדוגמא: רצון לתשומת לב. הנערה איננה מרגישה אהובה והיא יודעת כי בדרך זו היא תהפוך למרכז לטיפול ויתמקדו בה וכך היא תשיג יותר תשומת לב וכן תחוש עד כמה היא חשובה להוריה, משפחתה והחברה שסביבה.
לעיתים הנערה חשה חוסר שליטה בחיים או שהיא מרגישה חלשת אופי ורוצה לחוש כוח ושליטה. בכך שהיא מפסיקה לאכול היא יכולה להרגיש שהיא שולטת על תחושת הרעב שלה (דבר שנראה לה שרוב האנשים לא יכולים לעשות...) ולעיתים אף מקבלת חיזוק חיובי על כך מהסביבה, "איזה יופי, איך רזית, כל הכבוד!". היא שולטת על הגוף שלה ושולטת בסביבה שלה. כמובן שהכל רק אשליה גדולה והפחד מהאוכל הוא השולט בה והיא מופעלת על ידו.
ישנם מקרים שהמחלה נגרמת בעיקבות חוויה קשה או פגיעה בגוף, כמו אונס או התעללות מינית כלשהי. וכן ישנם עוד סיבות רבות שעלולות להיות חלק מן הגורמים להתפתחות המחלה.
בגלל כל זאת חשוב מאד לבקש ולפנות לעזרה, פיזית וכמובן גם טיפול נפשי.
אני פונה לכל החברות שיודעות ומזהות שחברתן אינה אוכלת או מרזה באופן קיצוני, אנא מכם תספרו, תפנו, תבקשו עזרה! אל תפחדו שהחברה תכעס עליכם אתם עוזרים לה, אתם מצילים את חייה!!! תספרו למורה, למדריכה, להורים או לכל דמות אחרת שיכולה לעזור. בנוסף כמובן שכדי לדבר עם החברה ולהפנות את תשומת ליבה לחשיבות של חייה. חשוב לא להתמקד בנושא האוכל אלא בנושאים אחרים, הרגשתה, דברים שמפריעים לה בחייה או בעצמה ולעטוף אותה בהרבה אהבה.
להורים שרואים את ביתם שמרעיבה את עצמה, מסכנת את חייה וסובלת, עליכם מוטלת אחריות לא פשוטה, ללכת בין הטיפות... (אם הבת יורדת במשקל באופן פתאומי, מתחמקת מארוחות בכל מיני טענות וכד´) מצד אחד צריך לדאוג שהילדה אכן תאכל ולכן צריך אפילו להילחם איתה על זה ולהכריח אותה לאכול אך מצד שני לדעת, שהילדה סובלת, קשה לה ויש לה פחד עצום מאוכל, עליכם לזכור שהילדה שלכם צריכה אתכם, צריכה הרבה אהבה, חיבוקים, הקשבה והכי הכי חשוב הרבה אמון שהיא תבריא ותצא מזה בעז"ה. ישנם בנוסף דברים במערכת המשפחתית ובייחוד ביחסי אם ובת שהם חלק מגורמי המחלה ולכן כדאי ללכת לטיפול משפחתי או לדבר על הדברים ולעשות שינויים בדברים שמפריעים.
ואת, אם את מזהה את עצמך כלוקה במחלה או שמה לב שאת חושבת הרבה על אוכל, קלוריות, משקל, עומדת הרבה מול המראה ולא מרוצה, מפחיתה מן האוכל וחושבת שזו גבורה לא לאכול, אומרים לך שאת לא אוכלת מספיק ורזית יותר מידי או דברים דומים חשוב שתדעי לבקש עזרה! מהמחלה הזו שפשר למות, לא שמים לב איך נכנסים לזה, לאט לאט שוקעים עמוק ואח"כ קשה יותר לצאת מזה...
חשוב מאד לדעת: אפשר לצאת מזה!!!! נכון, זה לא פשוט ואפילו קשה אבל בהחלט אפשרי!!!
אני עצמי הייתי חולה באנורקסיה וב"ה היום בריאה, נשואה ומאושרת וזאת בזכות עבודה שעשיתי והתגברתי כי זה אפשרי. לעומת זאת יש לי חברה שחלתה באנורקסיה כחצי שנה לפני והיום היא קבורה בהר המנוחות... הבחירה בידייך זה אפשרי והחיים יכולים להיות יפים כל כך וחבל לקלקל, להפסיד או לסבול, כי במחלה הזו יש הרבה מאד סבל ולכן אני קוראת לך להציל את עצמך, את בתך או את חברתך...
ישנו קו אנונימי שנותן ייעוץ וסיוע בנושא של הפרעות אכילה- "שחף"- 9352388- 08.
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה.
רעות