שאלה
שלום כבוד הרב,
ידוע שבדורינו נהוג ללכת לקבל ייעוץ והכוונה מרבנים שונים, הייעוץ הוא לפעמים מעט מיסטי, לרבנים ידיעות שלעניות דעתי רק גדולי דור וצדיקים גדולים יכולים להגיע אליהם.
האם ישנה דרך לברר בנוגע לאמינותו של רב מסויים?
ישנו רב ספיציפי שעליי לברר באמינותו, אני חוששת להפנים את עצותיו לפני שבדקתי שאכן ישר הדבר. אני לא רוצה להגיד לחינם את שמו, לכן רק אם יהיה בכך תועלת אנא אימרו לי.
תשובה
אני מצרף שאלה דומה שקיבלתי ומענה בצידה
כל הברכות
ארז
אני משגיח כשרות בגיל 38, ב"ה אבא למשפחה חרדית, בני לומדים בישיבות קדושות וגם אני לומד שיעורי תורה בקביעות כל בוקר.
יש לי בעיה, שאיני יודע כיצד לפתור אותה, כי בדרך כלל אני מתייעץ ברב שלי בכל דבר, אבל בענין זה אינני יכול, כי הבעיה קשורה ברב שלי עצמו.
לפני כשנה הייתי בבעיה קשה, כאשר אצל אמי המבוגרת התגלתה מחלה קשה, ואני חיפשתי בשבילה גם טיפול רפואי טוב מאוד, וגם רבנים שיברכו אותה בחיים ארוכים, מפני שעל המערכת של בתי החולים קשה לסמוך היום. הרופאים ג"כ העמידו אותנו בפני כל מיני שאלות שהרגשתי שהם גדולות עלי, כמו האם לנתח או לא, האם להציק לה בטיפולים כימיים או לא, ואני לא ידעתי מה לענות ופחדתי לקחת את האחריות עלי.
אמנם היה לי רב אזורי, שאותו הייתי שואל בעניני הלכה, אבל בשאלות האלה הרגשתי שהוא לא יוכל לעזור לי, ולכן נסעתי להתפלל בקברי צדיקים ונכנסתי לרבנים חשובים בכל הארץ.
ככה הגעתי לרב צדיק ומקובל אחד, די מפורסם לאחרונה - ומיד ראיתי שהוא צדיק גמור, שיודע הכל עלי ועל חיי, ויוכל לעזור לי רבות (לא רק שבטיפול באימי הוא פתר לי במקום את כל ההתלבטויות, אלא גם בהמשך הוא עזר לי בכל הנושאים, כמו פרנסה ואושר ושלום בית וכו').
מאז עברו בערך 11 חודשים, הרב המקובל הוא מורה הדרך שלי כיום.
כל הדברים שהוא אומר לי עלי ועל המשפחה שלי - אמיתיים ומדויקים (בדרך כלל אפילו יותר ממה שאני יודע...), כל העצות שלו התבררו כנכונות, ומהרבה מאוד מצוקות ישנות וגם חדשות הוא ממש הושיע אותי. כל יום בתפילה אני מודה לא-ל על שזיכה אותי 'לעשות לי רב' כמו שכתוב במשנה, אבל יש לי ידידים, שמאוד מתנגדים לי.
הם טוענים, שהרב המקובל שלי דווקא לא מקובל עליהם. הם אומרים שלא בטוח שהוא צדיק אמיתי, ובענין הנסים שראיתי ממנו במו עיני הם טוענים שאני מדמיין. אני בטוח שאין כאן דמיון אלא מציאות אמיתית.
למשל, כשהיינו אצלו, אשתי ואני, הוא תיאר לנו את ילדינו באופן מדויק מאוד מאוד, כל ילד והאופי שלו, וניתח איתנו את השאלות בחינוך שיש לנו עליהם, אפילו לפני ששאלנו!! מאיפה רב יכול לדעת דברים על ילדים שהוא לא מכיר? האם זה לא מוכיח שהוא צדיק גמור?
אשתי גם כן סבורה כמוני שאינני מדמיין, אבל היא כל הזמן אומרת לי שהיא מפחדת שהקשר שלי יהיה 'מדי חזק' עם הרב. אבל הרי קשר בין רב לתלמיד הוא דבר מאוד מומלץ לפי התורה, וכתוב במפורש שתלמיד צריך להתבטל לרבו בכל, לא נכון?
אני לא יודע איך לצאת מכל הבלגן הזה, ואחרי הכל יש לי איזה ספק, שמא הידידים שלי צודקים. מצד שני, איך אני, אדם פשוט, יכול לבדוק אדם צדיק וקדוש אם הוא צדיק וקדוש באמת? כבר אמרו חז"ל: "אדם יראה לעיניים - ואלוקים יראה ללבב".
האם יש דרך לבדוק את זה?
ידידיה מ.
תל אביב
שאלתך מעלה על הפרק סוגיה חשובה מאד והיא סוגית ההדרכה.
במכתבך כתבת "אמנם היה לי רב אזורי ושאותו הייתי שואל בענייני הלכה אבל בשאלות האלה הרגשתי שהוא לא יכול לעזור לי".
שאלות רבות והרות גורל בחיינו אינן שאלות הלכתיות. עם מי להינשא? היכן לגור ובמה לעסוק לפרנסה? איך להתמודד עם כל מיני קשיים חיצוניים ופנימיים? איך לקבל החלטות חשובות בעניני משפחה, חינוך, בריאות וכדומה?
אל מי בכלל פונים בשאלות כאלה? ומי בעצם מוסמך לענות עליהן? מי יכול להיות מורה דרך הגון ומי אינו יכול? ובכלל, כפי ששאלת - "איך אדם פשוט יכול לבדוק אדם צדיק וקדוש אם הוא צדיק וקדוש באמת".
להבדיל אלפי הבדלות, אדם הזקוק לרפואת הגוף נתקל בשאלה מאד דומה מבחינה עקרונית. מי מוסמך לסייע לי? מיהו הרופא המומחה באמת? אלא שכאן, איש אינו שואל, "איך אני, אדם פשוט, יכול לבדוק רופא גדול כזה אם הוא רופא גדול באמת". כשמדובר בחיי הגוף כל אחד מבין היטב שצריך לחקור ולדרוש היטב היטב באיזה רופא מדובר, מהם כישוריו, מי הסמיך אותו ומהו תחום התמחותו.
יש כאלה שדי להם במילת הקסם "רופא" וקל וחומר "פרופסור", כדי לאבד את חוש הביקורת שלהם ולהיכנע באמונה מוחלטת לכל דברי הרופא. אבל מי שנתקל ברופאים ופרופסורים למיניהם מקרוב, יודע היטב כי המדובר באנשים בשר ודם, בעלי חסרונות וחולשות, ולא כל אחד מומחה בכל תחום. כדאי מאוד לבדוק היטב במי מדובר בטרם נמסור בידי מאן דהוא את חיינו וגופנו.
ומדוע בעצם שפני הדברים יהיו שונים כשהמדובר ב"רופא הנפש", במדריך ומורה דרך לנפשנו? האם חיי הנפש פחותים בערכם מחיי הגוף? האם די במילה "צדיק" או "מקובל" כדי שנאבד את חוש הביקורת ונתמסר לכל מה שיאמרו לנו? והלא אנו שומעים, חדשות לבקרים, על אדם זה או אחר שהנהיג אנשים והורה להם דרך, גם בשם הקבלה והחסידות, והתגלה כבור ועם הארץ, כנוכל, או גרוע מזה, כאיש הנכשל במעשים שהשתיקה יפה להם.
האם אין די בתופעות אלו כדי לחדד את זהירותנו? האם לא הגיוני ומתקבל על הדעת לחקור ולדרוש על מהות העוסקים עם נשמתנו לפחות כשם שאנו עושים עם העוסקים עם גופינו?
שאלת: "איך אני, אדם פשוט, יכול לבדוק אדם צדיק וקדוש, אם הוא צדיק וקדוש באמת?". ובכן, ראשית חייבים אנו לציין שאין עסקנו במתן ציונים או דרגות לאיש. מי צדיק ומי קדוש באמת יודעים רק בעולם האמת. אין אנו באים לפסול איש או לגנות מאן דהוא. אבל מה שכן מוטל עלינו לעשות הוא לברר במלוא הרצינות האם הוא יכול להועיל לי? האם הוא מורשה להורות דרך בשם התורה ובשם ה'?
יתכן שהוא צדיק, יתכן שהוא בעל תורה או בעל יחוס, או רואה נסתרות או מה שתרצו, אבל כל זה אינו מעלה ואינו מוריד. אדם יכול להיות משורר, דמגוג בחסד או איש שיווק, אבל זה אינו הופך אותו לרופא מומחה וזה אינו הופך אותו למורה דרך רוחני.
ואם התורה, או הקב"ה, נותן התורה, רוצים להסמיך מאן דהוא לדבר בשמם ולשאת את דברם, יש בהכרח גם דרך לבדוק מי מוסמך לזאת מטעמם ומי לא.
אם נתבונן בסוגיה זו נגלה שיש שני סוגים של דוברים בשם ה': חכם ונביא.
חכם הוא הדיין או הפוסק שצריך להיות אכן מוסמך לתפקידו בידי רבנים ברי סמכא ובבואו להורות דרך או דין צריך הוא לבאר ולפרש דבריו כפי שמצוי בספרי השו"תים (שאלות ותשובות).
נביא הוא מי שהתגלה לו דבר ה' והוא מוסר אותו לאחרים ללא טעם ונימוק, רק מכח אותה התגלות שלה זכה, ובלשון רש"י (בבא בתרא י"ב): "דברי נביאות (הם דברים הנמסרים גם) בלא טעם (והסבר)"
את החכמים בחכמת התורה, או את פוסקי ההלכה, קל יותר לזהות, וכן לברר ולחקור עליהם, מי הסמיכם וכדומה. זהו בירור אותו צריך לערוך בענין הרב האזורי שתיארת, שאליו אתה פונה בשאלות הלכתיות.
לעומת זאת, מי שמדריך אנשים או מורה להם דרך "בלא טעם" רק מכח קדושתו וההתגלות לה זכה, נכנס מן הסתם בגדר "נביא". כאן גדלה הבעיה משום שלא שייך לשאול רב מקובל או מורה דרך פלוני מי הסמיכו, אין גם אפשרות לקבל טעם והסבר לדבריו, משום שמקור דברי הנביא הם כאמור, השראה מלמעלה.
אלא שאם בנביאים עסקינן - נביא כאן את דברי הגמרא (בבא בתרא י"ב) המבארת עניינם ומהותם:
"אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, (ושואלת הגמרא) אטו חכם לאו נביא הוא? (כלומר "וכי אין חכם ראוי להיות נביא?", כי לכאורה, נראה שנאמר כאן, שבטרם ניטלה הנבואה מן הנביאים ועברה לחכמים, לא היו חכמים נביאים. ומתרצת הגמרא) הכי קאמר (כך אמר, כלומר זוהי כוונתו של רבי אבדימי בדבריו), אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה".
פירש רש"י, שלאחר החורבן ניטלה הנבואה מן הנביאים שאינם חכמים ואילו מן הנביאים החכמים לא ניטלה.
וממשיכה הגמרא שם: "אמר אמימר: "וחכם עדיף מנביא" שנאמר "ונביא לבב חכמה" (תהילים צ'). מי ניתלה במי? הוי אומר "קטן ניתלה בגדול". כלומר "נביא" שהוא קטן ביחס לחכם ניתלה בו, ככתוב "לבב חכמה" שניתלה בחכמה.
וזהו ממש פסק הרמב"ם על הראויים לנבואה (הלכות יסודי התורה פרק שביעי סעיף א'): "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד" וכו'.
מכל האמור למדנו, שעתה, אחר חורבן הבית מי שראוי לנבואה או לכל סוג של התגלות והשראה שמכוחה יוכל להנהיג אנשים ולהורות להם דרך, יכול להיות אך ורק אדם הגדול בתורה, והוא עדיף על נביא. וכן ביאר הכותב (שם): "אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהוא בדרך חכמה לא ניטלה, אלא יודעין האמת ברוח הקודש שבקרבם".
כן, יש "היודעין אמת ברוח הקודש שבקרבם", אבל אלו יכולים להיות רק אנשי תורה, לא הבורים בה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לא הרחוקים ממנה ומקיום מצוותיה.
ואם אינו גדול בתורה, יתכן מאד, שמי שמנהיג אנשים על פי "רוח הקודש" או כל סוג אחר של התגלות משמיים, אינו אלא מאחז עיניים.
אמנם כאן קיימת בעיה, שמרוב בורותנו בתורה אנו נוטים להכתיר כל אחד כגדול בתורה, בפרט אם הוא מעטר את דבריו במילים מן הקבלה. ועל כן, מדידת גדלות אמיתית אסור לה שתישען על התפעלות והתרשמות אישית בלבד, אלא על חוות דעתם של גדולי תורה ידועים ומפורסמים באמת, מה שאנו מכנים "הסכמה".
מאן דהוא מנהיג צבור ומורה להם דרך? – מי-הם רבותיו? היכן למד והתעלה בתורה? ומי ממליץ עליו כמנהיג ובר סמכא? אפילו גדולים באמת טרחו להביא הסכמות לדבריהם כאשר רצו להורות דרך לרבים.
שאלת עוד: "מאיפה רב יכול לדעת דברים על ילדים שהוא לא מכיר? האם זה לא מוכיח שהוא צדיק גמור?"
ובכן התשובה היא - לא! זה לא מוכיח! כוחות נפש מיוחדים, ראיית נסתרות מכל הסוגים וכדומה איננה סימן של צדיקות או של מעלה רוחנית כלשהי. ישנם היום בעולם הרבה חילונים וגויים, וביניהם רשעים גדולים שיש להם יכולת של ראיית נסתרות. אין כל קשר הכרחי בין כוחות על טבעיים לצדיקות או לקדושה. יכול להיות בהחלט שמעורבת בזה גם אחיזת עיניים, ומלבד זאת עלינו לדעת שעצם האמונה של רבים בפלוני מעניקה לו כוחות בלתי מצויים. ואם כן יתכן מאד שאמונת חסידיו גידלה אותו ולאו דווקא מעלותיו האמיתיות.
והלא כבר התורה מספרת לנו על כגון אלו. מי לנו גדול בטומאתו מבלעם, ועם כל זה מתארת אותו התורה: "ויודע דעת עליון". לא רק נסתרות אדם ידע בלעם, גם נסתרות אלוקים, כביכול! ובעבור זה איש לא כינהו "צדיק" או "מקובל".
והלא כל תיאורי התורה על המאבקים בין נביאי האמת לנביאי השקר עוסקים בפירוש בסוגיה זו, "שלא להתפעל מאותות ומופתים ושלא לראות בהם ראיה לצדקות או לאמיתות דרכו של האיש".
וכן מבואר ברמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק שביעי סעיף ז'): "ולא כל העושה אות או מופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שעולה בהן על כל בני גילו".
חכמת התורה מוכחת, מעשים טובים מפורסמים, זוהי נקודת ההתחלה לבדוק את דברי הנביא או כל מי שבא להדריך אנשים בשם השמיים. ואם יאמר אפילו דבר קטן שלא כפי התורה ופירושיה המסורים בידינו אין זה נביא אמת, כלשון הרמב"ם: "אם יעמוד איש ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה או שיאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר... ומיתתו בחנק" (הלכות יסודי התורה פרק תשיעי סעיף א').
בענין ידיעת נסתרות, אומר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק עשירי סעיף א'): "אומרים לו: אם נביא אתה, אמור דברים העתידים להיות והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו. ואפילו נפל דבר קטן(!), בידוע שהוא נביא שקר. ואם באו דבריו כולן - יהיה בעינינו נאמן".
אלו, אם כן, סימניו של המורה דרך באמת, שלו ראוי לשמוע ובעצתו כדאי ללכת: חכם בחכמת התורה, ירא שמיים ובעל מידות, המוכר ומפורסם ככזה (לא רק בין חסידיו). רואה נסתרות - אינו ראייה, ואם מגלה את העתיד להיות, אפילו שגה בדבר אחד - הרי זה נביא שקר!
יותר מדי חיי נישואין שהתחילו בהוראת "רוח הקודש" של מאן דהוא, עלו על שירטון* יותר מדי עסקים שנסמכו רק על קמיעות וגימטריות ירדו לטמיון* יותר מדי אנשים שהשליכו את מחשבתם והפקירו את כח בחירתם בידי עוטי גלימות לא להם, מצאו את עצמם ביום מן הימים מול שוקת שבורה.
יש, יש מורמים מעם, יראים ושלמים, שרוח הקודש מופיעה בבית מדרשם. אבל לא כל המתיימר להימנות ביניהם אכן נימנה ולא כל המדבר בשם עולמות עליונים יודע מה טיבם. ועלינו - מוטל להיזהר שכן אם לא נשמור על חיי נפשנו איש לא יעשה זאת תחתינו.
בין כך ובין כך, "חכם עדיף מנביא"!
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם