אמונה

ב"ה

שלומות!

א. אני מבין את המחסום הגדול. אני מבין את הקושי. מבין אבל לא מסכים.
בכל פעם שאני חוזר מפולין אני חש בהתרוממות גדולה. אני מרגיש את חסד ה', כן חסד ה', בכך שהוקמה מדינה ונמותך התופת הגדולה והרוע הצלחנו לקומם את עצמנו ולהמשיך קדימה.
שנים רבות חשבתי על כך, ומאז שאני מסתכל על הסוגיה במבט מקיף אני מבין שהקושי בתפילה נובע מ"האשמה" של ה' בכל מה שקרא "שם". אבל, אנילא מבין את ההתבוננות הזו! היא מסירה את האחריות האישית ואת סוגיית הבחירה שנתנה לאדם.
הרוע היה רוע אנושי. בני האדם התייחסו לאחרים בצורה מחפירה ונצלו את הכח שברשותם להשחית, להרוס, להרוג, לאבד.
הבקרות היא כלפי המין האנושי. ומכן, צומחת תפילה גדולה לה' ית' שיתן כוח לי ולבני דורי להבחין בין טוב לרע, בין עיקר לטפל. להמנע מתקלות נוראיות שיובילו את העולם לאסונות גדולים.
ומכאן, תפילה גדולה לעולם שיש בו מוסר וטוהר.

ב. אינני חושב שההתחבקויות עם סבא יוסף, האהוב עלי באהבת נפש, מותרות.


ביקר,


שי