אמונה-רוצה להרגיש שוב!

שלום יקרה.
לפני הכל, רציתי רק לומר שלא פחות משיישר כוח לנו, מגיע לך יישר כוח גדול על הכרת הטוב,
תודה על כמה מילים שלכאורה נראות פשוטות אבל נותנות המון כוח להמשיך.
לא יודעת מה איתך, אבל דווקא שימח אותי לקרוא על המצב שלך.
וחכי רגע לפני שאת הולכת להקליק על האיקס האדום בקצה הימני של החלון, כשאת לא מבינה מה זאת התשובה ההזויה הזאת שנפלה עלייך.
בואי נאמר, שהרבה יותר מדאיג היה אם היית כותבת לנו ´שלום לכם. אצלי הכל סבבה, מאז כיתה ד´ ועד היום עבודת ה´ שלי נשארה אותו דבר´.
ולמה זה היה מדאיג אותי?
כי מה שהוא חי הוא דינמי, משתנה. מה שנשאר באותו מצב סימן שמשהו לא תקין בו.
תסתכלי מסביבך, ותראי שאין גבול לחידושים,
גם החֶברה הכי מצליחה, שיש לה ותק של עשרות שנים ואלפי לקוחות מרוצים לא יושבת רגל על רגל מפסיקה להתחדש.
הנקודה הזאת נכונה בכל תחום, ובמיוחד בעניינים כאלה כמו עבודת ה´ שאם לא מתקדמים, אז אין דבר כזה להישאר במקום אלא רק נסוגים לאחור.

תדמייני לעצמך את המסע האחרון אליו יצאת עם החניכות שלך,
חם מאד, את משגעת אותם שישתו, עושה להן ´מיקי מיקי´,
והאמת שנמאס לך כבר להיות פקחית של נציבות המים.
על רוב הבנות המאמצים שלך דיי עובדים והן פחות או יותר שותות,
אבל יש אחת שכשאת רק מגיעה לרדיוס שלה היא מתחילה עם: ´די!! בקשה אל תחפרי לי. אני מה-זה-לא צמאה´.
ואת רואה איך היא פשוט הולכת ומתייבשת לך, ושכנראה את סוף היום תבלי בחברתה ובחברת אינפוזיה.
מסתבר, שתחושה של חוסר היא אחד הדברים היותר בריאים שיש,
מי שחסר לו משהו בדרך כלל גם ירצה להשיג אותו.
לעומת זאת, מי שאפילו לא מתחיל להרגיש שמשהו חסר לו, למה שהוא יעשה משהו?! כי הכל מעולה אצלו ותודה שהתעניינו.
בסופו של דבר הוא גם יתייבש, רק שלא תהיה לו הכנה מוקדמת לזה.
(מכירה שחולים ולא בא לאכול שום דבר, ההסבר לזה בהחלט יושב על אותה נקודה).
התחושה של החוסר מעידה על משהו בריא, והיא הדרך לצאת מהברוך הזה.

מתי הטענת לאחרונה את הפלאפון שלך?
כמו שפלאפון צריך להטעין מידי פעם, כי אחרת הסוללה נגמרת,
ככה (ולא שאני משווה אמונה ועבודת ה´ לפלאפון, אלא נתייחס לעיקרון) גם אמונה ועבודת ה´ צריך להטעין,
כי אחרת אפשר למצוא את עצמנו במצב של סוללה חלשה.
אבל בניגוד לפלאפון, לא נראה לי מומלץ להגיע ל´bye´ המרגיז, אלא לתפוס את עצמנו קצת לפני ולמלא את הסוללה.
בדיוק אחד המרצים שלי, ששנים עושה מה שהוא עושה,
(ושלא תביני לא נכון הוא גם עושה מ ל א, וגם בתחום שבו הוא מתעסק הדרך לשחיקה היא לא ארוכה),
סיפר לנו מה סוד הקסם ככה שהוא לא נשחק, ואיך קורה שההתלהבות שלו נשמרת משנה לשנה, מקורס לקורס, ובכלל.
תפתחי מרכאות:
אני אוהב את העבודה שלי, כי אני כל הזמן קורא, מתחדש, מתעניין בדברים, שואל, מתקדם, ולכן אפילו שאני חולה אני עושה כל מאמץ להגיע לכאן.
יש אנשים שהולכים לרופא להשיג אישור מחלה, ואני רק אומר לו: ´בבקשה תעזור לי להיות בריא כמה שיותר מהר´.
סוף ציטוט.
יש מבין?
הכלל הזה נכון בכל עבודה,
צריך למצוא איך למלא את המצברים:
לבחור נושא/תחום שאת חמה עליו עכשיו, אותו ללמוד ובו להעמיק.
ב"ה יש היום אוקיינוס של ספרים, חוברות, וגם באינטרנט אפשר למצוא ים של מאמרים, שות"ים, שיעורים ושות´, והכל בכמה הקלקות.
ועם האוכל גם בא התיאבון.
בנוסף, קחי את התחושה הזו של הצורך להתקדם,
תעשי לה ´save as´ ותבחרי בפורמט של התקדמות (ולא, לא בזה של ההלקאה העצמית),
כי זה אחד הדברים שבהחלט יכול לעזור שהתהליך הזה לא יתפספס, ובכלל זה כלי לשדרג את עבודת ה´.

בשאלה העלית כמה תחומים בהם מתבטאת הירידה,
אז שני דברים:
אחד, יכול להיות שהדברים קשורים אחד לשני, וירידה בתחום אחד גוררת איתה את השני, ולכן אם נעבוד על משהו אחד נראה שהמצב ישתפר גם בשאר התחומים.
והדבר השני, שנגזר מהראשון:
לא כדאי לקחת ולעבוד על הכל ביחד, תנסי לזהות את השורש (אם יש כזה בכלל) ואיתו להתחיל.
אגב, צדקה מי שכתבה כי קשה עם ´השגרה שהופכת כמעט הכל להרגל´,
זה באמת הצד האחד של הדברים, אבל בצד השני תחשבי גם כמה זה הדבר האמיתי, למצוא את החידוש וההתלהבות שבתוך השגרה.
להתפלל בכוונה עצומה מול שקיעה מדהימה או לא עלינו כשמישהו קרוב חולה, זה בהחלט מעלה,
אבל להשתדל ולהתאמץ בתפילה בסתם בוקר שיגרתי של כסלו זה כבר המבחן האמיתי.

בקשר לצדיק ולחכם מהסניף, את בעצמך כתבת ´אני לא מעוניינת בקשר כרגע´,
אז לא חבל על להשקיע אנרגיות במשהו שאת לא מעוניינת בו כרגע?!
הבעיה היא שכמה שמבינים את זה בשכל, עדיין יש איזה קול קטן כזה שמנקר מבפנים ואומר לך:
´רגע. ומה עם הוא ייתפס בינתיים על ידי איזו צדיקה-חכמה אחרת´?!
אז זה בדיוק הזמן להשאיר לקב"ה את המקום שלו.
להאמין שאם זה - זה, זה יחכה גם לעוד כמה שנים שתגמרי ללטש בעצמך עוד כמה פינות.
להשתדל להעביר את ´בעיתו ובזמנו´ ו´מה´ אישה לאיש´ מרמת הסיסמה לרמת האמונה והמציאות בשטח.
ובינתיים תנצלי את הזמן הזה להשקיע בעצמך,
ולדאוג שהחמישים אחוז שלך בבית שתבני (עם מי שזה לא יהיה) יהיו הכי מאה אחוז שאפשר.

כתבתי לך פה את הכיוון הכללי של הדברים, אם את רוצה שנתמקד במשהו ספציפי יותר, ובכלל ברמת הת´כלס: איך עושים, כמה, למה וכו´.
תרגישי חופשי לכתוב לי למייל. אני אשמח.
רק טוב.
רינת
rintz3@gmail.com