אמונה במשברים..

שלום.
ראשית כל הכבוד על הדאגה לחברתך! נשמע שהחיים שלה לא פשוטים, ובמצבים כאלה חברה טובה ודואגת זה דבר שעוזר מאוד. אפילו לא תמיד חייבים לתת עצה, עצם זה שהראתי שאכפת לי זה כבר משנה מעט את המצב לטובה.
את מבקשת עצה למשהו מאוד מאוד קשה. אני בכלל לא בטוחה שיש לי תשובה. זאת אומרת, נדמה לי שאין לי, כי זה לא תמיד תלוי בנו... באנשים שמסביב.
אני אנסה להסביר:
אני אתחיל מזה שאני (ואני מקווה שגם את) אף פעם לא אבין באמת את חברה שלך. לא כי זה לא מזעזע אותי מה שעובר עליה, ולא כי חלילה לא אכפת לי. אכפת לי וכואב לי מאוד, אבל ברוך ה' מעולם לא התנסתי בנסיונות כמו שלה.
זה מעט רחוק מכן, אבל יצא לי לשמוע פעם דיון של תלמידים סביב מסע לפולין. ישנם ניצולי שואה שהשואה רק חיזקה את אמונתם בה', וישנם כאלה שהפסיקו להאמין בגלל השואה. הנטייה של רוב החבר'ה הייתה כמובן להבין ממש את אלה שרק התחזקו מהשואה (כמו שהם התחזקו מהמסע), ולא להבין את מי שהפסיק להאמין.
המדריך הסביר לתלמידים שאנחנו לעולם לא נבין לא את זה שהתחזק באמונה, ולא את זה שאיבד אותה. וזה כי ברוך ה' מעולם לא עברו עלינו ניסיונות שכאלה.
עוד משהו ששמעתי את המדריך הזה מסביר, זה שיש מצבים שלרגע כועסים על הקדוש ברוך הוא. אולי לא ממש מותר, אבל זה פשוט קורה. זה לא מעיד חלילה על חוסר אמונה בה', להפך! אני מאמין בו, ואני מאמין שהוא טוב, לכן אני לא מבין, וטיפה כועס, איך הוא עשה דבר כזה?!? נכון, הקב"ה לא עובד אצלנו, והוא לא חייב להסביר לנו הכל, אבל כשקשה אז לרגע שוכחים. וזה הגיוני וזה לגיטימי. ואם יודעים מה לעשות עם ההרגשה הזו, היא יכולה ממש לבנות ולחזק!
יש מצבים בהם מאוד מאוד קשה. במצבים כאלה לא מעניין ניסיון או לא ניסיון, לא מעניין שכר ועונש, לא מעניין השגחה פרטית, רוצים רק שיעבור בשלום, וזהו.
השאלה היא מה עושים אחרי הרגע הזה. וזה לא שמפסיק להיות קשה. השאלה היא אם בוחרים לחיות בייאוש, או בוחרים לחיות באמונה. אפשר לחיות בייאוש, לא להאמין בכלום, לחשוב ש"הגורל" דפק אותי, ושאין איך להלחם בו. אבל אפשר גם לבחור בלחיות באמונה. וזה לא שאחרי בחירה כזו הכל יותר קל והעולם נצבע בורוד. ממש לא. אבל לחיות באמונה זה לדעת שיש יד מכוונת שהחליטה שכך יהיה. לחיות באמונה זה לדעת שיש בי, את הכֹח לשנות, שיש לי את היכולת להשפיע על חיי, ולשנות אותם.
אדם שלא מאמין בבורא עולם ובהשגחה פרטית, יכול לתלות את כל מה שקורה לו ב"טבע" ובכֹח המקרה. אדם כזה לעולם לא יוכל לשנות את "גורלו", שהרי זה מה שנגזר עליו על ידי כוחות הטבע, זה ה"גורל" שלו.
לעומתו, אדם שמאמין שיש "מנהיג לבירה", שיש יד שמכוונת את הכל, לעולם לא ייכנע. הוא יבין שיש לו את מי "לשכנע", שיש לו במה להתקדם, שיש לו איך לשפר את מצבו! לאדם כזה יהיה יותר קל להתמודד ולחיות!
אני חוזרת שוב לאחד הארועים הכי קשים שזכורים לי בהיסטוריה של עם ישראל: שיעור היסטוריה אחד בכיתה י"ב, למדנו על השואה. למדנו על כך שהנאצים אהבו להתעלל דווקא ביהודים המאמינים, כאלה שהלכו עם פאות וזקנים... בסוף השיעור שאלנו את המורה למי היה יותר קל בשואה, ליהודי המאמין, או ללא מאמין? היא ענתה לנו ששאלנו שאלה טובה, אבל אין לה תשובה בשבילנו.
לצערנו, אחרי כמה ימים נסענו (כמה שמיניסטיות) לנחם את אותה מורה, כשאחד מהוריה נפטר. נכנסנו בשקט, טיפה מתפדחות... לא יודעות מה להגיד. היא סימנה לנו להתיישב לידה. נפרדה מהאדם שדיבר איתה, ואז פנתה אלינו: "יש לי תשובה לשאלה ששאלתן אותי" הסתכלנו עליה, ואחת על השניה, ולא הבנו. היא המשיכה "נכון ששאלתן אותי למי היה יותר קל בשואה, ליהודי המאמין, או ליהודי הלא מאמין?" (האסימון שלנו התחיל לרדת), "אז נדמה לי שיש לי התחלה של תשובה בשבילכן. כשקרוב, שלא תדעו מצרות, נפטר, אסור לקיים שום מצוות עשה עד לקבורה שלו. אסור לברך, אסור להתפלל... אצלנו זה נמשך הרבה זמן, כי אחי שהה בחו"ל, וכך מצאתי את עצמי בלי אפשרות להתפלל, לברך, או לקיים מצוות, דווקא בזמן שבו כל כך הייתי צריכה קשר עם הקב"ה..." (טוב, זה היה מזמן, אז זה לא בדיוק המילים שלה, אבל זה הרעיון).
לא תמיד יותר קל להאמין. זו משימה לא פשוטה. לפעמים אנחנו כועסים על הקדוש ברוך הוא, לפעמים סתם לא מבינים... אבל זו הדרך שלנו להשפיע על "גורלנו". זאת הבחירה שלנו אם ליפול לייאוש (שמביא רק עוד צרות, זה בדוק), או להאמין שיש ביכולתנו לשנות. זה לא קל, אבל הבחירה בידינו.

אין לי ממש "מתכון פלא" על איך מאמינים גם כשקשה. אבל אני יודעת שיש כאלה שפשוט בחרו בזה...

קטעים? ספרים? אני חושבת שעיגולי השמחה של דסי ממש יכול לחזק! ואני מצרפת פה גם קישור מצוין https://www.kipa.co.il/noar/show.asp?id=3632 (וכדאי לקרוא גם את התגובות שם...) וזה https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=30867 על סוגי ייסורים שבאים מסיבות שונות.

עד כאן זה מה שאת ועוד חברות (ואנשים קטנים כמוני) יכולות לעשות, שזה מאוד חשוב, אבל זה לא מספיק! עברו על חברה שלך דברים ממש לא פשוטים, וכמה שאנחנו בוגרות ומבינות, אנחנו עדיין לא מספיק... ממש חשוב שתבררי בעדינות עם חברה שלך האם היא סיפרה את כל העניין למישהו (או מישהי) יותר מבוגר ויותר מבין מאיתנו? היא חייבת לקבל עזרה ממישהו מקצועי! אם היא לא תטפל בזה, זה עלול להזיק לה בהמשך החיים! אם היא לא סיפרה, תנסי לשכנע אותה לעשות את זה. ואם היא לא מוכנה לספר בעצמה, כמה שזה לא ממש נעים, כדאי שתחשבי על מישהו מבוגר שמבין (וכמובן יודע לשמור סוד), ותספרי לו בעצמך. זו הדרך הכי טובה לעזור לחברה שלך! בלי זה ייתכן שכמה שננסה לעזור ולחזק את האמונה שלה, משהו מבפנים יישאר לא בריא (בפנים בפנים, במקום שמאוד קשה להגיע אליו), והקטעים והסיפורים המחזקים לא יועילו כמעט (או שבכלל לא!). חייבים שמישהו מבין ומקצועי יטפל בזה!

שתהיה רפואה שלמה!
אשמח לעזור עוד אם יש צורך, ועוד יותר אשמח לשמוע בשורות טובות...
רננה
renanaro@gmail.com