שאלה
בשעה טובה, הגעתי לגיל שבו מתחילים לחשוב על הקמת בית בישראל. הבעיה שלי התחילה כשהתחלתי לגלוש בקביעות באתר ולקרוא את השאלות שמתפרסמות בו,ולאט לאט גיליתי שאני מאבדת את האמון שלי בבנים וביכולת שלהם לשמור על עצמם אחרי שקראתי כל מיני שאלות שעוסקות בענייני צניעות, בעיות בשמירת אמונים גם בנישואים וכד'. אני פשוט מרגישה שלא אוכל לתת אמון בבעלי (המשוער בינתיים..) ולבטוח בו שהוא לא גולש באתרים לא ראויים,חושב על נשים אחרות וכו'. פשוט עושה רושם שגם הטובים והצדיקים לא עומדים בפיתוי ונופלים. האם זה נכון? האם יש בכלל סיכוי להמנע מהדברים הללו או שהיצר של הבנים חזק מדי?
תשובה
שלום לך,
השאלה שלך מאד חשובה, ובעצם היא נוגעת, לדעתי, בבסיס ההחלטה להנשא עם בן זוגך בע"ה. אבל לפני שאני עונה לשאלתך אני רוצה להעיר שתי הערות:
א. קודם כל, אני לא חושב שאפשר ללמוד מהאתר על האופי של כלל הבנים אלא על האופי של יוצאי הדופן. אפשר גם להגיע לבית חולים ואחרי שרואים כל כך הרבה חולים לחשוב שבעצם כל העולם חולה. האמת היא ממש לא כזו. רוב האנשים בריאים ב"ה הן בגופם והן בנפשם. באופן טבעי לאתר מגיעים המקרים הבעיתיים. כשהמצב תקין, אין הרי בשביל מה לשלוח שאלה.
ב. אני גם לא מסכים לניסוח שלך כאילו הבעיה היא עם ה'בנים'. זה נכון שאצל גברים היצר יותר חזק, ואתרי התועבה באינטרנט בעצם פונים אליהם, אבל לצערינו גם נשים בוגדות בבעליהם. כך שהשאלה היא לא רק כיצד את תבטחי בבעלך אלא כיצד בעלך יבטח בך שאת לא מנסה 'לעשות עיניים' לבוס כדי שהוא יקדם אותך לתפקיד יותר מוצלח (חס וחלילה חס ושלום).
ועכשיו לשאלתך:
בעצם אפשר להרחיב את השאלה שלך ולשאול, כיצד בכלל אפשר להנשא? מי יודע אלו דברים בן הזוג מסתיר שאינני יודעת. מי יודע אלו דברים יתגלו בעתיד? הרי נישואים הם בע"ה לכל החיים. מי יודע מה יהיה עוד עשרים שנה? אולי לבן הזוג ימאס ממני ח"ו? אולי הוא רוצה אותי רק בגלל דברים א.ב.ג., וברגע שהדברים האלו יתפוגגו הוא כבר לא ירצה אותי?.
האמת היא שאין תשובה לכל השאלות הללו. החלטה להנשא היא במידה מסוימת קפיצה למים כשאף פעם לא ניסינו לשחות... (אני בכונה אומר במידה מסוימת, כי בכל זאת, הרבה דברים אפשר לבדוק ולברר לפני, אבל אחרי כל הבירורים עדיין רב הנסתר. וכמו ששמעתי פעם מיועץ נישואים חכם שגם אחרי עשרים שנה לא מכירים את בן הזוג במאה אחוז).
אם כן כיצד באמת אפשר להחליט להנשא? מה נותן את האומץ להחליט שאני רוצה לבלות את שארית חיי עם בן הזוג, שאני בטוח שהוא לא יבגוד בי ח"ו, שאני סומך עליו שהוא יגדל את ילדינו המשותפים כמו שצריך וכו' וכו'?
יש לכך שני מסייעים גדולים וחשובים. המסייע הטבעי הוא אהבה. הקב"ה ברא בעולם אהבה, ואחת המשמעויות של אהבה היא נתינת אמון באהוב. לפעמים באמת נתינת האמון היא לא-רציונלית ובאמת רבים הפיתויים אבל כשאוהבים מישהו, כל הספיקות מתפוגגים. המסייע השני הוא הקב"ה. 'איש ואשה זכו שכינה ביניהם'. כשמקימים בית בישראל לשם השראת שכינה וכחלק מהבנין הכללי של עם ישראל, איננו רק דואגים לבנין הפרטי שלנו, אלא דואגים לכלל, ממילא גם הקב"ה מסייע, אנו בוטחים בו שהוא יוביל אותנו בדרך הנכונה, יעזור לנו להנצל מחטאים ומשטויות וגם שיציל את בן זוגינו מחטאים ומשטויות. באמת לכך צריך הרבה מאד תפילה, ללא סוף, וצריך באמת להחליט להנשא מתוך הגישה הזו: אני מחפש את בן הזוג שיחד איתו נוכל להמשיך את עם ישראל (כמובן שזה לא אומר שהוא לא צריך למצוא חן בעיננו במובן הפשוט של המילה. אדרבה, אהבה במובנה העמוק ביותר והאמיתי ביותר מבוססת על כך שהקב"ה הוא ה'משמח חתן וכלה'.)
שתזכי למצוא את בן זוגך במהרה,
טוביה
tsbias@actcom.co.il