איך קמים מיאוש?

מה קורה בן אדם?
אחת מהבעיות שלנו היא שאנחנו לא באמת מבינים שלמילים יש כוח ולכן אנחנו יורים אותם בלי למצמץ בכלל.
קח את המילים שאתה בחרת להשתמש כאן בשביל לנסות ולהעביר לנו את התחושות הקשות שיש לך:
יאוש.
וואלה, חתיכת מילה לקחת.
אין עתיד, הכול שחור, חנוק, עצבות קשה ומתמשכת. יאוש.
ויודע מה? נזרום איתך.
ניסית לא ישיבה אחת עשר ישיבות, עשרים, בוא נתפרע לגמרי, ניסית שלושים ישיבות ולא הצלחת.
ולא רק זה, אלא לפני כל ישיבה עשית הכנה נפשית.
שאלת על הישיבה, בררת לפני כן, עשית שיעורי בית למה לא מתאים לך סתם לשרוף זמן, יש בעולם מאות ואלפי ישיבות, אתה לא מתכוון הרי לעבור אחת אחת ולבדוק נכון?
אז אתה שוקל את ההצעות שלך ובודק איזו הכי ניראת לך.
ישיבה אחת ניראתה לך באמת חמודה כזו, זורמת, כיפית,וגם מבחינה חיצונית היא הייתה מרשימה כזו, יפייפיה אמיתית
והאוכל? ישיבה ישיבה אבל ארוחות שחיתות.
אמרת נלך על זה. הלכת ובסוף...גילית שזה לא זה.
באסה ואתה כבר ארגנת תיק ענק עם כל הבגדים שלך, אז מה עכשיו, שוב פעם לסדר הכול ולהמשיך לחפש?
וככה קרא גם עם הישיבה השניה והשלישית. והרביעית והחמישית.
והאמת? מי שיגיד לך שזה לא מבאס, מתסכל קצת, מביא לך את השביזה בהפוכה אז הוא חי בסרט.
כי מצד האמת זה כן מבאס ומעצבן. ויכול גם לתסכל.
אבל יאוש?
פתחת פעם את המילה הזו,יאוש? יודע מהי אומרת?
יאוש זה בעצם המחשבה שאין שום דבר בעולם שיכול והולך לשנות את הטבע.
ויודע מה? ואני לא מדבר עכשיו עליך ספציפית על כל כולנו, לפעמים אנחנו חיים בכזו הדחקה שזה בלתי יאומן.
אתה יכול לקום בבוקר, לגלגל עליך את הרצועות של התפילין, למלמל כמה דברים למישהו שאתה טוען שאתה מאמין בו והנה משהו לא מסתדר לנו לפי הפאזל של החיים שלנו וברוך הבא לארץ שום מקום בה אין שום עתיד ושום תקווה ושום אזכרה לאותו אלוקים שרק לפני כמה שעות צפצפנו אליו בתפילה:
"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"
מה ז'אומרת בעברית? שכל רגע ורגע הקב"ה בורא עולם חדש וממילא זה אפילו לא נקרא לשנות את המציאות אלא לברוא אחת אחרת.
רק מה? תודה שבתור משפט כזה של דוסים זה נשמע טוב נכון?
ואפילו יש מצב שאם תגיד את זה ככה לחברים שלך מתי שתהיה בדודה לאיזה כמה וורטל'ך הם אפילו יגידו 'פשש...אחלה בן אדם, חזק!'.
אבל בלילה, מתי שהמסך יורד ואנחנו נשארים לבד עם המחשבות והלב והשדים שלנו, מתי שהכסף מונח על השולחן אז אתה פתאום מתחיל לחשוב ולראות שהלב שלך בכלל חולם בספרדית:
'אולי באמת הקב"ה לא רוצה שאני אלך לישיבה? כאילו מה, יותר מזה? הנה עובדה, הלכתי, ניסיתי, חפשתי ובסוף כלום...יאללה, מי צריך את הכאב ראש הזה?'
אז בוא נעשה קצת סדר:
קודם כל תוריד את המילה יאוש מהלקיסיקון כי למילים באמת יש כוח וחבל שבסוף תאמין בדברים שאתה אומר לעצמך.
אחר כך לפני שאתה מפיל על הקב"ה את התיק הזה, תשאל את עצמך מצד ההשתדלות שלך מה אתה יכול לעשות אחרת כדי שבישיבה הבאה הסיפור יסתיים?
אולי הקריטריונים שלך שאמורים לעזור לך להחליט ולבחור ישיבה לא נכונים? מפרידים בין תפל לעיקר?
אולי זה בכלל לא הישיבות אלא אתה? אולי אתה מצפה למשהו אחר?
וואלה לא יודע, אבל ברור שאתה צריך לפתוח את זה ולראות באופן הפשוט ביותר שיש.
אחר כך, אחרי שתנסה לברר את זה כדאי מול גורם חיצוני, תנשום עמוק ותראה איך שאתה מוצא ישיבה בסבבה שלך.
בלי לחץ, בנחת.
ותבין שכל הסרט הזה שעברת, לא היה בעצם אלא הכנה שתוכל באמת להעריך איזה טוב ה' ואיך הוא גלגל את הדברים דווקא בצורה הזו.
אז איך קמים מיאוש?
קודם כל מפסיקים לקרוא לזה יאוש ומתחילים לראות באופן הפשוט ביותר איך אתה יכול לקדם ולפתור את העניין מצד ההשתדלות שלך, אחר כך כבר תבין לבד שהמשפט:
"הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו" יכול להפוך לך את כל החיים אם מלבד להאמין בו, תנסה קצת לחיות לפיו.

אז יאללה, תשטוף ת'פנים ותתחיל לעוף!


אבינועם
avinoam811@gmail.com