שאלה
שלום אני חגגתי לפני כשנה את בת המצווה שלי ובזמן הזה וגם אח"כ הרגשתי קשר חזק מאוד לקב"ה. את הכל עשיתי עם כ"כ הרבה כוונה ואהבה לבורא עולם. פתאום, אחרי כמה חודשים אני מרגישה התדרדרות רצינית, בזמן התפילה באולפנה אני פשוט חולמת, שוכחת לברך או שפשוט אין לי כח. ואני באמת מנסה, אני מנסה בכל כחי להלחם ביצר הרע. ולפעמים אני יצליח להתפלל עד אמצע התפילה ואז שוב מתחילה לחלום, אני באמת מנסה שהוא לא ישלוט עלי אבל הוא כ"כ חזק!!! איך אפשר לעמוד נגדו?!?!
תשובה
שואלת יקרה,
שלום, ומזל טוב :-)
(יומולדת 13, לא?)
אני בטוחה שהרבה חבר´ה בגילך שמחים לקרוא את השאלה שלך, ומרגישים שנתת מילים ולתחושות ולמחשבות שלהם. את מתארת פער בין רצונות ומימוש, בין מה שהיית למה שאת עכשיו – ובעצם, את מתחילה תהליך שהולך לפגוש אותך שוב ושוב במהלך החיים: תקופות של עליה וירידה, הרגשה של התקרבות והרגשה של התרחקות, או בשפתה של החסידות – "רצוא ושוב". היינו מאוד רוצים להרגיש שאנחנו תמיד בעליה, תמיד בהתקדמות, תמיד מציבים יעדים ועומדים בהם... אבל אנחנו צריכים ללמוד כל פעם מחדש שחלק מההתקדמות היא הנסיגה, וחלק מהעליה היא הירידה.
יש סיפור מעניין על סר אדמונד הילרי, האיש הראשון שהגיע לפסגת האוורסט: תקופה קצרה אחרי שהוא הוכרז האיש הראשון שהגיע לפסגה, מצאו באזור הפסגה גוויה של אדם שכנראה הגיע לשם לפניו, אבל במהלך הירידה נפל ומת. טענו נגד סר הילרי שהוא שקרן, ושהוא ידע שהוא לא הגיע ראשון, והוא ענה: זו לא חכמה לדעת רק לעלות; החכמה היא לדעת גם לרדת.
בדרך כלל הירידה מבאסת אותנו: אנחנו מרגישים שלא התקדמנו, שהכל היה שקר, שאין משמעות לכל מה שהיה אם עכשיו זה לא קיים ("מה זה שווה שהתפללתי במשך שבועיים אם עכשיו אין לי כח לפתוח סידור"... "מה זה שווה שאני כל כל מתאמצת לדבר רק דברים טובים, אם ברגע שמדברים לשון הרע אני מצטרפת בכיף"... ושאר הדברים שיצר הרע אוהב לומר לנו). אבל הירידות מחייבות אותנו להאט, להתבונן ולהפנים; הן מאפשרות לנו להבין איפה החורים הקטנים, איפה עוד אנחנו צריכים לעבוד ולהעמיק, ואיפה אנחנו נוטים ליפול ולהחליק. הירידות, עם כל הקושי שבהן, מאפשרות תהליכים נפשיים אמיתיים יותר, ומאפשרות לך לפגוש את עצמך דווקא במקום שקשה לך.
כשלאדם קשה לרוב זה חושף בו צדדים חדשים: איך הוא מתייחס לסביבה, איך הוא מתייחס לקושי, איך הוא מתמודד עם חולשה... הרגעים האלה יכולים להיות מקפצה אדירה בשבילך להבין איפה איך להתקדם ולהשתכלל בעבודת המידות שלך ובעמידה שלך מול הקב"ה.
לכן, כשאת מרגישה שאת ב"ירידה" כלשהי, אני מציעה לך לא להלחץ אלא דווקא לקבל אותה. לא כדאי להכריח את עצמך להרגיש ("עכשיו אני חייבת שתהיה לי תפילה מדהימה") אלא דווקא לקבל את זה שאת כרגע במקום מסויים, ולנסות להבין מה גורם לך להיות שם. בע"ה תראי איך מכל ירידה את צומחת קצת יותר חזקה, קצת יותר קרובה, קצת יותר מאמינה... קצת יותר את.
ובינתיים, לא לשכוח להעריך את מה שאת כן עושה: חצי תפילה זה המון! מאבק קטן ביצר זה המון! כל תזוזה שלך לכיוון הקב"ה היא משמעותית, וגם אם יש לא מעט תזוזות לכיוון ההפוך – זה בסדר, זה חלק מתהליך ההתקדמות. אם כל נפילה תשבור אותנו, לא נגיע לשום מקום – אבל אם נדע להפוך את הירידה למנוף, ונדע ללמוד ולהתקדם ממנו – נוכל להגיע רחוק מאוד...
העמידה מול היצר היא, כפי שאומרים בני דודנו, שוויה שוויה – לאט לאט... לפעמים אם מנסים לתפוס הכל, יוצא מן "תפסת מרובה לא תפסת", ואנחנו נשארים בלי כלום ביד. נסי אולי לאתר נקודה מסויימת שאת רוצה לעבוד עליה (לא לדבר לשון הרע בין 12:00 ל-13:00, לומר ברכת המזון בכוונה, לא לפספס תפילת מנחה, לשים לב לבנות שעומדות בצד וכו´...) ותשקיעי בה כוחות מיוחדים. כשתרגישי שהתקדמת, תוכלי לבחור עוד תחום, וכן הלאה...
ספר מומלץ בהקשר הזה הוא כמובן מסילת ישרים, שגם שם בוא מדגיש במיוחד את ההדרגתיות שבעבודת המידות: מתחילים בזהירות, עוברים לזריזות וכך הלאה.
אז שואלת יקרה,
אני מקווה שלאט ובנחת תמצאי את דרכך שלך בעבודת ה´. את מוזמנת בשמחה להמשיך ולפנות אלינו (באתר או באימייל) כדי להמשיך לברר ולהעמיק.
רק טוב!
בברכה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com