איך מתמודדים עם פחדים, דאגות וחרדות

שלום וברכה!!!
זה מעולה, לחשוב על העתיד! רק כך ניתן להתקדם! גם כשבנאי בונה בית, הוא בונה אותו על סמך תוכניות, איך הוא אמור להיראות בעתיד! אם סתם יניח לבנים בכל מקום, לא ייצא בית!
אבל מצד שני, אם הבנאי יפחד לשים לבנים אחת ליד השנייה, כי אולי לא ייצא לו כמו התוכנית – גם אז לא ייצא בית...
אז מה עושים?
לפני שאענה, אני רוצה להביא, ברשותך, עוד משהו שאהבתי, שכתב רבי אברהם אבן עזרא: "העבר – אין, והעתיד – עדיין, וההווה – כהרף עין! דאגה מנין?!"
כלומר, היות שהעבר כבר לא קיים, והעתיד עדיין לא הגיע, וההווה חולף מהר כל כך, אין מה לדאוג! ואנו קוראים, ושואלים את עצמנו: "על מה הוא מדבר?!?!" הרי אם העתיד לא ידוע, וההווה עובר כ"כ מהר – אלה שתי סיבות טובות מאוד לדאגה! הפחד מהבלתי נודע, והפחד שלא נספיק!
ועוד משהו מפחיד.
חז"ל כתבו "שוב יום אחד קודם מיתתך", כי אדם שחוזר בתשובה שלמה, אפילו יום אחד לפני שהוא מת, נמחלים כל עוונותיו! אבל כאן נוצרת שאלה פשוטה: ואיך נדע מתי הוא היום האחרון? והתשובה של חז"ל? מפחידה מאוד! התשובה שלהם היא, שצריך לחשוב שכל יום יכול להיות היום האחרון, כי אנחנו לא יודעים מתי נמות, ואז נמצא שכל יום חוזרים בתשובה! האם זה מה שחז"ל רוצים? שנחיה בפחד מתמיד?!
התשובה לכל השאלות האלה, לעניות דעתי, היא אותה תשובה.
אין לנו שליטה על העתיד, ולכן אין לנו מה להתעסק בו! גם על העבר אין לנו שליטה, אם כי אסור לנו להתעלם ממנו... בסרט הילדים "מלך האריות", ישנה אמרה מעניינת. אומרים שם כי יש שני דברים להתייחס לעבר, לכאוב אותו, או ללמוד ממנו... אנחנו בוחרים בדרך השנייה...
ומה כן נשאר? ההווה! הוא עובר מהר! אז מה עושים? פשוט מאוד! אם נחשוב על כל יום כאילו הוא היום האחרון שלנו, במקום להסתכל על זה בצורה הפסימית, רואת השחורות, אומר הרב מרדכי אלון שליט"א, שצריך להסתכל על זה מהצד החיובי! אם היו אומרים למישהו, חס ושלום, שזה יומו האחרון, הוא היה בוחר לעשות ביום הזה את הטוב ביותר שהוא יכול! פתאום לא היה מעניין אותו שמישהו קילל אותו, הוא לא היה עייף, לא רעב יותר מהנחוץ... מה שהיה חושב לו זה הדברים החשובים באמת!
כך אנו צריכים להתנהג. במקום לדאוג, לחיות את העתיד – בהווה! אבל מתוך ידיעה שהעתיד אינו בשליטתנו! מה כן בשליטתנו? ההווה, והוא יכול לקבוע את העתיד!
איני צריך לפחד שאגרר לעשן סיגריות – אני פשוט צריך לסרב עכשיו, כשמציעים לי, ואז לא התחלתי! ומה יהיה מחר? שוב, אותה החלטה! בכל רגע נתון, אני צריך לחיות בצורה הכי טובה שאני יכול, כאילו זו ההזדמנות האחרונה שלי לעשות טוב, ואז ברור שהעתיד יהיה נפלא!
לא ארד מבחינה רוחנית, בע"ה, משום שאם עומד מולי פיתוי, איני חושב על מה יקרה או מה קרה, אלא אני מחליט באותו רגע, שזה לא טוב, ולכן אני לא עושה את זה!
והרי אמרתי שצריך לחיות את העתיד?! נכון מאוד! אני יודע שהתכנית שלי היא להיות ירא שמים, להוציא ציונים טובים בבגרות, ולהתחתן ולהקים בית, ומתוך זה אני מחליט: עכשיו לא טוב לי לבזבז זמן על משחק, כי אני צריך ללמוד! עכשיו לא אתפתה לנסות לעשן, משום שזה נוגד את התוכניות שלי! עכשיו כן אלמד תורה, כי היא כן מובילה אותי למקום בו אני רוצה להיות בעוד כמה שנים! וכך, בעצם, חיים את העתיד, בהווה, מבלי לדאוג כלל!
אם נחזור למשל הבנאי, יש לו תוכניות, ובמקום לפחד שלא יצא טוב, הוא פשוט מניח בכל רגע נתון אבן אחת בלבד! אבל במקום הראוי לה לפי התכנית! כל רגע, בהווה, הוא מתפקד מבלי לפחד מהעתיד, אבל על פי התכנית! וכך הוא בונה את העתיד!
זהו, בינתיים, ואני באמת מקווה שעזרתי, ולו במעט. אם תרצה, או שיש לך עוד שאלות, תוכל לשלוח תגובה, ואענה, בע"ה, יש לי רק הערה אחת חשובה, לסיום:
אם החרדות שלך כ"כ חזקות כפי שאתה מתאר, זה עלול להגיע למצב בו החרדות והדאגות מפריעות לתפקוד היומיומי. במקרה כזה, אני מציע שתדבר עם הוריך ותתייעץ איתם... מקובל מאוד היום, שמי שכואב לו הראש, הולך לרופא, אבל משום מה, ברמה הנפשית, אם מישהו חש שלא בטוב, הוא מזניח את זה, ונותן למחלה להתפתח... אז נכון הוא שגם רבנים הינם "רופאי נפש", ואפשר לפנות אליהם, אבל במקרה הצורך, אני חושב שאסור להזניח, ובדיוק כמו מחלה גופנית, צריך ל, לעיתים, לפנות לטיפול מקצועי...
ברכה והצלחה רבה, בע"ה!
משה כהן
Moshec.s@gmail.com