איך מכניסים חניכות להדרכה?

מדריכה יקרה, שלום.


את כוללת בשאלה שלך שני נושאים שונים וחשובים הקשורים בכניסה להדרכה: הבחירה בחניכות מסוימות על פני אחרות, ואופן ניהול התהליך כך שלא יותיר משקעים רגשיים קשים מדי על החניכות שלא יזכו להיכנס. יש כמובן קשר בין השניים, כפי שנראה מיד, ולכן השאלה שלך כיוונה למקום שחשוב להיות מודעים אליו בסוגיית הכניסה להדרכה – וההדרכה בכלל.


[1. להכניס קצת פרופורציות]
כולנו מכירים את המרוץ המאוד סוער אחר ההדרכה הנחשקת. למרות שהוא מבטא הרבה מוטיבציה חשובה לחנך, להשפיע וגם לשמר (או לשדרג) את המעמד החברתי, המרוץ הזה יכול לצאת מפרופורציות בקלות רבה מאוד, וחלק מהמשימה שלך הוא לאזן את התמונה ולמנוע מהכניסה להדרכה – או מאי הכניסה להדרכה – לאבד מהמשמעות המקורית שלה ולצאת מפרופורציות. אז בתקופה הקרובה אפשר למשל לבחון עם החניכות חלופות ראויות, מעניינות ומאתגרות להדרכה. קיימות מסגרות רבות של פעילות חברתית והתנדבות, שבהן לא מעט חבר´ה דתיים מוצאים משמעות וגם מסגרת חברתית משמעותית. תחקיר קצר שלך ושל החניכות שלך יכול להרגיע קצת את הרוחות, ולפתוח עוד אופקים לעתיד מלבד האופק הכל כך נוצץ וקורץ של ההדרכה הנכספת. התדמית שנקשרת להדרכה בהחלט הופכת את הדיון הזה למשימה קשה, אבל כמדריכה שדואגת לחניכות שלה, זה חלק מהעניין.


[2. לברר את מהות ההדרכה]
הדיון שאת מייצרת על אפשרויות נוספות מלבד ההדרכה לא בא רק כדי ליצור ריבוי אפשרויות במקום שיש בו כרגע רק "או הדרכה או קטסטרופה". הוא בא כדי להסביר שההדרכה יכולה להתאים לחניכות מסוימות ופחות להתאים לאחרות. לחניכות וחניכים – וגם למדריכים לא מעטים – יש לפעמים הרבה אשליות ביחס להדרכה. בחלק מהמקרים האשליות מתנפצות בשבועות הראשונים בתפקיד, ובמקרים אחרים הן יכולות להמשיך לחיות לא רע גם תקופות ארוכות יותר. חניכים או מדריכים רבים נוטים לחשוב שההדרכה היא סוג משוכלל של בייביסיטר, או לחלופין משוכנעים שהם עומדים להציל את העולם, להרים את הסניף ולרומם את היקום. אז זהו – שלא. זו לא המטרה וזה גם לא ממש קורה בדרך כלל. מאוד קל ומגניב לייצר בקרב מדריכים לעתיד ציפיות מדהימות שמרימות את המורל ומזריקות מוטיבציה בכמויות מסחריות, אבל הרבה יותר קשה ומסובך להכין אותם לקשיים ולמורכבות שקיימים בהדרכה, לסבלנות שנדרשת בתהליך הארוך, ולהבנה שצעדים "קטנים" הם בעצם הישגים גדולים. התקופה שלפני הכניסה להדרכה היא זמן מצוין לשים את הדברים על השולחן, ולפתוח עם החניכות דיון אמיתי לגבי ההזדמנויות שיש בהדרכה עבורן ועבור החניכות שלהן, ועל המהות שעומדת בניגוד מסוים לתדמית.


[3. הדרכה כטרנד אופנתי-חברתי ]
יש לא מעט דברים שנחשבים "מובנים מאליהם" בהדרכה ובכלל. הפחדים מאי כניסה להדרכה שהחניכות שלך אולי חשות, קשורות לתפיסה המובנת מאליה של ההדרכה, ודווקא לא מהפן המקצועי אלא יותר מהפן החברתי. ההילה שיש סביב מדריכים יכולה להיראות כל כך מרשימה מבחינה חברתית, עד שה"ג´וב" הזה הופך להיות פריט אופנתי יותר מאשר משימה ערכית משמעותית. לא תמיד יש לסניפים מה לעשות נגד זה, אבל לפחות אפשר להטיל קצת ספק בריא ולנסות לברר עם החניכות למה לחולצת התנועה ולזכות להשתתף בישיבות צוות יש כל כך הרבה משמעות מבחינת פופולריות ומגניבות, בדיוק כמו שאפשר לברר למה טרנדים אופנתיים אחרים (סדרות טלוויזיה, מותגי אופנה, מוסיקה עדכנית) כובשים אותנו כל כך מהר בלי שנחשוב עליהם פעמיים. מהדיון הזה כדאי לנסות ולהסיק גם מסקנות: מהבחינה המהותית, בהדרכה יש יתרונות והזדמנויות אבל גם רף מוגבל של השפעה חינוכית אפשרית, וכדאי לדעת את זה מראש. מהבחינה החברתית, המצב בו "מדריך" נחשב שאקל פי 8 מ"לא מדריך" הוא לא רק לא הוגן אלא גם, סליחה על הביטוי, דבילי לחלוטין, ואם פותחים את זה אפילו טיפה עם החניכות אפשר להגיע למסקנה הזאת די בקלות, נדמה לי.


ייתכן מאוד שהחניכות מרגישות שאי הכנסתן להדרכה תפגע קשות הן בהתפתחות האישית שלהן ואולי אף יותר מכך בהתפתחות החברתית שלהן, פשוט כיוון שאין שום אופציה אחרת נראית לעין שיכולה להוות חלופה שוות ערך להדרכה. וכאן יש לך אפשרות לעבוד איתן בשתי חזיתות: האחת, להעמיד את "חלום ההדרכה" עצמו – בפרופורציות. אתן לא עומדות להציל את העולם ואתן לא עומדות בהכרח ליהנות ממעמד של מלכות השכונה בגלל שאתן מדריכות. אחרי שריככנו קצת את האשליות הצבעוניות והעמדנו אותן בסימן שאלה, נגיע לחזית השנייה שבה אנחנו מנסים להציב כמה סימני קריאה ולפתוח אפשרויות מגוונות לפעולה. למשל, מסגרות אחרות שיכולות להתגלות כלא פחות מעניינות, מאתגרות ו"נחשבות" חברתית (ויש כאלה). למשל, להבין יחד עם החניכות שכמו שאנחנו יוצרים את המיתוס על ההדרכה המופלאה אנחנו יכולים גם לעצור אותו, ולעבוד כבר עכשיו כדי שהקבוצה לא תתפרק עם הכניסה להדרכה ותוכל להמשיך לפעול כמסגרת חברתית אחת, ואולי אפילו ליזום יחד פעילויות שונות בסניף ומחוצה לו.


אגב, זו גם הזדמנות להסביר שמדריכה "טובה" היא לא כזאת שמקריבה כל תחביב או פעילות פנאי אפשרית למען השעות המטורפות שמושקעות בהדרכה. הדרכה שזוללת זמן באופן לא סביר בדרך כלל מפספסת משהו, ובמקרים רבים השקעת שעות ממושכות בהכנת פעולות מאוד מורכבות או בשיחות עם חברים מהצוות אל תוך הלילה מהווה "לחצן הרגעה" פסיכולוגי עבור מדריכים שחשים חוסר בטחון מסוים ביחס להצלחת ההדרכה שלהם. כשמשקיעים זמן במשהו, מיד יש תחושה טובה ש"הנה, השקענו, אנחנו בסדר", וזה לא בהכרח נכון. בהחלט אפשר להיות מדריכים טובים מאוד, להשקיע בלימודים, וגם לפגוש חברים ולעזור להורים. המפתח הוא שמירה על פרופורציות והתמקדות במהות ולא בדברים ש"מסביב".


[4. קשר אישי שממוקד בחניכות]
נחזור לאותו דיון כפול על המהות וה"חברתיות" בהדרכה, שבו את – יחד איתן – מציבה סימני שאלה ואז סימני קריאה: אין דרך אחת "טובה ביותר" לנהל את הדיון המשותף הזה ולהגיע יחד לרעיונות המרכזיים שלו. את הדרך תצטרכי למצוא מתוך ההיכרות עם החניכות ומתוך הדיאלוג איתן. הדיאלוג הזה יכול גם לספק לך רובד נוסף להיכרות שכבר יש לך עם החניכות, שיסייע לך לקבל החלטות טובות לגבי השאלה את מי להכניס ואת מי לא. וזה מביא אותנו לעניין הקשר האישי. כאן ב"חברים מקשיבים" כתבנו לא מעט על קשר אישי (ראו הפניות בהמשך), וגילינו שאחד ההיבטים המרכזיים בקשר כזה הוא חשיבות המיקוד בחניכות. החניכות שלך מתעניינות בכל מיני דברים. אילו דברים? זו המשימה שלך לברר. כרגע, את יכולה לומר בביטחון די גדול שאחד הדברים שמאוד מעסיקים אותן זו ההדרכה. מצוין! כבר יש לך קלף אחד ביד. הן מוטרדות מהנושא? הן מדברות עליו בלי סוף? הן חולמות עליו בלילה? אז זה המקום שלך לנצל את ההתעניינות שלהן בנושא כדי לדבר איתן. אבל לא כדי לדעת מה הן חושבות על הדרכה דווקא, אלא כדי להכיר אותן כבני אדם, להבין את החוויה שלהן, להיות מסוגלת להזדהות איתן, ולתת להן את התחושה שאת נמצאת שם איתן ועבורן. השיחות הללו יכולות להתקיים בכל מיני צורות. בשיחה "קבוצתית" באמת יש איזה סוג של חשיפה רחבה, ולכן לא בטוח שזו הדרך המתאימה והנוחה ביותר לדבר על נושאים רגישים. אז אפשר למצוא מצבים אחרים: אם את מלווה חלק מהן הביתה, או מחכה איתן לאוטובוס, או משתפת כל פעם אחת או שתיים מהן בהכנת הפעילות לשבוע הבא, או סתם מרימה אליהן טלפון לשאול מה נשמע. כשמוצאים את הדרך המתאימה לדבר עם כל אחת, אפשר לגלות שיש להן הרבה מה לומר, לשאול ולספר, וזו תחמושת חשובה בתהליך יצירת וחיזוק הקשר האישי.


[תהליך בחירת המדריכות העתידיות]
לעתים תהליך הבחירה במישהו לתפקיד כלשהו נוטה להתמקד במועמד – ופחות בתפקיד עצמו, או בסביבה שאיתה אותו מועמד יצטרך להתמודד. אבל בחירה טובה של מועד – להדרכה, במקרה הזה – צריכה להביא בחשבון את השידוך הטוב ביותר בין המועמד או המועמדת לבין התפקיד הספציפי, בקבוצה הספציפית, ובסניף הספציפי.
נקודה נוספת היא כישורים קיימים לעומת פוטנציאל. הכי קל ו"בטוח" היא לקחת את הבנות הכי שאקליות, מגניבות ומוכשרות, ופשוט להסתמך על היכולת שהפגינו עד כה כדי לשבץ אותן כמדריכות. ההכנסה להדרכה היא הזדמנות לנסות ולגלות מחדש דווקא את החניכות הפחות בולטות, אלה שלא "מובילות את הקבוצה" או מתבלטות כל הזמן. מדריכה טובה יכולה להיות "קולית" או מרובעת, רועשת או שקטה, מופנמת או מוחצנת. הדברים החשובים הם לא הסגנון (שבמקרים רבים קובע את המקום שלה כחניכה בקבוצה), אלא התכונות היותר יסודיות כגון יכולת הקשבה והכלה, סבלנות, רגישות לאחר, אחריות, ובאופן כללי – בגרות ונכונות להשקיע ולהתמודד עם אתגר אישי משמעותי כמו הובלה של קבוצה. כמובן שגם להחלטה מי מדריכה עם מי יש משמעות, וכדאי לנסות לבחור צמדים שמתאימים כדי למנוע או לצמצם חיכוכים עתידיים.


[לסיכום]: ההיכרות האישית והמשמעותית שלך עם החניכות היא כלי מרכזי הן בקבלת ההחלטות לגבי הכניסה של כל אחת מהן להדרכה, וכן ביחס להכוונה שלהן לאפיקים חשובים ותורמים אחרים. חשוב להסביר, במיוחד כאשר מדובר בקבוצה "חזקה" שכוללת מועמדות ראויות רבות, שהמכסה המצומצמת של המקומות הפנויים מאלצת אותך לעשות בחירה שלא אומרת שאלו שלא נכנסו הן בהכרח פחות טובות. אין כאן תשובה נכונה אחת, ואין נבחרת חלומות של מדריכות לעתיד לעומת בנות "סתם", ובמידה רבה זו החלטה קצת שרירותית. אגב, גם בתחנות אחרות בחייהן הן נתקלו ועוד תיתקלנה במצבים כאלה, בהם לא רק היכולת והאיכות האישית קובעת את גורלן, אלא גם מגוון אילוצים אחרים. אל מול המצב המוזר הזה, חשוב לעודד את החניכות לנקוט גישה מעשית ופרואקטיבית, לקחת יוזמה, לחשוב על כיווני פעולה מגוונים ולבחור מתוכם היכן הן רוצות לראות את עצמן בשנה הבאה. את כמדריכה בהחלט יכולה ללוות אותך בתהליך הזה ולבחון איתן את האפשרויות, ותוך כדי כך גם לתמוך בהן ולסייע להן להתגבר על האכזבה. גם לשמירת הלכידות הקבוצתית יש חשיבות , והיא כשלעצמה מהווה פרויקט שאחת החניכות – או יותר – יכולה לקחת על עצמה להשקיע בו ולשמור על כוחה ועוצמתה של הקבוצה גם לאחר שהיא מתפצלת לאפיקי עשייה שונים.

את בהחלט מוזמנת להמשיך לעדכן ולהתייעץ איתנו גם בהמשך.

בהצלחה רבה!

אוהד

Ohadspt2@gmail.com


לקריאה נוספת:
על יצירת קשר אישי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
על מערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198

התלבטות על כניסה להדרכה: סניף חוץ או לא?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=226990
הכנה להדרכה משמעותית ויצירת מוטיבציה אצל מדריכים לעתיד
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=204469
לחץ, התרגשות והתלבטויות לקראת הכניסה להדרכה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=188392
לקראת כניסה להדרכה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=168285
הכנסת חניכה להדרכה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=161243