שאלה
כבוד הרב שלום,
אני בחורה בת 23 ואני יוצאת ם בחור כ-חודשיים וחצי.הבחור הוא בחור ממש טוב ,איכותי מבחינת מידות והתנהגות,בוגר ישיבת הסדר ובעל רמה דתית שמאוד חפשתי.(הוא הקשר הכי רציני שהיה לי עד כה).
הוא מבחינתו מוכן כבר התחתן והוא יודע שאני זה מה שהוא רוצה.
אני מרגישה כלפיו הערכה רבה אך לא אהבה,או לפחות לא דמיינתי שכך ארגיש כלפי מי שאתחתן איתו. אני יודעת שרוב האנשים אומרים שאהבה אמיתית מגיעה עם הזמן אך אני מרגישה שאיני יכולה לוותר על תחושת ההתאהבות ששמעתי עליה כה הרבה.
אני ממש חושבת על זה הרבה ובנתיים אנחנו ממשיכים לצאת אך תחושתי לא משתנה, אני גם לא רוצה למשוך את הבחור הרבה זמן ואז להגיד לו שחלטתי שזה לא מתאים.
האם תחושת הערכה זה מספיק??
תשובה
שלום רב,
אמנם התשובה קצת באיחור אך, מפאת חשיבותה אענה לך.ראשית, להתחתן צריך רק מתוך רגש עמוק ויסודי. אולם, זו תקופה קצרה עבורך ויש סיבות רבות לכך שאין לך רגש כלפיו. תחושת הערכה בגילך זה ממש לא מספיק כדי להתארס ולהחליט לקבוע את חייך בבחור יהיה טוב ככל שיהיה.
יש סיבות רבות לכך שלא מתפתח רגש, האחד כי יש משהו בבחור שמפריע, או שאת לא בשלה לקשר, או שקיים אצלך חשש כלשהו מהמחויבות. כדי לברר את זה את צריכה יעוץ מקצועי ורציני, כשהולכים לקנות בית או אפילו מכונית מקבלים ייעוץ, גם כאן צריך.
לדעתי עלייך לשתף אותו בלבטייך ואז לא תרגישי כי את מרמה אותו או גורמת לו מפח נפש, דברים כאלה לוקחים זמן. לפעמים צריך אפילו לקחת צעד אחורה, ולבדוק את זה מתוך פרספקטיבה אחרת.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם