שאלה
כבוד הרב שלום,
קראתי את תשובתך בענין מחיקת ההנאה מהחטא
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=19242
מבחינה מעשית-מה עושים במקרה כזה?
לדוגמא- בעניין שמירת נגיעה. כשמחליטים לשמור כי ברור שזה הדבר הנכון, אך עדיין הבת\בן לא מרגישים את אותה התחושה שתיארת -גועל או דחייה.
תשובה
בס"ד
אלוקים ברא הנאה בקשר בין איש לאשה. כל הבעיה היא כשזה נעשה בצורה לא נכונה.
לכן לא צריך לנסות לשנות את הבריאה - צריך להבין את הנפלא שבקשר נקי וטהור אמיתי לכל החיים. ואת הקלקול שהנאה קטנה אחת יכול לגרום לדבר הנפלא הזה שנקרא אהבה.
ראי - איש ואשה מתחתנים בשנות העשרים ועשוים לחיות יחד עד שנות השמונים שלהם.
שישים שנה יחד כשהאידאל הוא שהוא יאהב רק אותה, יחשוב רק עליה, יתן רק לה, והיא תהיה מאוהבת בו עד כלות נשמתה תמיד לעד מכל הלב. כך אפשר להחזיק בית שמח, עם הרבה כוח ואנרגיה ועוצמה וטובה.
אפשר לקלקל את זה במעידה קטנה בחיי הנישואין או לפניהם. מעידה אחת שאפשר לתקן אבל - זה כל כך קשה.
שנות הנעורים שבהם יש את "המשיכה לנגיעה" ואין יכולת לממש אותה בהיתר הם כל כך קצרות, שנים שבהם אדם גודל וצומח וצריך להשקיע בגידול ובצמיחה האמיתית, אבל נטית האדם לקטוף את פרי הבוסר ולאכול אותו בעודו ירוק וחמוץ עלולה להרוס לו את האפשרות לאכול את הפרי הבשל.
אם תפנימי את העובדה שההנאות שהיו לכם מהנגיעות עד היום הם כמו טעם החמוץ של פרי הבוסר לעומת טעם הפרי האמיתי הכשר והטהור.
אם תדעי כי אכלת\טעמת\נגסת מהפרי שלך בטרם הבשיל וכעת פגמת או הפסדת אותו.
אם תדעי כי את עכשיו צריכה לחכות שפרי אחר יפרח ויציץ, יגמול ויעשה פרי,
אם כעת תדעי כי צריך להעביר את טעם הפרי החמוץ שלא יקלקל לך את טעם הפרי האמיתי - מיד תשטפי את הפה שלא יפריע לדבר האמיתי.
בהצלחה.