איך מגיעים לאמונה בה'?

לשואלת היקרה, שלומות ואור.
גם אנחנו מקוים שנוכל לעזור לך, בעזרת ה´.

קודם כל, את צריכה להיות מאושרת. [אין לך שום בעיה, להיפך, את נמצאת בתהליך של בנייה והתבגרות רוחנית]. השאלה שלך מעידה דווקא על התקדמות, ולא על נסיגה לאחור.
בואי נבין יותר יותר טוב מה בדיוק עובר עלייך.

אחד השינויים המרכזיים שחווה האדם המתבגר, הוא המעבר [מאינסטינקט להכרה].
וזה בעצם מה שעובר עלייך, בתחום האמוני.
מה זה אומר?

בעלי חיים פועלים לפי אינסטינקטים, כלומר לפי דחפים טבעיים שאין להם שום שליטה עליהם. מתחשק להם לאכול, לטרוף, לישון, להרביץ ועוד כל מיני רצונות מענינים. אין להם הבנה במה שהם עושים, ולכן גם אין להם שום בחירה. מתחשק להם וזהו. מה שמיחד את האדם מהבהמה זה השכל. בעזרת השכל אנחנו מבחינים בין אמת לשקר, בין מזיק למועיל, בין אוטנטיות לזיוף. בן אדם לא עושה דברים סתם, אלא אם כן הוא מבין את החשיבות שלהם. יש לנו כח שיפוט שעל ידו אנחנו יכולים לבחור ולקבוע מה לעשות.

אלא שהאדם עצמו לא נולד עם זה. תינוק מהבחינה הזו דומה יותר לחיה, כיון שהשכל עוד לא מפותח אצלו. כל מה שמתחשק לו הוא מיד רוצה להשיג, הוא רוצה לאכול כל דבר, גם נייר.. הוא רוצה לגעת בכל דבר, גם בלכלוך.. וכשמונעים ממנו משהו, אז הוא בוכה. אי אפשר להסביר לו שזה לא כדאי, וזה לא טעים, כי פשוט אין עם מי לדבר. ככל שהאדם מתבגר והשכל שלו מתפתח, הוא בשל להסברה והבנה, ומסוגל להגיע לאיפוק וריסון. למרות שמאוד בא לו לקנות בגד אופנתי, הוא מחליט להסתפק בבגד פשוט יותר, אפילו מהסיבה הפשוטה שאין לו מספיק כסף. בחורה מתאפקת לא לאכול שוקולד כי היא בדיאטה (כבר 8 שנים...), והנהג הצעיר (בן ה-17 ויום) מחזיק את עצמו בכח לא לעבור את ה-110 קמ"ש למרות החויה, כי זה מסוכן.

אבל עיקר החידוש עוד לא נאמר. היה אפשר לחשוב, שכל ההשלכה של ההבדל הזה בין אדם לבעלי חיים, הוא רק בהחלטה מה לעשות. השכל מגביל ומרסן כשצריך, ודוחף ומעודד כשצריך, למרות שהרגשות אומרים אחרת. ובאמת יש כאן הרבה יותר מזה. לא רק "מה לעשות", אלא "למה לעשות".

את בטח מכירה את הסתירה בין פרק א´ לפרק ב´ בפרשת בראשית, בתיאור של בריאת האדם. בפרק א´ כתוב שהאיש והאשה נבראו ביחד, ואילו בפרק ב´ מתואר שהאיש נברא לבדו, ורק אחר כך נבראה האישה מצלעו. הגמ´ (ברכות סא.) עומדת על הסתירה הזו, ומתרצת שהיו שני שלבים בבריאת האדם: בתחילה נבראו האיש והאשה יחד בגוף אחד, ואחר כך הם הופרדו. הבריאה של האשה מהאדם, היא בעצם ההפרדה שלה מהאדם לגוף נפרד.

אלא שאז נשאלת השאלה, בשביל מה? אולי אפילו עדיף שיהיו מחוברים ביחד, כי אז תהיה ביניהם דביקות נצחית. אף אחד לא יחשוב על האפשרות להתחתן עם מישהו אחר, והם ירגישו שותפות ואחריות מלאה זה לזה, כי אי אפשר אחרת.

והתשובה היא, שאלוקים לא רוצה רובוטים. עיקר מעלתו של האדם שהוא [בוחר]. איזה ערך יש לחיי נישואין כאלה, שביום הנישואין כשהבעל יקנה לאשתו מתנה (ולא רק אז), הוא יכתוב על הפתק (שהוא העיקר) "אשתי היקרה. את בטח יודעת שאני אוהב אותך מאוד, כי אין לי ברירה..." אשתו תשמח הרבה יותר לשמוע משהו כמו "אשתי היקרה. דעי לך שאני אוהב אותך, כי [בחרתי] בך, ואני כל יום מאושר מחדש על הבחירה הזו".

המעבר הזה בין השלב שאדם פועל לפי דחפים או לפי ידיעה מתרחש בכמה מישורים. בהתחלה הוא נוגע לחלק הקיומי של האדם, זאת אומרת לדאוג לבריאות של הגוף, לשמור עליו מנזקים וכדו´. מה לאכול, מתי לאכול וכדו´ ועל אותה הדרך בנוגע למשפחה, חברים, לרכוש ועוד ועוד. אך ההמשך הוא משמעותי הרבה יותר, והוא נוגע לחלק המוסרי והרוחני של האדם, זאת אומרת מה להגיד ואיך, האם ראוי לעשות כך וכך, מה אני רוצה לעשות בחיים, מה המטרה שלי בעולם וכו´.

המאפיין המרכזי של גיל ההתבגרות הוא בדיוק הנקודה הזו. הנער המתבגר מתחיל אט אט לסדוק את השריון שההורים היקרים שלו עטפו אותו מהילדות, להעלות כל מיני ספיקות בנוגע לכל ההרגלים שלו מאז, ולעשות "חושבים מחדש" על הכל. מי אני, מה הייחודיות שלי, למה אני דתי / מתפלל / שומר מצוות. שום דבר כבר לא מובן מאליו, וכבר לא מספיקה התשובה "כי ככה כתוב בתורה" ו"ככה כולם עושים". [האדם מחפש הזדהות!] הוא רוצה להבין למה זה מחייב, ואיך זה כל כך מועיל, ומאיפה הכל התחיל.

זה לעניות דעתי, המהלך הנפשי שעובר עלייך. העשיה השגרתית הסטנדרטית כבר לא מספקת אותך, עם כל מעלתה. יש לך תביעה לרצון! לעומק, להזדהות, לטבעיות. ובקיצור תביעה [לחיים]. כבר לא מספיק לעשות, אלא לחיות את מה שעושים.

בשלב הראשון יש שבירה, ערעור על המוסכמות. ואז מרגישים קצת חולשה וירידה רוחנית. אבל בעצם, זה הכנה לשלב השני, שבו האמונה תהיה חזקה ואמיתית הרבה יותר. אמונה שנובעת מתוך הבנה, מתוך לימוד והסכמה פנימית, ולא "כי ככה חינכו אותי". עכשיו מתרחש הבלגן שלפני הסדר. כרגע את מרגישה את הסערה, שהיא מכשירה את הקרקע לשלוה הנפשית. בינתיים, זו [ירידה לצורך עליה].

ועכשיו לגופם של דברים: מניין הביטחון והוודאות במציאות ה´, מי אמר שיש אלוקים? ולמה היהדות צודקת ולא שאר הדתות?
כמו שנראה, שתי השאלות קשורות זו בזו.

"אם להאמין לסטטיסטיקה, מהווים היהודים אחוז אחד בלבד ממספר אוכלוסיית העולם. זה מעלה על דעתינו מעין ערפילית של אבק כוכבים שאבד נוגהו של שביל החלב. היה זה טבעי, איפוא, אילו לא היינו שומעים עליהם אלא לעיתים רחוקות. אבל אנו שומעים עליהם, ושומעים עליהם תמיד. העם היהודי נכבד עלי אדמות לא פחות מכל עם אחר. הוא ערך קרב מפליא בעולם הזה בכל התקופות. הוא נלחם בידיים כפותות מאחורי גבו, והוא רשאי להתגאות על כך, ועלינו לסלוח לו על גאוותו זו.

המצרים הבבלים והפרסים קמו, ומלאו את האדמה בקולות רועשים, בהדר ובתפארת.לאחר מכן נבלו, הפכו למשהו מעולם הדמיונות ונגוזו. אחריהם באו היונים והרומאים, הקימו שאון גדול, וגם הם חלפו הלכו להם. גם עמים אחרים התעוררו לפתע, הרימו את אבוקתם המאירה לתקופת מה, אבל היא כבתה עד מהרה. וכעת או שהם מצויים באור בין הערביים, או שנעלמו כלא היו.
היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, וכעת הינו מה שהיה תמיד. אינו מגלה לא התנוונות, לא מיחושי זקנה, לא תשישות איברים, ולא התמעטות כוחותיו, ואף נפשו הערה, הפעילה ובעלת היוזמה לא נתקהתה. כולם הם בני תמותה חוץ מהיהודי. עמי הגבורה חלפו ואינם עוד, ורק הוא, היהודי, נשאר.
[מהו סוד נצחיותו של היהודי?]"
(מארק טווין, סופר אמריקאי).

האם תדעי להשיב לו?

את כל זה, והרבה יותר מזה, תמצת ישעיהו הנביא במלים ספורות: "אתם עדי נאום ה´, ואני א-ל" (מג, יב).

ההבדל המהותי בין היהדות לבין שאר הדתות, הוא המקור של האמונה: [היהדות טוענת להתגלות של ה´ בציבור, לעם שלם]. המאורע הזה התרחש בשיאו במעמד הר סיני, ששם כל עם ישראל זכה לנבואה ושמע את ה´ מדבר איתו. ומבחינה הסטורית, הדבר הזה קורה כבר אלפי שנים בלי הפסקה: הנסים ביציאת מצרים ובמדבר, הנצחון המופתי במלחמות על כיבוש הארץ, הקיום במשך אלפי שנות גלות, למרות כל הנסיונות להשמיד ולכלות אותנו בכל הדרכים האפשריות. תהליך הגאולה שאנו מצויים בתוכו, קיבוץ הגלויות מכל רחבי העולם, הקמת המדינה, השגשוג הצבאי, הכלכלי, החברתי, המדעי, הרוחני, ומה לא. הפריחה המדהימה של ארץ ישראל, לאחר מאות שנים שהיה היתה שממה מוחלטת, ואף עם לא הצליח ליישב אותה. אפילו גוש קטיף, שכבר הפך לגן עדן בזכות היהודים הצדיקים שיישבו אותו, חזר עכשיו להיות מדבר.
יש כאן תופעה שחורגת מהכללים המקובלים, מבחינת הטבע וההסטוריה. קוראים לזה השגחה אלוקית. [עם ישראל, הוא בעצמו היסוד של האמונה].

ונזכור, שהכל כבר נחזה לפני אלפי שנים ע"י הנביאים.
את, שואלת יקרה, רואה את מה שמארק טווין לא הספיק לראות.
אנחנו היום זוכים לראות בהתגשמות של הנבואות הללו, שנאמרו כנגד כל הסיכויים הריאליים. לנו, יש סיבה הרבה יותר טובה להאמין, מאשר לדורות הקודמים. הם ראו את הגלות הנוראה, את הצרות והייסורים. אנחנו רואים את הגאולה, את הטוב והנחמה. הם ראו את עם ישראל שורד. אנחנו רואים את עם ישראל פורח.

לעומת זאת, [שאר הדתות טוענות אך ורק להתגלות של אלוקים לאדם יחידי], שהוא טען שאלוקים דיבר איתו. כמובן שכל אחד יכול לספר את זה, וזה לא מוכיח שום דבר. רק סיפור של עם שלם אי אפשר להמציא, כי לכי תנסי לשכנע מליון אנשים שהם ראו ושמעו משהו, כששניכם יודעים שזה לא היה ולא נברא. ועוד לקבל עליהם כל כך הרבה מצוות קשות בגלל זה.

אל תשכחי, שגם שאר הדתות מתחילות מאיתנו. כולם מספרים על עם ישראל ועל הנסים הגדולים שהיו לו, וכולם משתמשים בתנ"ך. אלא שהם עשו כל מיני שינויים ושיפוצים, וטוענים שכל מיני דברים השתנו מאז. כבר ברור לכל אחד, שההשקפה שלהם היא הבעייתית וחסרת ההוכחות.

הדרך הזו, של מפגש עם [אלוקים המתגלה אלינו מתוך החיים], הטבע וההסטוריה, היא מביאה אותנו [לודאות] מוחלטת, ליציבות אמונית ולבטחון פנימי.

אני מפנה אותך לעוד קישור בנושא הזה:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=234144
ועל הדרך, אני ממליץ לך בחום ללמוד (ואפילו לקרוא) את חלקו הראשון של ספר הכוזרי, שעוסק בדיוק בשאלות שלך.

בהערכה רבה.
שיהיה לך המון ב"הצלחה בהמשך.
ולכל שאלה נוספת, בענין הזה (שיש עוד הרבה מה להרחיב בו) ובכל עניין, את מוזמנת לפנות למייל.
בשביל זה אני כאן.
בשמחה, אבישי.
batelam@gmail.com