איך לקום מנפילה בעניני צניעות

שלום וברכה.
אין דבר העומד בפני התשובה.
אכן, הידרדרת למקום לא טוב. אין ספק בכך, ואתה מכיר בזה.
אני לא יודע אם תוכל "להשיב את מה שאיבדת" כמו שאתה כותב, אבל זה פחות חשוב. להפך, לפעמים דווקא ההרגשה שחסר לך משהו, שאיבדת משהו בגלל שטות, היא זו שנותנת את התמריץ לתקן את עצמך עוד ועוד, להשתפר ולא לעצור. זו הסיבה שבמקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. לבעלי תשובה, דווקא בגלל זכרון החטא שלהם, יש תמיד רצון להתקדם, לעלות.
אבל באמת אין דבר העומד בפני התשובה. התשובה היא נס, חסד עליון. כתוב שהתשובה קדמה לעולם. ההסבר הוא שהתשובה איננה כבולה בכללי העולם הזה. בעולם הזה את הנעשה אין להשיב. תשובה משיבה גם את מה שכבר נעשה.
אתה חייב להוכיח לעצמך שאתה באמת רוצה את הטוב, ורוצה להיות קרוב לה´ ולשמור את מצוותיו. תתחזק בלימוד תורה, תתחזק בנתינת צדקה כמה שאתה יכול, ובעיקר בעיקר תתפלל לה´ שיטהר את ליבך, שיעזור לך להתחזק ולא ליפול, ולקום אם כן נפלת חס ושלום. ,לב טהור ברא לי א-להים. הרי זה המאבק שאנחנו נאבקים כל חיינו – לדעת איך לא ליפול, ואם נופלים – איך לקום הכי מהר.
אני ממליץ לקרוא שני דברים: א. את איגרת התשובה של אדמו"ר הזקן של חב"ד, שמופיעה בסוף ספר ה"תניא". זה לא תמיד מובן וברור, אבל אפשר למצוא שם יסודות איתנים כדי להבין מה זו תשובה. ב. את הספר "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן. (הטלפון של משרדי הישיבה: 03-6748424). הוא בהיר, ונוגע עמוק בנפש. יש עוד המון דברים נפלאים ומחזקים לקרוא, אבל שני אלה נראים לי יסודיים.
עכשיו לגבי הקשר שלכם:
אתה כותב שאתה מפחד. אכן, זו הרגשה טבעית כשנפתח קשר עמוק, גם אם הוא קשר טהור. פתאום אתה נחשף בפני מישהו, אתה פוגש רגשות שלא ידעת שקיימים בך. כמו שכתבת ש"היה קסם גדול באוויר שאני לא רגיל אליו".
אין לי כמעט ספק שיש בזה משהו אמיתי, קשר נפשי עמוק. אבל גם אין לי ספק שאתם צריכים לבחור אחת מן השתיים: או להקדים את גיל החתונה שתיארתם לעצמכם, ולהתחתן ברגע שזה מתאפשר (אולי בסוף השמינית שלה) ועד אז לנתק כל קשר של מפגש, ולהישאר בקשר כתוב או מקסימום טלפוני, או, אם אתם מתכוונים להתחתן רק בגיל 20-21 כמו שכתבת – לנתק את הקשר. אני לא חושב שאפשר לעמוד בעומס רגשי כזה שלוש-ארבע שנים בלי להישבר נפשית או להיכשל בחטא.
אני לא מסכים עם מה שכתבת ש:"אנחנו שוב שומרים נגיעה לגמרי ואין אפילו חשש שנפסיק לשמור". מידיעה ברורה וללא שום ספק אני אומר לך שאין לדבר הזה אפוטרופוס בכלל, גם אצל האנשים החזקים ביותר. זה יכול להיות נפלא אם תשמרו אמונים כמה שנים בלי להיפגש, אבל יותר חשוב שתשמרו על טהרתכם, מאשר שתשמרו אמונים אחד לשנייה.
אתה בשום אופן לא צריך להיות כבול אליה. זה לא צריך להדאיג אותך בשום אופן! גם אם בסופו תתחתן עם מישהי אחרת – אתה לא חייב לספר לה מה שעברת, אבל הכי טוב אם תדע שהיא מקבלת אותך עם כל זה. בעזרת ה´ – האהבה יכולה לכפר על הכל, ואשתך לעתיד – גם אם היא לא חברתך בהווה, תוכל לקבל אותך ולאהוב אותך. אין אדם שאין קופה של שרצים מאחוריו, ואנחנו אוהבים את כולם. כולנו עוברים נסיונות, לפעמים עומדים בהם ולפעמים לא, אבל כולנו שואפים לטוב, רוצים לתקן את עצמנו ולעלות עוד ועוד, וזה מה שחשוב. לא העבר. הכיוון לעתיד.
נחזור לעיקר: אתה יכול לשוב בתשובה שלמה, ולכפר על כל מה שהיה. בעצם, אתה כבר חוזר בתשובה, וזה נפלא. אתה מתחרט על העבר, מקבל על עצמך לא לחטוא שוב, ושואף כל הזמן לעלות ולהשתפר. זו תשובה שלמה. תתחזק בלימוד תורה, בתפילה ובצדקה, תתנהג נכון עם הקשר הנוכחי, ובעזרת ה´ תזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לשנה טובה ומתוקה, ולשנים רבות בשמחה ובלב טהור.
לגבי השאלה האחרונה: אם הטבילה היא לעלות להר הבית – אז יש לנהוג בה דיני חציצה, ולדעתי אם מרטיבים את האטמים קודם הם לא חוצצים. (ובמקרה כזה עדיף שתשאל רב). אבל אם הטבילה היא לתוספת טהרה, כמו טבילה בערב שבת או כל בוקר לפני התפילה – אין נוהגים בהן דיני חציצה, ואפשר לטבול עם אטמים. אם אפשר – אולי טוב להרטיב אותם קודם.
אני מברך אותך שתזכה לעלות במעלות התורה, להתקרב לה´ ולשמוח בו, לשוב בתשובה שלמה, תשובה מאהבה שמהפכת זדונות לזכויות, וכן, גם להתחתן בעיתו ובזמנו עם בחירת לבך בשמחה ובאהבה.
כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com