איך לפרש את הרמזים מלמעלה?

כנרת יקרה,
רבי נחמן כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן תורה א': "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר". מכאן אנו לומדים שכל מה שקורה לנו וכל מה שקורה בכלל - יש בו לימוד. השלב הראשון הוא פשוט להאמין בזה שהכל מושגח, הכל עם סיבה ואין שום דבר סתם. השלב השני, ככל שניתן, הוא לנסות ולהבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה לומר לנו על ידי כל מה שקורה.
אני מצרף לך מאמר שלי בנושא שאולי קצת יבהיר את הדברים.
וכאשר אנחנו לא מצליחים להבין. חוזרים אל האמונה.
בהצלחה רבה
ארז



הלכתי לטייל עם ילדתי ביער שליד הבית. אני משתדל להקדיש את הזמן הזה של ערב שבת בכל שבוע לילד אחר מילדיי. הולכים, מדברים, צוחקים.
"אבא, אני רוצה צב".
"בשביל מה את צריכה צב?"
"ככה, לחברה שלי יש צב, והיא מגדלת אותו במרפסת ונותנת לו לאכול חסה. זה נורא כיף".
"אבל מנין אביא לך צב?"
"יש פה הרבה צבים, ביער, לא?"
"לא יודע. פעמים רבות אני הולך להתבודד כאן, ולפעמים באמת רואים צב, אבל לא תמיד".
"אולי נבקש מהשם שישלח לנו צב?"
"טוב, רעיון מצוין".

כל אחד מאתנו הלך לכיוון אחר. היא אמרה מה שאמרה, ואני אמרתי: "ריבונו של עולם, לא ממש חסר לי צב, אבל יש לך הזדמנות להראות לבת שלי את הכוח של התפילה. ודאי יש כאן איזה צב באזור, עשה עמנו חסד, שיגיע לכאן".

בתום תפילתנו הקצרה המשכנו לטייל.
עברה בדיוק דקה, עד ששמענו אותו זוחל לכיוון שלנו.
טוב, אחרי יומיים הוא נמאס עליה (עלינו הוא נמאס עוד קודם) וגם - הוא בכלל לא רצה לאכול חסה כמו שהובטח, אבל אנחנו הרווחנו אמונה. תפילה עוזרת.

לפעמים אני חושב לעצמי: מדוע ענה השם בפשטות ובמהירות רבה כל כך לתפילה שלנו? מדוע יש תפילות, על דברים גדולים וחשובים, שבמשך שנים הוא לא עונה עליהן, ואילו צב - הוא שולח ברגע? הכול הרי קטן עליו. אין לו בעיה לשלוח לנו פרנסה או בריאות באותה מהירות ששלח את הצב. ואם כן, מה העניין? אבא טוב שבשמים, הרי רוצה את כל הטובות שבכל העולמות לבנים שלו, שכאן בארץ.

אורך לי זמן, אבל אני מתחיל להבין, שכל מה שקורה הוא שיחה עם השם. אם אני מבין מה הוא אומר לי, אם אני קולט מה הוא רוצה ממני, השיחה מתנהלת בצורה ברורה מאוד. אין הפרעות בתקשורת. הכול מובן. אבל אם אינני מבין מה הוא רוצה, הוא אינו גוער, אינו מוכיח, אינו בא בטענות. הוא פשוט שותק. הוא מצפה שאני אבין, שאם הוא לא עונה, מסתבר שמה שביקשתי הוא לא בדיוק מה שאני צריך, או שצריך לבקש בצורה אחרת. יש לו סבלנות. הוא אינו מתעלם. הוא מלמד אותי דרך השתיקה שלו מה הוא בעצם רוצה.

פעם אחת התחלתי להרגיש בכפות הידיים זרמים לא נעימים, כמו זרמי חשמל. ניסיתי להתעלם. חשבתי שזה יעבור, אבל זה רק התגבר והציק יותר. התקשרתי לחבר שלי שעוסק גם הוא במחשבים ושאלתי אותו: 'האם ייתכן שהסיפור הזה קשור לעובדה שאני עובד שעות רבות ביום מול המחשב?' להפתעתי, הוא ענה לי שכן. הוא סיפר לי שיש מחלה כזו בעצב של היד, ושהיא אופיינית לעובדי מחשבים, ולכן כדאי שאגש לבדיקה רפואית. 'לפעמים זה דורש אפילו ניתוח', הוא הוסיף.
רק זה היה חסר לי.
מיד הלכתי לשדה.
'אבא, אתה מוכרח לעזור לי. מה זה הדבר הזה? הדבר האחרון שאני מאחל לעצמי עכשיו הוא רופאים וניתוחים. זה מפחיד אותי. וחוץ מזה, אני חייב להמשיך לעבוד על המחשב. מה עושים? טוב, אני יודע שכל דבר הוא שיחה אתך. עזור לי להבין מה זה אומר, בסדר? למדתי פירוש על הפסוק בתהילים - 'ולך ה' החסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו', ונשאלת השאלה, מדוע תשלום לאיש כמעשהו נקרא 'חסד'? היה מתאים יותר לקרוא לזה 'דין'?! אלא שבתוך הדין עצמו טמון חסד. החסד הוא בכך שהשם משלם לאדם לפי המעשה, וכך, לפי מה שקורה לו, אפילו כשבאים עליו דינים וייסורים, הוא יכול ללמוד מהם היכן טעה ומה עליו לתקן. אם מדובר בייסורי גוף, הרי אנו יודעים, שכל איבר גשמי מכוון כנגד איבר רוחני. בעקבות תובנה זו, מה שנשאר לי לעשות, הוא רק לברר מה המשמעות של כפות הידיים.

לבי אמר לי, שמה שאני צריך להתחזק בו, הוא - שמחה. יש דברים טובים ומשמחים רבים בחיים שלי, ואני לא מספיק שמח בהם. מהר מדי אני נתפש לעיסוק בצדדים העצובים של החיים.

ובכן, מה עושים עכשיו?
רבנו מלמד, שלפני הכול, יש לבדוק את נקודת הצדיק. לברר מה אומר הצדיק על הבעיה. הנה מה שמצאתי בליקוטי מוהר"ן על ידיים (חיפשתי במפתחות המסודרים בסוף הספר לפי נושאים, זה פשוט מאוד) : "ויד, היינו בחינת שמחה, בחינת (דברים יב): 'ושמחתם בכל משלח ידכם' (תורה נד). "ועל ידי עצבות רוח, אין הרוח דופק כסידורו, ואזי נעשים האיברים כבדים, מחמת שאין הרוח הדופק מנשב בהם כסדר, ואזי הידיים בבחינת (שמות יז) 'וידי משה כבדים', כי עיקר הכבדות בידיים, ששם עיקר הרוח הדופק. וזה בחינת 'בעיצבון ידיים' (בראשית ה), כי עיקר מזיק העצבות רוח להידיים" (תורה נו).
מובן שהיו עוד דברים בנושא 'ידיים', אבל היה ברור לי שכאן טמון הפתרון.
העצבות היא בידיים, השמחה היא בידיים, ואני כבר ידעתי שאני צריך לעבוד על השמחה. איך עובדים? רבנו אומר, שעל ידי ריקודים ומחיאת כפיים מבטלים את הדינים ומעוררים שמחה.
גם נקודת החבר (במקרה זה – אשתי) הסכימה שיש לי בעיה בעניין השמחה.

עם מידע יקר זה, חזרתי אל ההתבודדות.
'ריבונו של עולם, בוודאי אינך רוצה לייסר אותי לשווא. אני חושב שמצאתי את אשר אתה רוצה לומר לי. אני צריך להיות יותר בשמחה. הבה נראה אם אכן קלעתי והבנתי אותך היטב. אני מקבל עלי בלי נדר, למחוא כפיים חמש דקות בכל יום, במשך ארבעים יום, לא משנה מה יעבור עלי, ואני מבקש ממך, אבא יקר, שתרפא לי את הידיים, בלי רופאים ובלי ניתוחים. ועוד דבר אני מבקש, אבא, אל תחכה אתי ארבעים יום עד שאגמור לקיים את הבטחתי. רפא אותי כבר עכשיו'.

כללו של דבר, התחלתי למחוא כפיים, ותוך יומיים נעלמו הכאבים ולא היו.

אהבתי את הסיפור הזה, וסיפרתי אותו לכמה חברים קרובים. חלקם לא ממש האמינו, חלקם לא ממש קלטו וחלקם החליטו שמדובר במופת של צדיק. חבר אחד חכם, הקשה על סיפורי: 'מה אתה רוצה לומר, שהתבודדות היא מין קסם? ברגע שתקלוט מה רוצים לומר לך, הכול ישתנה? איפה העניין של ייסורים מכפרים? איפה העניין שהשם משגיח ושכל מה שהוא עושה - לטובה הוא עושה? איפה העניין של קבלת ייסורים באהבה? הרי כל אלו מתבטלים, ורק אתה, המבין הגדול ברצון השם, נשאר. האם רעיון זה אינו מוגזם?'

מה עניתי לו?
לפני הכול, הראיתי לו שלא המצאתי את הדברים, אלא כך מלמד רבנו: "והקדוש ברוך הוא מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה, דיבור ומעשה שמזמין לו, רמזים כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלובש בזאת המחשבה, דיבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך. הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן תורה נד סעיף ב).

ובפרט בעניין ייסורים, שחז"ל בעצמם לימדו אותנו, להתבונן ולחפש מה מבקש השם לומר באמצעותם: "אמר רבא ואי תימא (ואם תרצה אמור) רב חיסדא : אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו" (מסכת ברכות דף ה), וכן כתב 'נפש החיים' שער ד', פרק כט, שעל ידי הייסורים הבאים עליו, האדם יכול ללמוד היכן חטא ומה עליו לתקן.

'הכול טוב ויפה', הוא אמר, 'אבל מה קורה כשלא מוצאים? הרי גם הגמרא שם ממשיכה ואומרת, שאם האדם לא מצא, יחפש בכיוונים אחרים, וגם רבנו, שם, באותה דרשה בליקוטי מוהר"ן, אומר שהדבר אינו פשוט ושלא כל אחד מסוגל לזה'.

'ברור שלא תמיד מוצאים', אמרתי לו, 'אבל עם זאת, חייבים לחפש. כשרבנו אמר: "בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה", הוא התכוון לכל אדם, לא רק לצדיקים'.

לפני שמוצאים ומבינים מה השם רוצה לומר, מאמינים שבוודאי הכול לטובה, אף אם לעולם לא נבין מדוע. אחרי שמחפשים ולא מוצאים, שוב צריך להאמין כי צדיק השם וישרים דרכיו. ועל אף זאת, השם מדבר אתנו ורוצה שנבין. על עניין זה, כותב רבי נתן במכתב לבנו: "וכל מה שעובר על האדם, הן לטוב, הן להפך חס ושלום, הכל הוא רמזים וכרוזים שישוב אליו. ואם לפעמים אינך יכול להבין הרמזים והכרוזים, אתה צריך להאמין. ועל ידי זה יעזור לך ה' יתברך ויאיר עינייך איך לשוב אליו ולברוח ולנוס אליו תמיד, מכל מה שעובר עליך, ועל ידי זה יעזור לך ויושיע לך תמיד" (עלים לתרופה מכתב כב).

'האמת היא, שכבר התבלבלתי לגמרי', טען חברי. 'אם ממילא הכול לטובה, למה, בכלל, צריך להתפלל?'

'זאת שאלה אחרת', אמרתי, 'ועל כך משיב רבי אברהם בן רבי נחמן, בצורה נפלאה: "ועניין התפילה על צורכי הגוף, המובן מדבריו הקדושים (של רבי נתן בליקוטי הלכות שהביא שם) בדרך כלל, שאף על פי שכל הצרות והייסורים אשר ישלח ה' יתברך לאדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח, אבל על פי רוב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפילה). אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכים. כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך, כי כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו או על ידי השמחה והמחאת כף וריקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפילת הצדיקים ושאר המתקותיהם לכפר העוונות ולהושיענו בכל הישועות" (כוכבי אור, אמת ואמונה, אות ט).

'אינך חושב שהדברים הכתובים פה מדהימים?' התלהבתי, "ראה מה הוא כותב כאן. באופן רגיל, ישועה גשמית וישועה רוחנית סותרות זו את זו. ואם כן, כשיש לאדם איזה חיסרון, ודאי שזה לטובתו ושצריך לקבלו בשמחה. אבל אם ירבה בתפילה על זה, התפילה תשנה את הטבע באופן כזה, שישועתו הגשמית והרוחנית לא יעמדו עוד בסתירה, ואז הוא יוכל להיוושע גם בגשמיות'.

'גם עכשיו זה נשמע לי כמו פטנט שתמיד מצליח', הוא טען.

'רגע, רגע', אמרתי לו, 'קרא את הסוף': "ולפעמים אינו תלוי בכל זה, ולכן אין מה להרהר, חס ושלום, על כל צרה שלא תבוא. כי אפילו אם הרבה בתפילה וכיוצא. כי בוודאי הכל לטובתו והצלחתו הנצחית"(שם)".

צריך לנסות להבין את השם. צריך להתפלל ולבקש כל מה שאנו רוצים. לכל דבר יש סיבה. אבל גם אם לא נבין, גם אם לא ניענה, עדיין יש סיבה. אלא שאז נותרנו לא יודעים. רק - מאמינים".

אבל לנסות - צריך, כמו ילד. פשוט לומר: "אבא, אני רוצה צב".

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה