איך לזכור את ה' בכל רגע?

שלום שואלת יקרה

קודם כל ובלי טיפה של ציניות, לקח לי כמה שניות להתאושש מהשאלה שלך, כי נראה שאת לא ממש יודעת באיזה דרגה את נמצאת.

בתור אחד שהיה כמה שנים בישיבה, אכל נשם וראה את העולם הזה מבפנים ומבחוץ, אני אומר לך בכנות שמעטים הבחורים אם בכלל, שיכולים להעיד על עצמם שבסופו של יום הם עושים חשבון נפש כזה: ´האם דיברתי אם אלוקים והאם חשבתי עליו אפילו לדקה´.

אז לפני שנתחיל בכלל, נראה לי שכן, חשבת עליו דקה ואפילו יותר...את יודעת, רק לכתוב את המייל הזה בכל זאת לוקח קצת זמן ועדיין, את מתחילה את השאלה שלך מנקודה מאוד מאוד גבוהה, ורואים שאת רוצה ומסוגלת ליותר, מקווה רק, ואני אומר את זה ספק בצחוק ספק ברצינות, שאת לא תחייבי אותנו, הבנים (הביינישים באשר הם) שאמורים לחיות ולפתח מודעות גבוהה בנושא הזה,של החיות וההרגשה התמידית של ה´שויתי ה´ לנגדי תמיד´, והנה, את באה ומראה לנו לאיזה דרגה ולאיזה תובנה אפשר להגיע.

אז ככה, הרב אלון, אמר באחת מהשיחות שלו, לפורים, בעניין שבת ´זכור´, שלכאורה במבט ראשוני לא כל כך מובן, מדוע ואיך בכלל, אנחנו יכולים לקיים את שני הציווים הבאים: מצד אחד ´זכור´ ומצד שני ´אל תשכח´ כלומר, במבט ראשון, אם אנחנו זוכרים מובן שאנחנו לא שוכחים? או במילים אחרות, איך אני יכול לשכוח דבר שאני זוכר אותו?

אז הוא הביא את המשל הנפלא הבא, מקווה שאני אומר אותו כלשונו ואם קצת פישלתי ועיקמתי פינות, זה רק בגלל שמסתבר שכדאי לתפוס ראש בשיעורים של הרב...אולם חשוב שתביני את העיקרון.

מסופר על הצדיק (או על התלמיד שלו..) מאוסייטין , נצר או תלמיד לרבי מרוז´ין, אחת החסידיות היותר אצילות שיש, שחי בתקופה בה המלחמה בין החסידים ל´מתנגדים´ הייתה בעיצומה (רק נגיד בקצרה, החסידים אלו הדוגלים באסכולה של הבעל שם טוב, מייסד החסידות ואילו המתנגדים, הלכו לפי הגאון מוילנה שהתנגד לשיטה חדשה זו בעבודת ה´), באחת מהפעמים שהתארח באיזה פונדק,יצא לו להיפגש עם המרא דאתרא ´רב המקום´ שהיה מה´מתנגדים´, ובתור היותו שכזה, לא הפגין חיבה מיוחדת או הערכה רבה לכל ´חסיד´ באשר הוא.

אולם מהתלמיד הנ"ל, הוא כן החזיק בהיותו תלמיד חכם גדול, מה שהגביר את תמיהת רב המקום:

"מה לך, ולכל הדברים האלה?"

, שאל אותו בחצי ליגלוג, שכן הוא לא ממש הבין מה פסול או פחיתות ראה בו,מהצדיק אליו פניו מועדות

"הגם אתה הפכת להיות חלק, מכל הדבר הזה?"

אז ענה לו התלמיד, ´אני הולך לרב שלי, בהיות הרב שלי קיימתי את ´שיויתי ה´ לנגדי תמיד´ כפשוטו.

´הבלים´ אמר לו רב המקום,

"וכי האיך הינך יכול לדעת מה חושב הרב שלך? שכן אם מתיימר אתה לומר כן, אמור נא לי מה אני חושב עכשיו?"

חשב התלמיד ואז ענה

"אין בעיה! הרב בטוח חושב עכשיו גם כן, על שויתי ה´ לנגדי תמיד"

"אתה רואה!!!" אמר רב המקום בנימה מנצחת, " לא נכון!, חשבתי בכלל על משהו אחר!"

"מה באמת?" ענה התלמיד?

"עכשיו אתה מבין למה אני הולך לרב שלי ולא אליך?"

כלומר, ישנה הבחינה של ´לא תשכח´ בה אנחנו כל הזמן נזכרים מחדש, שאם כל הכבוד לנו, ויש כבוד, עדיין הריבונו של עולם, האבא שלנו, הוא ורק הוא זה שמכוון פה את הדברים וזה כאמור אחרי שאנחנו לרגע או לעיתים שתיים, שכחנו או התבלבלנו קצת...

למעלה מזו, הבחינה של ´שויתי ה´ לנגדי תמיד´ בחינה בה דבוקה מחשבתו של האדם באופן רצוף בקב"ה, ממש כמו שכותב ה´הנועם אלימלך ב´ציטעל´ קטן שלו, כחלק משש המצוות התמידיות שאנו מחוייבים בהם, ואחת מהם היא לחשוב כל הזמן על הקב"ה ולצייר לעצמנו כאילו אש גדולה יוצאת עכשיו מול העיניים שלנו ואיך שאנחנו מוסרים את הנפש בשביל זה.

למען האמת, היום אנחנו בבחינת הוראת הדור והכלל, די רחוקים מהדברים האלה כמו שאמר הרב עזריאל טאובר:

"מסבא שלי, ביקשו לסיים את הש"ס והשולחן ערוך, הם חיו בדור אחר, בדור של ´עשה´,ואילו ממני, מצפים רק לא לפתוח את הטלוויזיה ולחטוא בשמירת העיניים, אנחנו חיים במהלך של ´שב, ואל תעשה´,".

אז נכון שהדברים אינם כפשוטם וגם בדור שלנו, ישנם תלמידי חכמים עצומים שסיימו את הש"ס כמה פעמים ובכלל, המטרה שלנו בעבודת ה´ היא תמיד לומר ´מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי´, תמיד לשאוף לכמה שיותר, מפני שאם תשאפי לכמה שיותר, גם אם בסוף לא תגיעי למה ששאפת, עדיין תעצרי בנקודה הרבה יותר גבוהה מאשר לא שאפת מלכתחילה כל כך גבוה.

אולם הרעיון הבסיסי הוא, שבשביל להגיע לכאלה דרגות, למצב כל כך גבוה של דביקות בריבונו של עולם, צריך המון המון לעמול ולהתפלל וזה בעצם מה שאנחנו אומרים וחוזרים ואומרים כל הזמן בתפילה, ב´אהבה רבה´ :ויחד לבבנו, לאהבה וליראה שמך´,

ובשמונה עשרה של ליל שבת:´קדשנו בתורתך...וטהר ליבנו לעבדך באמת´, כלומר חוזרת כאן הבקשה של זיכוך הלב, בהיותו המדד ישר למחשבות שאנחנו אמורים לחשוב, ´ריבונו של עולם, תן לנו את האפשרות והכלים לחשוב רק עליך...´.

בקשה שמוזכרת כמה וכמה פעמים גם בתפילה לפני התפילה של ´הנועם אלימלך´ ר´ אלמילך מליז´נעסק.

באופן יותר מרוכז לגבי השאלה שלך, האם זה האידיאל?

בוודאי.

האם את צריכה להתעצב או להתייאש אם לא הגעת לדרגה הזו?

מובן שלא, גם ובעיקר בגלל הסיבה הפשוטה שזה שאת בכלל חושבת על הנושא הזה, זה מראה שזה כבר נכנס לתחום הבחירה החופשית שלך, לתחום של עבודת ה´ שלך, וזה לכשעצמו דבר מאוד מאוד גדול ומדהים.

וגם כי הכול יחסי, ו´שמואל בדורו כיפתח בדורו´ ולמרות שאין לי יד בחשבונות של הריבונו של עולם, להגיע בדור שלנו, לשאלות כאלה ולרמות הבנה כאלה, זה לכשעצמו מראה המון.

אז מה לעשות?

את יכולה לקחת דברים מוחשיים שיזכירו לך את הקב"ה.

מה זה אמור להיות בדיוק?

כל דבר, רק את יודעת מה מדבר ללב שלך, ומה אמור לגרום לו להתחיל להתלהב ומשם, לשכל ולמימוש השאיפות הגבוהות שלך.

באופן בסיסי, אם את חיה במסגרת של תורה, אם את חושבת במובן של תורה, במובן של ´האם הקב"ה עכשיו מרוצה ממני או לא?´ אם את עושה ומקיימת את כל המצוות, אז את אמורה כבר באופן די טבעי לחשוב כבר לבד ולהכיל את המודעות התמידית הזו בצורה הרצויה.

תחשבי כמה פעמים אנחנו אומרים ביום את ברכת ´אשר יצר´ וכמה פעמים אנחנו מברכים ´שהכול´, מלבד מאה הברכות שאדם אמור לומר כל יום, הרי כל היום שלנו, מורכב מנקודות ציון שאמורות להזכיר לנו, היכן הכיוון הנכון.

שם המשחק הוא רק להתבונן ולחשוב.

אם אנחנו אומרים מילה או ברכה, לקחת כמה זמן שייקח רק לחשוב ולכוון מה אנחנו אומרים בכלל

´תפילה ללא כוונה כגוף בלי נשמה´ זו לא רק אימרה יפה שהייתה תלויה לכל אחד בקיר של הגן שלו.

במידה ולא הבנת או התכוונת למשהו אחר, אני אשמח לענות לך בצורה יותר ממוקדת.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה...למה מתוקה? הרי כבר אמרנו טובה?

אלא כל מה שהקב"ה עושה, לטובה הוא עושה, תמיד זה טוב, המתוקה זה שגם נראה כאן ועכשיו, שהכול טוב ולא עוד כמה זמן.

כל הישועות

אבינועם,
noam811@walla.co.il