שאלה
הפניתי את השאלה הזו באתר כבר לפני הרבה זמן, ולא קיבלתי תשובה. הבעיה ממשיכה.
קודם כל, רציתי להודות לכם על ה'מפעל' הענק הזה שאתם מקימים. הוא מאוד עזר לי.
השאלה שלי היא כזו: אני בת 16 וחצי. בזמן האחרון (כחצי שנה בערך) אני ממש משתדלת להתכוון לכל מילה ומילה שאני מוציאה מהפה, במיוחד בשעת התפילה.חברות שלי אומרות שאני לא נורמלית- התפילה שלי נמשכת בד"כ כשעה, ושמונה עשרה- כחמש-עשרה- עשרים דקות. אך זה לא העניין.
זה כבר כחודש- חודש וחצי, כל יום, בק"ש (3 פעמים. שחרית, ערבית ועל המיטה), חוזר אלי דמיון, אם אפשר לקרוא לזה כך: בזמן הקריאה ("שמע ישראל... אחד") אני רואה אולם ענק שלא נמצא בו אף אחד מלבדי. האולם ממש ענק. בקיצו יש שתי דלתות, בגודל בערך פי 50 ממני. אני יודעת, איכשהו, שאני צריכה לעבור את האולם ולהגיע לדלתות, ולעבור דרכן לאולם הבא. האולם הבא, אני יודעת, עוד יותר גדול. אני יודעת שיושבים שם מליוני אנשים, ובכלל לא צפוף. אני יודעת שיש שם בימה, שאני צריכה להגיע אליה, ולעמוד מולה, לתת דין וחשבון על כל מה שעשיתי. כשאני פוקחת את העיניים, לא משנה כמה אני מנסה להאריך/לקצר את הקריאה, ה'דמיון' נגמר בכך שאני עם רגל אחת באולם השני. זה חוזר ונשנה כבר הרבה זמן, ועדיין לא התרגלתי. האמת היא, שזה בכלל לא כיף. אפילו מאד מפריע.
ניסחתי כמה שאלות, שאשמח (!!!) לקבל עליהן תשובה.
1. למה זה קורה דווקא לי?
2. זה אמור להעביר לי משהו?
3. אם כן- מה?
4. אמורה להיות לי מטרה להפסיק את זה? מקווה שכן...
5. אם כן- איך?
6. אני לא רוצה להתעסק בעולמות עליונים, אני מרגישה לא נעים עם זה. מה לעשות???
7. אני בסדר???
בתודה רבה מאוד מראש, מחכה לתשובה מהירה, זה מציק...
ועוד הבהרה קטנטנה: כשכתבתי בכותרת "דחוף!!!" לא התכוונתי שזה יותר דחוף משאלות אחרות. ח"ו. פשוט... זה דחוף לי.
שוב תודה.
בציפיה.
תשובה
שלום רב לך.
אשריך שאת משתדלת כל כך בתפילה, זה דבר נפלא, להשתדל כל כך, ולהתמיד בו, תמשיכי כך, ואשריך ושירבו כמותך בישראל. הלואי שהיינו יודעים וזוכרים כל הזמן את הזכות הגדולה שיש לנו להתפלל לה´, ובכך היינו משנים את כל התפילה שלנו שתהיה הרבה יותר טובה.
אל תחששי מכך שאחרות מתפללות אחרת, את תמשיכי להתפלל מה שאת יכולה, ואולי מתוך ההתמדה שלך בתפילה, גם האחרות תושפענה ממך ותתקדמנה בתפילה ובכך תזכי לזכות את הרבים, שכן בתפילה פעמים רבות ישנה השפעה על הסביבה שכאשר רואים אדם שמשתדל זה מעורר גם את האחרים להשתדל.
יחד עם זה, חשוב לדעת שלא לעבור את הגבולות, שהדבר לא יגרום לנזק מיותר, או שהדבר יתאים למדרגה של האדם. אדם שחושב על כל מילה זה באמת דבר טוב, אך אם הדבר גורם לו להיות משונה, ובכך להיות בודד, דבר זה לא טוב, שכן זה מנתק אותו מן החברה, וההרגשה של המשונה, גורמת לאנשים רבים ליפול מכל הדברים הטובים שהם עושים. האדם הוא יצור חברתי, הוא זקוק לחברה, והחברה נותנת לו המון כח, ונותנת לו חיים, ולפעמים פרישה מן החברה עלולה לגרום לאדם ליפול לאחר מכן מתחושת בדידות לתחושת חוסר רצון כללי ומכאן הדרך לנפילה קרובה מאד. לכן אל תפרשי מן החברות שלך, אלא במשך הזמן תהיי אתן, כמובן שאין זה אומר שצריך לצורך החברה להתעסק בדברים אסורים כמו לשון הרע או צחוק על אחרים וכו´, אך כן חשוב לשמוח עם האחרות, להשתדל להיות שותפה אתן ושעתך תהיינה מעורבת עם הבריות.
מצאנו ביהדות מידה של פרישות, שהיא מופיעה בספרים, אך חשוב לדעת מתי היא נכונה ומתי היא עלולה להזיק וכאשר היא מזיקה חשוב לדעת שעדיין אנו לא במדרגה לכך, ועדיין אנו לא מוכנים לכך ולכן עם כל הבנת החשיבות של הדברים, לפעמים חשוב לדעת לדחות דברים מסויימים לזמנים אחרים.
לפעמים הרצון להתקדם, למרות שבודאי שהוא רצון טוב וקדוש, הוא עלול לגרום לאדם לנפילה, שאם ההתקדמות איננה מתאימה לאדם, היא תעבור ולא רק שהאדם יתקשה לחזור אל הדברים בשלב המתאים אלא שהיא תשאיר בו רושם לא טוב וריחוק. לפעמים התקדמות לא מתאימה גורמת לאדם תחושת בדידות, ותחשה שהוא צריך להוכיח את עצמו לאחרים, להוכיח לאחרים שהוא באמת טוב וצודק, ובכך הוא חי במבחן של החברה, הוא חי במבחן עצמי מול החברה והסובב, ואז במקום שהמחשבות תהיינה על עבודת ה´ הן מסתובבות סביב מחשבת האחרים על מה שהוא עובר ועושה ואז הכל הולך לאיבוד.
לכן חשוב לדעתי העניה, שגם כאשר משתדלים להתקדם, משתדלים מאד להיות יותר טובים, לעשות נחת רוח לה´, לזכור לעשות את ההתקדמות במתינות, לא מתוך לחץ, לא מתוך התמודדות גדולה מידי, ולא מתוך פרישה מוגזמת מהדרך הרגילה, שכן דבר זה עלול להכניס את האדם ללחץ מיותר שרק יזיק לו, ויהרוס את כל התחושה הנפלאה של ההתקדמות.
אודה על האמת, שאני הקטן אינני מבין לא בחלומות ולא בדמיונות, ולכן לא נכון יהיה שאנסה לפתור את מה שאת חווה, אך בכל זאת אולי דוקא מתוך כך, חשוב לי להדגיש, שההתקדמות שלך צריכה להיות מתוך רוגע, מתוך תחושה טובה שאת באמת עושה את רצון ה´ ממך, ולא מתוך פחד או הרגשה ש"מחפשים אותך בפינה".
לדעתי דברים אלו קשורים אל מה שאת עוברת, והם מרמזים לך לשנות מעט את הגישה, את מרגישה לבד במהלך שלך, ושאת מנסה להשיג משהו שאחרים אין להם קשר לכך, זו תחושה לא טובה, תחושה שכדאי לתקן אותה, לחזק את הקשר עם החברה, ולשנות את ההרגשה, שכן גם אם את שונה בדברים מסויימים, העיקר שוה, ואת כמו כולן, שכן כל אחד יש לו דברים שונים מהאחרים, אך אין זה אומר שהוא צריך להיות לבד, אלא צריך שהחברה תדע כיצד ליהנות מהשונים ומהשוני בין אחד לשני.
התחושה של הניסיון להיכנס לחדר השני יכול לרמז על ניסיון שלך להגיע אל משהו מעבר ומרדף שעלול להפיל אותך, ואם לא לפחות לגרום לך ליאוש ולתחושה שבסופו של דבר את לא תתקדמי, וזה דבר לא טוב. והמשפט והדין וחשבון שאת תדרשי למסור, גם חשוב לשנות בו גישה, חשוב שהגישה של עבודת ה´ תהיה לא בגלל הדין וחשבון שנהיה צריכים לתת לאחר העולם הזה אלא מתוך אהבת ה´ ומתוך רצון ושמחה.
דברים אלו מצויים אצל כאלו שקראו או שמעו כל מיני תיאורים על עולמות אחרים, על העולם הבא, ודבר זה גורם להם לדמיונות כאלו, וחשוב לדחות את דמיונות האלו, שהם הורסים הרבה יותר מאשר בונים.
לכן עצתי היא לנסות להסיח את הדעת לגמרי מהמחשבות האלו שחבל שהן יפריעו לך בתפילה ובהתקדמות שלך, תדחי אותן ותתאמצי שלא לחשוב על דברים אחרים אלא על קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים, המלכת ה´ עליך ועל כל העולם וזהו. דחי את המחשבות האלו, ותנסי לעסוק בלימוד של הנושאים, לראות את טוב ה´ ואת חדוות היצירה וההתקדמות ובכך תתחילי מהלך יותר חיובי ויותר של שמחה.
וכעת אל כמה שאלות פרטיות שאת שואלת בקצרה:
1. לדעתי בגלל מה שאת עוברת זה קורה לך.
2. לא יודע, אך דברים אלו שכתבתי נראים לי נכונים בכל אופן ואולי גם דברים אלו רמוזים במה שהרגשת וחוית.
3. נסי להפנים את מה שכתבתי.
4. כן כי זה לא בריא, זה לא טוב לך, ואני מרגיש מתוך הדברים שלך שזה מטריד אותך. ולכן המלצתי היא שתשני גישה במחשבות ותשיחי את הדעת מכך.
5-6 .ראי 4.
7. את בסדר גמור, ואשריך שאת משדלת להתקדם, תמשיכי כך, דברים אלו הם דברים קטנים לעומת עצם ההתקדמות שלך ועצם ההשתדלות ולכן אל תתני לדברים אלו להפריע לך להמשיך להתקדם.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.